מר רוטנברג שלום רב,
95 שנים עברו מאז ייסדת את חברת החשמל הישראלית ועד היום, ועם כל הכבוד למהפכות הפוליטיות שבהן השתתפת טרם חבירתך לתנועה הציונית, נראה שזו המהפכה מאירת הפנים ביותר בכל פועלך. הנה כי כן, את המכתב הזה אני כותבת לך ללא קולמוס וללא דיו אלא באמצעות מקלדת שמחוברת למרקע מרצד, לקול זמזום ספק הכוח של המחשב, שהוא מעין רידינג קטן בקופסה שחורה, אם כי מגושמת; אחרי הכול המחשב הנייד יודע לעשות את אותה העבודה עם הרבה פחות נפח בחלל. החדר המשרדי שאני יושבת בו, אגב, נהנה מאור זרקורים באותו סדר גודל של אלה שהדליקו בשנת 1923 את רחוב אלנבי התל־אביבי כולו בואכה נחלת בנימין.
אכן, רוטנברג יקר, היום כבר אין פנס בודד בקצה שכונה והשקיעה כבר איננה מסמנת לנו את סופו של יום העבודה. ילדותנו הקטנה מנצנצת בשלל מסכים צבעוניים, גדושה בגופי תאורה ובאוויר ממוזג לטמפרטורה החביבה עלינו. העיר העברית הראשונה – הלקוח המואר הראשון שלך – קורנת אור במגדלי דירות גבוהים ומרשימים, תאטראות ברחבי הארץ משתעשעים עם פנסי במה מתעתעים, וחבל הארץ פורה המסעדות שלנו מנוהל על ידי דור שלא שמע על פתילייה או על האיש שמחלק גושי קרח.
לא מעט מהפכות שכאלה עברת בחייך שלך. מהמלחמות בשלטון הצאר ועד לישיבה בכלא הבולשביקי; מהתנצרות לטובת אם שלושת ילדיך ועד לשיבה ליהדות וחבירה לז'בוטינסקי; מפיקוד על ארגון ההגנה ועד לניסיונות השכנת שלום בין יהודים לערבים, בין הסתדרות העובדים לבין הרוויזיוניסטים. מים סוערים רבים עברו עליך בארבעים שנות חייך הראשונות, טרם קבעת מגוריך כאן, אבל מי כמוך מומחה לבניית סכרים מונעי הצפה.
את השכלתך המלומדת וניסיונך כמהנדס בתחום ההשקיה ובניית הסכרים הצלחת לייבא לכאן והפכת בתוך שנים בודדות לאיש שהראה לכולנו את האור. תשעים שנה אחרי שהחלת בבניית פאר היצירה בנהריים – תחנת הכוח ההידרואלקטרית הראשונה במזרח התיכון – אנחנו מרתיחים ליטר וחצי מים בממוצע של דקה וחצי, מחממים ארוחת צהריים בשלוש דקות; אנחנו מתניידים בקלנועית על 40 קמ"ש, ועולים ברגע אחד לקומה 26 במגדל דירות (בתנאי שלא עלה לפנינו איזה ילד נודניק שלחץ על הכפתורים של כל הקומות). יש לנו רק היום במבצע – כיריים חשמליות, מפסק חשמלי, טוסטר משולשים, טיימר, גרילר, טוסטר משושים, רק היום, טלפון לחצנים, כבל מאריך, כבל מקצר, טוסטר מתומנים, רק היום, שקעים, תקעים, טוסטר משובעים.
דואר ישראל: מכתבים לדור המייסדים
–"בן גוריון, אנחנו מתקדמים במעלה ההר"
–"בחושיך החדים הבנת כי למען הממלכתיות יש לקבל החלטות קשות"
–"סבא, היית מגדולי מנהיגיו של העם בתקופת השואה"
–"גולדה, סיפורך שזור כחוט השני בסיפורה של הציונות"
לא תאמין, אבל אנחנו אפילו מייבשים כביסה בשעה וחצי עם מייבש חדש מהניילונים, פרוצדורה שהופכת לסיוט של שעתיים־שלוש כשהמכשיר מזדקן ומתעייף. אבל טוב, ייבוש הזמן הזה לגמרי לא באשמתך.
ברבים ממקומותינו חוטי החשמל עברו לדיור תת קרקעי, מפנים לנו את נופו המרהיב של קו הרקיע ויוצרים מצוקת דיור קלה ללהקות ציפורים. מדינת ישראל, שלא זכית לראות בעצמאותה, נהנית היום מחלום רישות הארץ הכל כך מופרך שלך, חזון שיכול היה לקום רק מעולמו הפנימי של מהפכן מלומד, כזה שביכולתו לראות את האור שבקצה המדינה. בנהריים עצמה נותר מרכז מבקרים נחמד שמנציח משהו מפועלך, אבל מפעל המים שהניע שם 18 מגוואט נדם ואיננו. תחנות הכוח האחרות שהקמת תפסו זה מכבר את הבכורה, כי מרידינג תצא אורה ודבר השמש מארובות חדרה. במרחק השנים מכונות התפעול שלך בנהריים נראות כמו ניסוי במדעים של תלמיד חטיבת ביניים. אבל אתה, שחשמל זורם בכפות ידיך, ידעת לאחוז אותו חזק ולהדליק איתו את פלסטינה כולה.
ישראל של שנות האלפיים־עשרה שוברת שיאי שימוש בחשמל שלך קיץ אחר קיץ, והדאגה הגדולה יותר שלנו היא המחסור התמידי במי גשמים שיכוונו עצמם איכשהו אל הכנרת. תראה מה זה עולם – היום אנחנו כבר לא משתמשים במים הגועשים כדי לייצר חשמל אלא בחשמל כדי לייצר ממי ים מלוחים מים ראויים לשתייה. מתקני ההתפלה הגדולים שלנו מקילים על הצימאון בצינורות אבל נראה שאפשר היה להיעזר בניסיון העשיר שלך ובמוחך הקדחתני כדי להביא לפתרונות יצירתיים נוספים.
אלא שאליה וקוץ בה, יש גם בעיות בצד הפריחה החשמלית. עם השנים והמחקרים הגיעו גם דיווחים על נזקי החשמל, על התצרוכת המוגזמת, הפגיעה האקולוגית ומחירה לדורות. אל תיקח קשה, אבל אנחנו מגששים עם אופציות אחרות, מגלים משאבי טבע ידידותיים יותר לנשימה הסדירה ולחי והצומח שסביבנו. פתרונות? ובכן, אנחנו עוד עובדים על זה.
גם מכוניות חשמליות, כאלה שמסוגלות לעקוף קלנועית של קיבוצניקית קשישה, עוד לא הצלחנו להביא לקדמת האספלט. בתחום הגלגלים המונעים הנפט עדיין שולט והגז דווקא מנסה להרים ראש. והנה בשורה קטנה יש כאן – מאגרי הגז שנמצאו לחופי ישראל נראים כהבטחה לעתיד זול יותר. אל תצר עיניך בלוויתן ואל תעלה בתמר. עם כל הכבוד לאסדות הגדולות והמבטיחות, תפקידן המרכזי הוא להחליף את הפחם בייצור החשמל. כן, גם היום השימוש בנפלאות הטבע מביא לחדשנות מרהיבה, רק שהיום למשקיעים הגדולים קוראים "טייקונים" ולא "חלוצים". אתה יודע, ירידת הדורות. של המשקיעים או אולי שלנו.
בצד החדשנות אולי תופתע לשמוע שהשקע החשמלי הישן והטוב מבוקש מאי פעם. למעשה הוא משמש מכשיר החייאה ביתי, זה שמחבר אותנו דרך פלאפונים קטנטנים ואישיים לכפר הגלובלי כולו, לבני המשפחה, למוזיקת רקע נעימה, לתחזית מזג האוויר ולמפת כבישים קולנית ודעתנית. זה לבדו מבטיח את עתידו של מפעל חייך. עם זאת, יש לציין שחברת החשמל היא הארגון היחיד שמנצל זמן פרסום כדי לשכנע אותו שלא להשתמש בשירותיו. שתי בובות חביבות וטרחניות עשויות לֶבֶד מובילות קמפיין לשימוש מבוקר, מצומצם וזהיר במוצר שיש להן למכור. כמעט מביאים אותך לוותר על הנורה ולחפש להבה בנרות.
אם כבר מדברים על החברה שהותרת את המונופול שלה ירושה למדינה שבדרך, אולי כדאי שתדע שהמונופול הזה מנוצל היטב על ידי עובדיה שנהנים עד היום מצריכת חשמל בחינם. בדומה להסכם בן עשרות השנים עם החרדים, גם כאן מדובר בהיתר שניתן לקומץ קטן שהלך והתפתח לצ'ופר רב משתתפים. אכן, עינינו צרה באלה שוואטתם אומנותם. באלה שמפעילים בוילר בלי להביט בדאגה בסיבוב ההיסטרי של דיסק מד הצריכה בארון החשמל (ולא רק בגלל שמד הצריכה עבר גם הוא למדידה אלקטרונית).
בימיך הרחוקים שם בצפון – כשהסתובבת במקום החיבור הסוער שבין נהר הירמוך לנהר הירדן – כינו אותך הכול "הזקן מנהריים", אבל למען האמת מותך בגיל 62 שנים היה נחשב היום למוות בטרם עת. הרפואה המתקדמת מביאה אותנו לאריכות ימים; מפעל חייך מביא אותנו לאריכות הלילות.
בצוואתך ביקשת שלא יקראו אתרים על שמך, אבל מר רוטנברג, מדובר בגזרה שקשה היה לעמוד בה. תחנת הכוח באשקלון נושאת את שמך ואת שם אחיך־שותפך, וכך גם כמה רחובות ברחבי הארץ. זו דרכנו הלא מספיק מופגנת לומר לך תודה, איש יקר, על שהארת את עינינו.
