הליכה בתלם היא כבר לא הדרך היחידה מבחינת יהונתן. הוא פתח לעצמו עולמות חדשים בזכות הערבית, שלמד עוד בשירותו הצבאי. "אני מתעסק בעיקר בדברים שקשורים בשפה הערבית: כמתורגמן, כמדריך ביד ושם, כמורה לערבית במערב ירושלים ומורה לעברית במזרח ירושלים ואפילו במרוקו".
על מרוקו שווה להתעכב. הוא התחיל ללמד שם עברית בעקבות מודעת דרושים שחברים מ"הישיבה המזרחית" העבירו לו. "זה היה שנה אחרי הסכמי אברהם. לימדתי בעיקר אנשי תיירות, מדריכים ועובדי מלונות אבל גם חובבי יהודים. היה מרתק".
"הסיפור של זוגיות כרוך לא רק בחיפוש טכני אלא בהתפתחות אישית"
זה נשמע כל כך מיוחד ואחר ממה שאנחנו מכירים כאן שהשאלה המתבקשת היא למה הוא חזר לישראל. "זו שאלת ה־400 זוז. היו לי חיים מדהימים שם. זה לגמרי נתן לי קריאת כיוון לאיך אני רוצה שהחיים שלי ייראו. זו הייתה חוויה מבגרת מאוד ובאמת יכולתי להישאר. אבל קודם כול, לאורך זמן, החיים בחברה מוסלמית כיהודי שומר מצוות לא פשוטים בכלל. גם מבחינת זוגיות היה לי ברור שזה לא יקרה שם וגם מבחינה כלכלית, חייתי טוב בתוך הכלכלה של מרוקו אבל הבנתי שאם אני רוצה לדאוג לעתיד שלי, אני צריך לחזור. אבל הרומן שלי עם מרוקו לא הסתיים, אני עוד אחזור לשם".
למרות הסיבות הטובות, הנחיתה חזרה לארץ לא הייתה פשוטה. "חטפתי כאפה כשחזרתי. במרוקו למורה יש מעמד, הוא סוג של אצולה, כשאתה חוזר לארץ אתה צריך להתרגל מחדש ליחס כאן. ובכלל אחרי שחוויתי משהו משמעותי זה לא פשוט לחזור לסביבה המוכרת, לגור בדירה קטנה בנחלאות אחרי שהייתה לי דירה משלי עם ספות מסביב לכל הסלון. כמובן קיבלתי גם הרבה דברים טובים, זה נתן לי קריאת כיוון לחיים שלי, אני כבר פחות הולך במסלול שהוכתב לי מראש אלא במסלול שאני בוחר. אף פעם לא הייתי אדם שהלך לגמרי בתלם, אבל צורת המחשבה שלי השתנתה. באתי מהישיבה, למדתי תואר ראשון בתלמוד ובערבית, הצעד המתבקש הבא היה להיות מורה בתחומים האלה. קצת סטיתי מהדרך ועכשיו אני עם תחושה של פוטנציאל".
עשרה חודשים אחרי החזרה לארץ הוא מעצב מחדש את היומיום שלו. "הקריירה מעסיקה אותי, והסיפור של זוגיות נמצא ברקע – אני מבין שהוא כרוך לא רק בחיפוש טכני אלא בהתפתחות אישית, בצמיחה. מבחינת מגורים, בינתיים חזרתי לדירת שותפים, היה מוזר לחשוב על לגור עם שותף אבל עכשיו יש לי אחלה שותף, חבר ותיק. יש בזה משהו טבעי יותר. קל יותר להתמודד עם תקלות קטנות, אי־הבנות".
הוא לא רואה את עצמו חלק מזרם חברתי כלשהו בנחלאות. "אני קצת עצמאי. כשאני בוחר בית כנסת להתפלל בו, למשל, אני הולך למקום שהתפילה מדברת אליי, לרוב בבית כנסת עדס. המקום של התפילה חשוב לי ואני מוצא את זה בבתי הכנסת הקלאסיים ופחות היכן שכל הרווקים. אני לא מבדיל את עצמי לגמרי, אז אני נותן כיף לבתי הכנסת האחרים אחרי התפילה או מצטרף אחר כך לקידוש".
קריאת הכיוון של יהונתן, שהעמיקה עם החזרה ממרוקו, נוגעת במכלול החיים שלו ושולחת אותו עם מחשבות לעתיד.
"חוץ מהכותרות הסטנדרטיות שאני רוצה בית ומשפחה, אני רוצה להצליח להביא את עצמי לעולם יותר, לממש את הכישרונות והאישיות שלי. הייתה תקופה שנתתי את המינימום, ואני מנסה היום לתת את המקסימום מכל היכולות שלי".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
