בן־גוריון היקר,
ממרום שנותיה של מדינת ישראל מתחדדת משמעות הרגע ההיסטורי בצהרי אותו יום שישי שלא יישכח – ה' באייר תש"ח. הכרזת העצמאות שנשמעה מפיך נתנה לעם היהודי דבר כביר: ריבונות לאומית במולדת אחרי למעלה מאלפיים שנה.
אני יודע את גודל האחריות שהייתה מונחת על כתפיך. היא תבעה מודעות עמוקה לסכנות שכרוכות בהקמת המדינה עקב האיום המיידי לפלישת צבאות ערב מכל עבר. היא חייבה התעלמות מן האזהרות והלחצים שהופנו אליך מבית ומחוץ להימנע מן הצעד הנועז. בצומת גורלי זה הכרעת בעד עצמאות ישראל, בהתאם לכלל היסודי שתמיד הנחה אותך: גורל הציונות ייקבע בציון.
אבל השבת הריבונות הייתה רק נקודת הפתיחה לביסוס המדינה – בביטחון, בהתיישבות, בהפרחת השממה, בקליטת העלייה, בכלכלה, בחינוך, בתרבות וברוח. על המסד שנוצק בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל, אני וממשלתי מניחים נדבכים נוספים. אנו משקיעים בלא הפוגה במרכיבי העוצמה הלאומית. מאמצינו להפוך את ישראל לכוח עולמי עולה מניבים פירות בולטים.
טיפוח העוצמה הביטחונית הוא עיקר העיקרים. שנינו, בן־גוריון, מסכימים על כך בבירור. מלחמת הקוממיות שלקראתה נערכת ביסודיות, ושאת מהלכיה ניווטת עם ראשי צה"ל, הציבה בפנינו חלופה חדה: ניצחון או חידלון. פריסת הנשק וכוח האדם שהיה ברשותנו בגזרות השונות הביאה להכנעת אויבנו.
כידוע, באזורנו החזק שורד והחלש נידון להכחדה. מהות הריבונות היא היכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו מול כל איום. על כן פעלת – ואנו עושים זאת ביתר שאת – לפתח יכולות אסטרטגיות, להבטיח את כושר ההרתעה, להתעצם.
במידה רבה אימצת את תפיסת 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי, יריבך בימים עברו, שהוא אחד ממוריי הרוחניים. כך כתבת ב־1961: "ביטחוננו תלוי ביכולתנו להרתיע את הזוממים לכלותנו, ואם לא נצליח להרתיעם כי אז ננצחם. רק בהיווכח האויב כי לא יוכל לנו, כי אנו מתבצרים ומתעצמים ואנו רוכשים ידידים בכל הארצות, נשב לבטח ונגיע גם לידי שלום עם שכנינו". תפיסה זו תקפה היום, ותהיה תקפה תמיד.
לא זכית לראות בהסכמי השלום עם מצרים וירדן. הסכמים אלו שינו כמובן לטובה את מעמדנו במזרח התיכון, אך איומים חדשים צצים חדשות לבקרים. אנו מתמודדים עם נחשול אלים של קנאות אסלאמיסטית השוטף את המרחב סביבנו. לפיכך אנו משקיעים השקעה עצומה בבניין הכוח: בגדרות שבולמות מסתננים, במודיעין, בסייבר, באלפי מיירטים בהגנה; ובהתקפה – בטנקים, במטוסים, בספינות ובצוללות. היכולות שלנו משתרעות מהממד התת־קרקעי עד לחלל. אנו חותרים לכך שהכוח הצבאי־ביטחוני שלנו יוכל להדוף, להרתיע או להכריע כל אויב או כמה אויבים יחד. הוא יהיה מסוגל להעביר את המערכה לשטחו של האויב. כל מי שמאיים להשמידנו יועמד בפני סכנה דומה.
ביטחון עולה הרבה מאוד כסף, וכך גם צורכי המדינה האחרים. משום כך אנו מבססים במקביל את עוצמתינו הכלכלית.
כלכלת ישראל עברה שינוי מפליג מאז ימיך בהנהגת המדינה. בתחילת הדרך התאפיין המשטר הכלכלי שלנו בריכוזיות, בפיקוח מלמעלה ובמעורבות ממשלתית.
זה כעשרים שנה שאני מוביל מהפכה כלכלית במשק הישראלי: מכלכלה ריכוזית לכלכלה חופשית. אנו מעודדים תחרות, הפחתת מיסים, ייזום רפורמות, קיצוץ בבירוקרטיה והסרת חסמים. כל אלה הביאו צמיחה מתמשכת של המשק. במקום לסבסד מפעלים שאינם מסוגלים לעמוד ברשות עצמם, אנו משלבים השקעה ממשלתית בתשתיות עם יזמות פרטית בעסקים מגוונים.
הצלחתנו הכלכלית משכה לכאן מהגרי עבודה בלתי חוקיים מאפריקה. לכן הוריתי על בניית גדר בגבול מצרים באורך של למעלה מ־200 ק"מ, שבלמה כליל את המסתננים ומנעה פגיעה באופייה היהודי של המדינה.
מדיניות השוק החופשי שאימצנו הזניקה את פיתוח הטכנולוגיה, לה ייחסת חשיבות רבה. אני שמח לבשר לך שישראל של היום היא מעצמת חדשנות מובילה. 'הייטק' ו'סייבר' הן מילים שלא הכרת, אבל דע לך שמדובר במנוע כלכלי אדיר. חלק גדול מן ההצלחה במישור זה מתקיים בנגב, אזור שתמיד היה קרוב ללבך. ביוזמתנו, הנגב משנה את פניו בצורה מרחיקת לכת. באר־שבע הופכת לעיר סייבר עולמית, בדימונה נבנים מגדלים ורבי קומות, ירוחם קולטת משפחות של משרתים בצה"ל. הקמנו עיר חדשה – עיר הבה"דים – שצמחה מן החולות. בתמנע הסמוכה לאילת נחנוך בקרוב שדה תעופה חדש, שיתווסף לנמל התעופה הבינלאומי בלוד שנקרא על שמך.
ועוד בשורה גדולה: אנו משלבים בשוק העבודה אוכלוסיות שבמשך זמן רב מדי קפאו על השמרים: כוונתי בעיקר לבני הציבור החרדי והציבור הלא־יהודי – גברים ונשים. השאיפה שלי היא שכל אזרחי המדינה יהיו חלק מסיפור ההצלחה הישראלי.
אנו שוזרים את העוצמה הצבאית־המודיעינית ואת העוצמה הכלכלית־טכנולוגית של ישראל כדי ליצור עוצמה מדינית. מאז שעותיה הראשונות של המדינה נתת דעתך על קשירת יחסים דיפלומטיים עם מספר גדול ככל האפשר של ארצות, ועל כינון בריתות עם ממשלות העולם. טבעת המצור הערבית הביאה אותך ליזום את 'ברית הפריפריה' עם איראן, תורכיה ואתיופיה. ובכן גם בשטח זה בוודאי היית שמח לשמוע על קפיצת המדרגה שאנו מחוללים. במלאות 70 שנים לקיומה ישראל זוכה לפריחה מדינית שלא הייתה כדוגמתה.
אנו מטפחים יחסים קרובים עם ארצות הברית, בת בריתנו הגדולה והנאמנה, על ידי פנייה מתמדת לדעת הקהל ולקונגרס. אני עוסק בזה אישית ובלא הרף כמעט 40 שנה.
ב־1949 קבעת רשמית שירושלים היא בירת ישראל, ודחית בתוקף את ההצעות להפוך אותה לעיר בינלאומית. לאחרונה נסגר המעגל: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז הכרזה היסטורית והכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל. הוא אף הודיע שיעביר בקרוב את שגרירות ארצו אל בירתנו הנצחית והמאוחדת.
יחסינו עם רוסיה עברו שינוי גדול, שאני שוקד עליו על ידי קיום מגע אישי עם נשיאה. הרבה מים זרמו בוולגה (פחות בירדן) מאז חצץ 'מסך הברזל' בין הגוש הקומוניסטי למערב. מסך זה קרס, ובעקבות זאת הגיעה אלינו עלייה המונית וברוכה מברית המועצות לשעבר, שנתנה כוחות עצומים ומחודשים למפעל הציוני.
הפריצה אל המרחב, שתלית בה תקוות רבות, מתממשת – ובגדול. אנו מהדקים יחסים עם מדינות אגן הים התיכון, אפריקה ואמריקה הלטינית, ואפילו עם אוסטרליה הרחוקה. מעצמות אסיה – הודו, סין ויפן – שבתרבויותיהן גילית עניין רב, הן שותפות בכירות לקשרי הכלכלה והמסחר שלנו.
באיראן התהפכו היוצרות, והיא רואה בנו מדינת אויב שיש להשמידה. אנו מקדישים מאמצים כבירים למנוע מן המשטר השיעי הקנאי שהשתלט עליה נשק גרעיני, ולעצור את התפשטותו באזור ובגבולותינו. אלמלא הפעולות המדיניות והאחרות שנקטנו, לאיראן כבר מזמן היה נשק גרעיני. לא ניתן לה להתחמש בנשק זה.
בה בעת, ולא מעט בגלל האיום האיראני, אנו מפתחים יחסים חיוביים עם גורמים שונים באזור. מערכות היחסים שפיתחנו עם מדינות־ערב היו בוודאי נראו דמיוניות בתקופתך, אבל הן עובדה קיימת ומבורכת בימינו. בעוד שהפלסטינים עדיין קפואים בהתנגדותם הבסיסית למדינה יהודית בגבולות כלשהם וממשיכים לדרוש את הצפתה של ישראל בצאצאי הפליטים, אנו משרישים במדינות ערב את התפיסה שישראל אינה אויב אלא בעלת ברית חיונית כדי להבטיח את עתידן. כאן, ובביצור עוצמתנו , טמונה התקווה האמיתית לשלום, ובסופו של דבר גם עם הפלסטינים.
ישראל הקטנה היא מגדלור מוסרי גדול. ידנו מושטת לעזרת עמים קרובים ורחוקים, בייחוד במצבי מצוקה. מאווי לבך שנהיה 'עם סגולה' ו'אור לגויים' מתגשמים. כל זה קשור בעוצמה נוספת – עוצמתנו הרוחנית – שיסודה בתנ"ך. ספר הספרים ויצירת הדורות שנתחברה בעקבותיו הם אוצר בלום שממנו אנו יונקים את האמונה בצדקת דרכנו. מדיניות כור ההיתוך שלך פינתה את מקומה לעושר רב־תרבותי. החברה הישראלית מגוונת, תוססת, יוצרת בלא הרף וגאה בהישגיה.
ארבע שנים אחר פטירתך ארע מהפך פוליטי במדינה, אבל אינך צריך להצטער על כך. העברת השלטון מידיהם של יורשי מפא"י לממשיכי דרכה של תנועת החירות העמיקה את הדמוקרטיזציה בישראל. היא גם חוללה תמורות חיוביות נוספות שתורמות למאזן הכולל של עוצמתנו.
חרף הביקורת, הדמוקרטיה הישראלית איתנה. היא התגברה על הטרגדיה הנוראה של רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, והשלטון ממשיך להיקבע על ידי הציבור בבחירות חופשיות והוגנות פעם אחר פעם. הריכוזיות שאפיינה את הכלכלה שלנו נסוגה, אבל היא עדיין קיימת בתחומים שונים ששולטים בחיינו. ככל שנאפשר תחרות בשוק הדעות – בתקשורת, במשפט, באקדמיה – תוך שמירה על גרעין מאחד, כך נתחזק ונתעצם.
כנציג המחנה שבמשך שנים עמד מולך, אני לוחץ את ידך בהוקרת אמת. שמורה לך זכות ראשונים. חותמך ועקבותיך יוסיפו להיות טבועים בהוויה הלאומית. במסגרת תוכניתי להעצמת אתרי המורשת ברחבי הארץ שידרגנו את צריף מגוריך בשדה בוקר. רבבות אזרחים מבקרים בו מדי שנה.
לנגד עיניי, בן־גוריון, ניצבים דבריך: "בהקמת המדינה עלינו על הר תלול. אין לנו עוד הברירה לעמוד במקומנו. או שנתגלגל במורד עד לתהום, או שנתקדם ונעלה ההר עד לפסגה".
אנו ממשיכים להתקדם במעלה ההר, והרוח הגדולה שלך מתמזגת באוויר הפסגות שאנו נושמים.
בברכה,
בנימין נתניהו
