פולה, לו הייתה ברשותי מכונת זמן, הייתי לוקחת אותך לשנת 2018 ומראה לך ידיעה שהתפרסמה לאחרונה על אשת ראש הממשלה שלנו:
"שרה משפיעה פעמים רבות על צעדים פוליטיים ועל דרך פעולתו של נתניהו. כל דבר צריך לעבור דרכה בטרם מגיע לבעלה. מדינאים, דיפלומטים ופוליטיקאים יודעים שהם יוכלו לדבר עם נתניהו בטלפון רק אם יצליחו לשכנע את שרה. שרה כל כך שולטת במתרחש סביב בעלה שכאשר הגיעו לבשר לו שנשיא ארצות הברית הכיר בירושלים כבירת ישראל, היא סירבה להכניס אותם משום שזו הייתה שנת הצהריים שלו. כאשר אנשי משרד החוץ צריכים לארגן ארוחה לכבוד אורח נכבד, שרה נוהגת לבדוק את רשימת המוזמנים ולמחוק ממנה את השמות שלא נראים לה. מזכירו המדיני של נתניהו נוהג להגיש לשרה רשימה מוגדלת של אורחים כדי שיוכל לנהל איתה משא ומתן".
מעניין מה היית חושבת על אותה אשת ראש ממשלה. בטח היית מעיפה את ידך בתנועת ביטול, אולי גם מוסיפה איזה "נו שוין" קטן ומזלזל, וזה משום שהדברים מעולם לא נכתבו על שרה, אלא מהווים – בשינוי קל – ציטוט מתוך ערך הויקיפדיה שלך.
624 אזכורים בעיתונות. זה כל מה שנאלצת להתמודד איתו בכל ימי חייך. כך לפני נתוני העיתונות ההיסטורית במנוע החיפוש של הספרייה הלאומית. 624 לעומת מאות אלפי אזכורים ברשת של שרה, ועוד כמה מאות אלפים בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה. וגם אם כפה עלייך צריף במדבר כגיגית, לפחות יכולת להעביר את יומך עם טלפון חוגה בחדר, בלי לפחד שאחת משיחותייך האישיות תוקלט ותופץ לכל המרבה במחיר.
אף אישה לא חולמת להיות "אשתו של ראש הממשלה" כשתהיה גדולה. בדרך כלל היא נזרקת היישר לתוך המערכה, ללא תקנון או חוברת של כללים ברורים, והיא זו שיוצקת את התוכן לתפקיד הלא מאוד רשמי הזה, לעיתים קרובות תוך התפשרות על חלומותיה. במקרה שלך היה מדובר בשרשרת של ויתורים כואבים – על ג'וב חייך כאחות ראשית, על החיים הנוחים בארצות הברית, ומאוחר יותר על הדירה התל־אביבית שכל כך אהבת לטובת מעבר אידיאולוגי לנגב. וכל זאת לשם מה? כדי שיום אחד בשנות האלפיים, כאשר יתקיים דיון בויקיפדיה לגבי הצורך בהגדרת המונח "אשת ראש הממשלה", יהיו מי שיטענו שמדובר ברכילות ולא בידע הכרחי, ועוד תעלה התהייה האם 'אשתה' של מרגרט תאצ'ר גם תופיע תחת ההגדרה.לא פשוט להיות "האישה של" ממש כפי שלא פשוט להיות ה"בנשל" וה"אחשל". ישנה בדיחה מוכרת על הזוג קלינטון, שיום אחד נסעו במכוניתם ועצרו למלא דלק. לפתע הילרי אומרת שלום לאחד מעובדי התחנה, מתחבקת איתו ומספרת לביל שיצאו יחד בעבר. "את רואה", אומר לה קלינטון, "יש לך מזל שהתחתנת איתי ולא איתו. יכולת להיות היום אשתו של עובד תחנת דלק". הילרי נועצת בו מבט ועונה: "יקירי, לו הייתי מתחתנת איתו הוא היה היום נשיא ארצות הברית".
בספרו של אילן בן עמי, "האישה שאיתו", הוקדש לך פרק נכבד ובו מופיעים ציטוטים נבחרים על פועלך כרעיה דומינטטית. מה לא אמרו עלייך; שעמדת בפתח ביתו של הזקן כזקיף המופקד עליו ולא אפשרת לאיש להיכנס; שהיית מציקה לו ללא הרף בזמן ששהה בחו"ל כי חשדת שאינו נאמן לך (מה שהתברר כנכון); שדאגת באופן היסטרי לבריאותו ולמנוחתו; שרדפת אחריו עם האוכל והכדורים; שהיית חסרת טקט ממדרגה ראשונה, נטולת מסננת ותקינות פוליטית.
ורבים הסיפורים המופיעים שם על אודותייך. כמו למשל הרגע שבו הופיע בביתכם יעקב ינאי, ראש מחלקת הקשר של ההגנה, ואת סירבת בתוקף להעיר את בעלך. התרצית רק לאחר ששכנע אותך שמדובר בידיעה חשובה באמת: נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, החליט להכיר במדינת ישראל. ימים ספורים אחר כך התייצב שם שוב הרמטכ"ל שהגיע להשיג אישור לפעולה צבאית דחופה. "בן־גוריון ישן", אמרת לו, "אבל יש מלחמה!" הוא השיב בתגובה, "ואת ענית לו בלי להתבלבל: "המלחמה יכולה לחכות".
קשה גם לומר ששנאת מתנות. שוטרי משטרת ירושלים נהגו לדבר על "קרן פולה", שבמסגרתה היו מתבקשים לשמור לך על הבית, ואת בתגובה נהגת לשלוח אותם לקנות לך מצרכים מהמכולת מבלי להפקיד כסף בידם. בסוף לא הייתה ברירה והוקמה קופה מיוחדת שתפצה אותם על ההוצאות. והיה גם הרגע ההוא, באוקטובר 1948, לאחר שבאר־שבע שוחררה על ידי צה"ל. עוזי נרקיס הגיש לבן־גוריון אקדח מהשלל כשי. את מצדך שאלת "מה איתי", וחיש מהר נמצא עבורך בקבוק עם חול צבעוני מאילת. ועוד לא התחלנו לדבר על השמועות הלא נעימות על נטייה לקלפטומניה, שהוסתרה מעיני הציבור והתקשורת על ידי מאבטחייך ובעלך.
לפעמים צריך לדעת מתי להיוולד. לו היית חיה היום, סביר להניח שהיו עומדים נגדך כבר כמה תיקי חקירה, מאה שעות תמלולים של גיא פלג, 15 מונולוגים של שליין ודמות נלעגת בארץ נהדרת. אבל אי אז, בשנות ה־50, יכולת להיות פשוט פולה, ועל כל דבר שעשית אפשר להסתכל גם במבט אחר.
פולה ההיסטרית שחרדה לשלומו של בעלה וכל שני וחמישי ממציאה לו מחלה, מפני שהיא משוכנעת בכל מאודה שהוא מנהיג של אחד לדור. פולה הפמיניסטית שעל פי השמועות דרשה ממנו להוסיף למגילת העצמאות את המילה "מין", בשורה "בלי הבדל דת, גזע ומין".
פולה, שכפי שסיפר בעבר טדי קולק, "הייתה לה טביעת עין חדה לראיית אופיו של אדם. לפעמים בן־גוריון נמשך אל אנשים שיכלו לתרום אך מעט, ואזהרותיה של פולה נתגלו כנכונות"; פולה, שניסתה לעדן ככל יכולתה את התקפותיו של בעלה על מנחם בגין, משום שהעריכה אותו; פולה, שהתעקשה לפשר בין בעלה לראש המוסד איסר הראל לאחר הניתוק בעקבות פרשת המדענים הגרמנים; פולה, שנהגה לבשל ולכבס עד שעות לילה מאוחרות, ולא פעם ויתרה בסתר על ארוחה בשביל שיהיה לבעלה ולילדים.
ואולי דווקא אז, בימים שבהם חופש ביטוי לא היה מושג מקודש, הייתה לרכילאים ולעיתונאים ההבנה הפשוטה שבני אדם הם טיפה יותר מורכבים; שכל תכונה רעה יכולה להיות בקונטקסט אחר גם תכונה טובה, של "עזר כנגדו". שאולי, כפי שנכתב אחרי מותך בעיתון דבר, דווקא את, נטולת הרסן, היית זו שהותירה את חותמה על גדולי העולם כשפקדו את ביתך והתרשמו מאישיותך הכנה והמחוספסת. ואולי גם נוח היה לו לראש הממשלה שיש אישה לצדו שסופגת את כל ההשמצות בתפקיד הקלאפטע התורנית, באופן שמעט מלבין אותו.
"אני בודדה", אמרת פעם לאשת נשיא המדינה, רחל ינאית בן צבי, בעת שבאת לבקרה. ועל הבדידות הזאת איש אינו מדבר. על התחושה שכל חבר יכול להפוך ברגע לאויב. על הידיעה העמוקה והכואבת שלפעמים זה את והוא נגד כל העולם. להיות האישה שאיתו זו חתיכת הקרבה בחיים. זה לחיות את כל העומס והמחויבות והביקורת הציבורית ולזכות במעט מאוד אשראי.
אשת ראש הממשלה לנצח יישאר תפקיד נטול הגדרה. פעמים נבחין בדפוס הנחבא אל הכלים של סוניה פרס ועליזה אולמרט, ופעמים יהיו אלה נשים עם אמירה ונוכחות כמוך וכמו ציפורה שרת וכמו שרה נתניהו. אך דבר אחד בטוח – בהצבעה לקדנציה שנייה או שלישית אין מקח טעות. אשת ראש הממשלה היא חלק מעסקת החבילה. מי שמצביע לו מצביע גם לה, על כל יתרונותיה וחסרונותיה, וגם לוקח בחשבון את מעורבותה. ומי יודע אילו החלטות אמיצות לפעמים מתקבלות שם, בחדר הלבן או הסגלגל, שאינן פרי ידענותו של גבר אלא פרי נועזותה וחדות מחשבתה של אישה.
