סבא שלמה היקר,
בשנים האחרונות הייתי קרובה אליך יותר מאשר בזמן שהיית בין החיים. בילדותי היית בשבילי יקה זועף ומרוחק, ולא סב הקרוב לנכדיו. הייתי רוצה לפגוש אותך היום ולשאול: מה אתה אומר על כך שלמדתי את כל פרטי רשת חנויות הכול־בו שלך בגרמניה מראשית המאה ה־20, והתגברתי על מכשולי הבירוקרטיה הגרמנית כדי להשיב את רכושך ליורשיך? ודאי לא היית מאמין שאישה מסוגלת לעשות זאת.
יחד עם הכרת עסקיך, למדתי גם את מהלך חייך ואת הנושאים שעניינו אותך באמת – עולם הספרים והידע. כאדם שלא למד בישיבה או בתיכון, בנית בשקדנות את אחד מאוספי ספרי היודאיקה החשובים בעולם, אוסף שכל רזיו עדיין לא נתגלו ברבים. המחזורים המאוירים הנהדרים, ספרי התנ"ך העתיקים המופלאים, ההגדות המאוירות לפסח, ספרי תפילה, ספרי קבלה וחסידות וספרי שירה ועיון יהודי מכל הסוגים – הם מקור עיסוק לדורות של חוקרים. לאחרונה התברר שהאוסף הגדול ביותר בעולם של ספרי רבי נחמן מברסלב מכל הדורות מצוי בספרייתך. מרטין בובר וספרו על רבי נחמן פתחו בפניך עולם חדש, וקירבו אותך לעולם היהודי הרבה יותר מן ה'חיידר' שבו למדת בילדותך.
בתוך האוסף שלך היה גם אוסף המהדורות הראשונות וכתבי היד של גדולי הסופרים הגרמנים, והוא נמכר בגרמניה אחרי פטירתך. מאז למדתי את השפה על בורייה וקראתי את רוב הספרים הללו במהדורות הכיס שלהם. איזה אוצר בלום הוחזר כך לידי הגרמנים. אני מתנחמת בכך שלפחות כתבי היינריך היינה נמכרו על ידי ילדיך לספרייה הלאומית בפריז, כדי שלא יוחזרו לגרמניה.
בימי חייך כתבת שלא יזכרו אותך בגלל עושרך אלא בגלל אוסף הספרים שלך, ובגלל תמיכתך רבת השנים בש"י עגנון, במרטין בובר, באלזה לסקר־שילר, בגרשם שלום – שאותו העמדת בראש המכון לחקר הקבלה, ובהיינריך ברודי, שעמד בראש המכון לחקר השירה העברית שהקמת בספריית שוקן. עזרת לעולים רבים מגרמניה להתערות בארץ כשסידרת להם עבודה. אחד מהם, פרופ' הנס יונס, שלימים עזב לקנדה והפך לאחד מחוקרי הקבלה החשובים, ארגן בצעירותו בירושלים את ארכיון המסמכים העסקיים שהבאת מגרמניה.
כיום איש אינו זוכר שמימנת בכספך את התנועה הציונית הגרמנית ואת העיתון "דר יודה", ושהיית ציר בקונגרסים היהודיים באירופה. איש אינו זוכר שהייתה לך, לא רחוק מברלין, חווה חקלאית שבה הוכשרו מחזורים של צעירים יהודים לעבודה חקלאית בישראל. החניכים עלו לארץ והתערו ביישובים רבים, ובעיקר בקיבוץ בית־זרע. בני המחזור האחרון של החווה גורשו למחנות ההשמדה, ואיתם גם המורה שלהם, שנרצח יחד עמם אף שיכול היה לברוח. ממש כמו יאנוש קורצ'אק.
"היית פטרונו הגדול של ש"י עגנון מאז 1915 ועד יום מותך. תשמח לשמוע שגם אבי ואני אחריו המשכנו בכך שנים רבות, עד מותה של רעייתו אסתר"
ההוצאה לאור שהקמת בברלין בשנת 1931 הוציאה ספרים יהודיים בתרגום לגרמנית, כדי שיהדות גרמניה, ששאפה באותה תקופה להיטמע בעם הגרמני וחדלה ללמוד עברית, תוכל להיות בקשר עם תרבותה, ביום צרה שלא יאחר לבוא. הבנת יפה שהגרמנים לעולם לא יקבלו את היהודים כחלק מעמם. ההוצאה לאור פעלה עד שהנאצים סגרו אותה, אבל אתה הצלחת להציל את מלאי הספרים כשב־1938 שלחת אותו לארץ כיצוא מגרמניה.
היית פטרונו הגדול של ש"י עגנון מאז 1915 ועד יום מותך. תשמח לשמוע שגם אבי ואני אחריו המשכנו בכך שנים רבות, עד מותה של רעייתו אסתר. הסופר הצעיר שהכרת בשנת 1915 זכה ברבות הימים בפרס נובל, ועד היום הוא מוכר כסופר היהודי־ישראלי החשוב ביותר. ההוצאה לאור פרסמה מאז ספרים רבים, ובהם תרגומים מספרות העולם מעשרות שפות, ספרים רבים במדעי היהדות, הרוח והחברה המשמשים את הסטודנטים והתלמידים בכל מוסדות החינוך בארץ, ספרי ילדים וספרי עזר שונים. לבטח תתאכזב לשמוע שעיקר תוכנם נגנב על ידי מוסדות אלה, ללא תשלום להוצאה או לסופרים עבור זכויותיהם. הממשלה שינתה את חוק זכויות היוצרים כך שסעיף "השימוש ההוגן" שבו הפך להיות אמצעי וסמל לשחיתות הפושה בחיינו, כשהוא מאפשר לגזול את שכר הסופרים והמפיקים באין מפריע. כמי שהבין שבתרבות יש לתמוך מבחינה כלכלית, ושרוב מוחלט של הסופרים אינו יכול להתפרנס מפרי עמלו, ודאי היית נדהם לשמוע על השינויים הללו, אילו היית איתנו.
אתה עצמך היית אחת ההתגלמויות הגדולות של עם הספר. הספר היה עיקר עולמך. אילו חיית בישראל של היום, היית נחרד לראות איך ממשלת ישראל דרסה את עולם הספרים, הקריאה וההוצאה לאור ברגל גסה, ואיך היא מתעלמת מכך שהתכונה החשובה ביותר של העם היהודי וסוד כישרונותיו הגדולים – היותו "עם הספר" – יורדים לטמיון. אם מגמה זו תמשיך, בסוף נהיה עם ככל העמים, ללא כוחנו הרוחני.
דואר ישראל: מכתבים לדור המייסדים
–"בן גוריון, אנחנו מתקדמים במעלה ההר"
–"ז'בוטינסקי, מה היית מחליט לו חיית בינינו היום?"
–"מדינת ישראל שלי ושלך היא מדינה יהודית גאה"
–"דודי היקר, יש לנו מדינה יהודית־ציונית נפלאה ומדהימה"
–"משה דיין, אילו חיית כיום, היית חש סיפוק ותקווה גם יחד"
–"גולדה, סיפורך שזור כחוט השני בסיפורה של הציונות"
לארץ ישראל הגעת לראשונה בשנת 1922, ועזרת לקרן הקיימת בהלוואה גדולה לרכוש את אדמות מפרץ חיפה. כיום היה קונה אותן איזה טייקון "העושה לביתו". עלית לארץ בשנת 1934 ועמדת בראש הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית. ניסית לתרום לשיפור ניהולה בשיטות הפרוסיות שהיו נהוגות ברשת חנויות הכול־בו שלך בגרמניה. כפי שתיארה לי מזכירה שעבדה אצלך שנים – "העובדים שהיו עולים במדרגות לקומה שלישית של מטה העסק בצוויקאו, היו מתחילים לרעוד כבר בקומה השנייה". שיטותיך היו כפי הנראה בהשראת שיטות 'הניהול המדעי' של פרדריק טיילור, שהיו חדשניות באותה תקופה, והתאימו מאוד לאופיו של העם הגרמני. מאז הן נזנחו לטובת שיטות יעילות ואנושיות הרבה יותר.
"ודאי היית מתפלץ מול התופעה של עקירת עצי הזית בשטחים, ומול הניסיונות הפוליטיים הנואלים לסלק את תושבי הגדה המערבית הערבים מבתיהם"
במכתב משנות השלושים כתבת על ארץ ישראל, ש"באי סדר כזה אי אפשר להקים מדינה". בביקור בארץ באמצע שנות החמישים, אחרי שעזבת אותה בשנת 1940 למורת רוחם של רבים, כתבת שעכשיו אתה רואה "שגם באי סדר כזה אפשר להקים מדינה". אילו היית איתנו היום, ודאי היית מתפעל מהתפתחותה של המדינה בכל התחומים, מהצלחתה הכלכלית והטכנולוגית ומן הגידול העצום במספר תושביה. נכדיך וניניך שירתו בצה"ל בקצונה וביחידות מובחרות, השתתפו במלחמות ישראל, והם תורמים את חלקם למדינה לפי כוחם המקצועי ואמנותם.
עיתון "הארץ", שרכשת בשנת 1935 כציוני נלהב, הפך בשנים האחרונות לאופוזיציה המרכזית לממשלה. אולי לא היית מסכים לכל דבר שנכתב בו, אבל כפי שבשנות חייך בארץ העדפת את ההידברות על דרך המלחמה, אני בטוחה שהיית מקדם בברכה את מאמציו של העיתון כיום לשכנע את הציבור שיש לשאוף ולפעול כדי להגיע לשלום עם שכנינו, והיית רואה בו את הביטוי לציונות האמיתית.
ודאי היית מתפלץ מול התופעה של עקירת עצי הזית בשטחים, ומול הניסיונות הפוליטיים הנואלים לסלק את תושבי הגדה המערבית הערבים מבתיהם. בטוח שלא היית מסכים למדיניות הממשלה הנוכחית, שהמילה "שלום" נמחקה מיעדיה. אך אל דאגה, סבא. הזמן יעשה את שלו, ונקווה שלא יישפך עוד דם רב עד שתקומנה בישראל ממשלות שהשלום עם שכנינו יהיה משאת נפשן ותוכנית פעולתן.
רחלי אידלמן
