למשה שלומות,
חלפו למעלה משלושים שנים מאז נפרדת מאיתנו בגזרת שמיים. בהילקחך, כבן שישים ושש, מלאו למדינת ישראל שלושים ושלוש שנים, מחצית שנותיך.
לדור אשר לא ידע, אזכיר כי מנעוריך בשנות השלושים למאה ה־20 היית לוחם ההגנה, וכאסיר ההגנה ישבת בכלא הבריטי בעכו. את עינך איבדת בקרב בלבנון נגד המשטר הצרפתי, שהיה שותפם של הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. היית משחרר לוד ומפקד חטיבת ירושלים בתש"ח, רמטכ"ל מבצע סיני ב־1956, ושר הביטחון במלחמת ששת הימים, בעת הניצחון הגדול, ובמלחמת יום הכיפורים, בעת ההפתעה הגדולה שגבתה קורבנות רבים אך נסתיימה גם היא בניצחון ישראלי. לבסוף כיהנת כשר החוץ בעת עשיית השלום עם מצרים. אני סייעתי לך, יחד עם נאורה ברנח, בהכנת החומר לוועדת אגרנט שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, והייתי עוזרך לאורך תקופת כהונתך כשר חוץ בשנים 1977 עד 1979, לרבות בשיחות קמפ־דיוויד והסכם השלום. זכור לרבים כי מילאת בכל אלה תפקיד מפתח, ועל כל זאת יש לי הכרת הטוב כלפיך.
בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים היית שנוי במחלוקת במיוחד. בוודאי, היו משגים בדרכך, אך אין בהם כדי להעלים את תרומתך רבת השנים בתקופות היישוב והמדינה.
מה לא חלף על מדינת ישראל בעשורים שמאז פטירתך ב־1981? אתחיל דווקא בשדה השלום, שהיה קרוב ללבך. שיחתנו האחרונה, במוצאי יום הכיפורים תשמ"ב – בין רצח הנשיא סאדאת לבין פטירתך בחול המועד סוכות – נסבה על הצורך בשימור השלום עם מצרים. השלום לו הקדשת מאמצים רבים השתמר, תודה לאל, ולהסכמי קמפ־דיוויד ימלאו בקרוב ארבעים שנה. בתחום האזרחי אין השלום עונה לצערי על ציפיותינו, אך במישור האסטרטגי־ביטחוני הוא מתקיים על פניו, ונשען על האינטרסים המובהקים של שני הצדדים. אם כן, הנטיעה שהיית שותף לראשיתה היא היום אילן נושא פירות, גם אם היינו שמחים אילו פירותיו היו מרובים יותר ויפים יותר.
באוקטובר 1991, כעשור לאחר פטירתך, התכנסה ועידת מדריד. ראש הממשלה יצחק שמיר ייצג את ישראל באירוע הזה, שבו נפתחו סבבי משא ומתן עם שכנינו. לימים, ב־1994, הושג הסכם השלום עם ירדן, שנחתם בידי ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין – שאותו הכרת היטב ממפגשים שונים בשנות השישים והשבעים. הייתה לי הזכות לעמוד בראש משלחת ישראל למשא ומתן עם ירדן. גם הסכם זה משתמר על פניו במישור האסטרטגי והביטחוני, אף כי ההיבטים ה"אזרחיים" מקרטעים, וטובים פחות משקיווינו.
רכיב חשוב בעניין ירדן היה קביעת הגבול. כחקלאי מבטן ומלידה, היית שמח לשמוע כי האדמות החקלאיות של יישובי הערבה ממזרח לקו שביתת הנשק – שטחים שהוחל לעבדם בימי כהונתך כשר הביטחון בשלהי שנות השישים, ושהיוו ערב חתימת חוזה השלום כחמישים אחוז מן החקלאות בערבה – נתכנסו כמעט ללא יוצא מן הכלל לריבונות מדינת ישראל. זאת על ידי חילופי שטחים אל מול אדמת טרשים בגב הערבה, למעט חריגה קלה. ההישגים הללו שימחו עד מאוד את חקלאי האזור.
עוד אספר לך כי המלך חוסיין, במהלך שיחותינו, היה מזכירך לא אחת בהערכה. הוא סיפר גם על המגעים הישראליים עם סבו המלך עבדאללה, שבהם השתתפת, בימי מלחמת הקוממיות ובראשית שנות החמישים.
צבא הגנה לישראל, שהפחת בו רוח לחימה ושעליו פיקדת כרמטכ"ל והיית אחראי לו כשר הביטחון, הוא מגן לישראל – כשמו – גם היום. הוא וכוחות הביטחון, שירותי המודיעין, פועלים יום ולילה, כל ימות השבוע, כל ימות השנה, לשמירת ביטחונה של מדינת ישראל. האויבים העיקריים כיום, לא כולם היו מוכרים לך. אחד שעוד בימי חייך הפך מאוהב לאויב, הוא המשטר האיראני. ביקרת אצל השאה האיראני שנה לפני שהתערער שלטונו. רבים במערב סברו שהם נותנים יד לדמוקרטיזציה באיראן כשהם תומכים באייתוללות, כוהני הדת; אך האימאמים הביאו להפיכת המדינה לדיקטטורה דתית חשוכה. זכויות האדם הושפלו עוד יותר. היום, חזבאללה מצפון וחמאס מדרום וממזרח, הם אויבים מרים של ישראל הנתמכים בידי איראן.
דואר ישראל: מכתבים לדור המייסדים
–"ישראל חזקה, וכמעט כל מה שחזית – קם והיה"
–"דודי היקר, יש לנו מדינה יהודית־ציונית נפלאה ומדהימה"
–"ז'בוטינסקי, מה היית מחליט לו חיית בינינו היום?"
–"בן גוריון, אנחנו מתקדמים במעלה ההר"
–"דודי היקר, יש לנו מדינה יהודית־ציונית נפלאה ומדהימה"
–"גולדה, סיפורך שזור כחוט השני בסיפורה של הציונות"
תחום שהיה קרוב מאוד ללבך, בעיקר כשר הביטחון בשנים 1974־1967, היה הנעשה באזורי יהודה ושומרון. כבן הארץ הרגשת תחושת קרבה לערביי ארץ ישראל משני צידי הקו הירוק, והדבר התבטא בגישה ליברלית מאוד לאורח חייהם ולצורכיהם; ועם זאת ראית חשיבות בהתנחלות באזורי יהודה, שומרון ועזה כחלק מתקומת ישראל בארצו. מאז נפרדת מעמנו חלו התפתחויות רבות באזורים הללו, התפתחויות שהיו לעיתים בבחינת "רכבת הרים" באינטנסיביות ובתהפוכות. מחד גיסא, יישובים יהודיים קמו ושגשגו, ורבים מהם היו מעוררים בך גאווה. מאידך גיסא, יישובי רצועת עזה שפרחו, וכך כמה יישובים בצפון השומרון, פונו כליל ב־2005 בהחלטת ממשלה על התנתקות ממקומות אלה. אך אני מקדים את המאוחר.
ב־1982, זמן קצר לאחר פטירתך, מולאו התחייבויות הנסיגה מסיני ופונו היישובים שם. באותה שנה נפתח מבצע שלום הגליל, שהפך למלחמת לבנון הראשונה, על חלליה ויגונותיה. ב־17 במאי 1983 נחתם עם לבנון הסכם שכלל רכיבים מדיניים וביטחוניים, אך הוא טורפד על ידי הסורים ולא המריא. על דרום לבנון, ובעצם גם מעבר לכך בלבנון, השתלטה תנועת חזבאללה. סוריה עצמה שרויה כיום במלחמת אזרחים רבת שנים, ובמהלכה טבח הממשל מאות אלפים מאזרחיו. נראה כי שלום בין שתי המדינות הללו לבין ישראל אינו על הפרק לעת הזאת.
ב־1987 פרצה מה שקרויה "האינתיפאדה הראשונה". היא כללה התקוממות, ביידוי אבנים בעיקר, מצד חלקים באוכלוסיית יהודה, שומרון ועזה. צה"ל וכוחות הביטחון התגברו עליה, אלא שהדבר נמשך כמה שנים. לימים גם הופיעה אלימות פנימית בקרב הפלסטינים.
נשוב למאמצים המדיניים: כאמור, בשנת 1991 נעשה מאמץ גדול להתנעת תהליך שלום. לאחר ועידת מדריד החל בוושינגטון משא ומתן עם הירדנים והפלסטינים וכן עם הסורים והלבנונים. עוד בנובמבר 1992 נחתם בראשי תיבות הסכם ראשוני עם ירדן (הסכם סדר היום), אך הוא נחתם בגלוי רק לאחר שבערוץ מקביל וחשאי, שעקף את משלחתנו לוושינגטון, הושג בספטמבר 1993 הסכם אוסלו עם הפלסטינים. ההסכם הזה הכזיב את התקוות שחלו בו. אמנם קמה רשות פלסטינית השולטת על מרבית האוכלוסייה ביהודה ושומרון, אך תהליך השלום עמה לא התקדם. בתוך החברה הפלסטינית חל פיצול עמוק עם הקמת חמאס, התנועה האסלאמית הקיצונית שלפני למעלה מעשור השתלטה על רצועת עזה. מאמצים לחדש מהלכי שלום עם הפלסטינים לא צלחו לאורך השנים, והנושא שרוי מכבר בקיפאון. דומה כי כרגע אין אור בקצה המנהרה, אף שאין להרפות ואין להיוואש – גם למען הדור הצעיר, ובתוכו החיילים היוצאים להגנת המדינה, ורוצים לדעת כי אינה מזניחה במקביל את שדה השלום.
ומשאמרנו כל אלה, אין חולק כי עצם קיומם של ההסכמים עם מצרים וירדן הוא בעל חשיבות רבה למדינת ישראל. ההסכמים הם נכס אסטרטגי לנו, ולמען האמת גם לשתי מדינות אלה, אף אם לא תמיד הן אומרות זאת בגלוי.
לפני חתימה: בלשכתך במשרד החוץ היו שלוש תמונות – של דוד בן־גוריון, של הרופא פרופ' חיים שיבא ושל נתן אלתרמן. אלה האנשים שכיבדת במיוחד. על מורשת בן־גוריון אין צורך להכביר מילים; הרפואה בישראל היא מן המתקדמות בתבל; ושמו של אלתרמן ממשיך ללכת לפניו גם לדורות חדשים, לצד שירה עברית וספרות עברית תוססות שראו אור אחריו.
תקומת ישראל בארצו, שהייתה מוטיב מרכזי בחייך ובשירותך הציבורי, חוזקה בעשורים אלה בגל העלייה מברית המועצות לשעבר שהתגשם לעינינו, בעלייה מאתיופיה, בבניין הארץ, בחינוך, בכלכלה, במדע ובטכנולוגיה. אכן, יש גם לא מעט צללים וקשיים, חלק מתוצרת עצמית וחלק מחוצה לנו; אך הסיכום הכולל, בעיניי, חיובי מאוד. אם נביט אל מגילת העצמאות – שאמנם לא היית בין חותמיה, אך היית בין הלוחמים שאפשרו את ביסוס עצמאותנו – נמצא כי תוכניה הוגשמו במידה רבה, גם אם לא עד תום, לרבות במאמץ לשוויון פנימי למיעוטים בישראל ועוד. יש למה לקוות בחסדי שמיים, אך יש גם במה להתגאות. סבורני כי אילו חיית כיום, היית חש סיפוק ותקווה גם יחד.
הזוכר בהוקרה,
אלי רובינשטיין
