יש אנשים שנולדו בבִיצה, הדר גרה בגבעת־שמואל והיא מיחידות הסגולה שגם גדלו במקום. "אני מחדי הקרן שגרו פה כשהמקום עוד היה יישוב ולא בירת המגזר". אולי בגלל זה היא מבהירה שהיא לא קשורה לביצה אלא חזרה לאזור כדי להיות קרובה למשפחה. "גרתי הרבה זמן בדרום, חזרתי לסטאז' ונשארתי באזור. בהתחלה גרתי עם שותפות אבל מיציתי, אני פחות בקטע של 'זה הקמח שלי' או 'את חייבת לי 20 שקל על זה', די, לא רוצה. חזרתי להורים בדיוק כשהתחילה הקורונה ומאז אני ביחידות דיור, גרה לבד, ולי זה מדהים. אני צריכה את השקט שלי והמקום שלי".
בדרך כלל היא נמצאת אצל ההורים בעיקר בשבתות, "סתם לא בא לי להתעסק עם להכין שבת, ביומיום אנחנו לא נפגשים הרבה, אם אני לא אבוא לשבת יש מצב שלא אראה אותם שבועות. אבל ברור שזה נוח, אם אני צריכה משהו אני קופצת לקחת מהם. זה גם הפוך, אם אמא שלי צריכה משהו, אני אקפוץ להביא לה. הם נותנים לי את הפרטיות שלי, אבל זה לא היה ככה כל הזמן, דיברנו על זה. בהתחלה היו המון שאלות, לאן את הולכת, איפה את, גם כשלא גרתי אצלם. אמרתי להם שאני מבינה שדואגים לי אבל אני בן אדם בוגר, וגם כשאנחנו גרים באותה עיר לכל אחד מאיתנו יש את החיים שלו".
"יש קול שאומר לי שלא כדאי שיהיה לי יותר מדי סבבה, כי אני עלולה לא להתאמץ לחפש"
במשך השנים הדר אספה חברים וחברות שפזורים בכל חלקי הארץ אבל יש חברויות שהשתנו עם הזמן וכבר לא התאימו לה, "יצאתי מהקבוצה של המדרשה. אחד הדברים שהיה לי מאוד קשים זה כל התמונות של האחד בספטמבר או התמונות של פורים. גם התוכן לרוב לא שייך לעולם שלי, מדי פעם היה דיון פוליטי או משהו לפני החגים אבל רוב ההודעות היו של חיפוש מתכונים ומה המינון של נובימולי". על הנובימולי היא מחייכת ואומרת שדווקא בנושא הזה היא בטח יודעת יותר מאחרות. בכל זאת, היא רוקחת, "אגב, כן יש רוקחים יהודים", ממהרת להבהיר. "זה תמיד משפט שבא כשאני מציגה את עצמי כרוקחת וההמשך הוא שלא כל הרוקחים עובדים בסופר פארם. אני עובדת בבית חולים שיבא ומתאמצת לסיים את התזה שלי". חשוב לה לבנות את העתיד צעד אחרי צעד. "אני עסוקה בהוצאת תעודות ביטוח להמשך: בגיל 35 אני אוכל להירשם למחיר למשתכן, ואני בתהליך של הקפאת ביציות. היום, אם מדובר בהקפאה סוציאלית ולא בריאותית, אפשרי להקפיא רק מגיל 30. אני לא מבינה למה המדינה מגבילה את ההליך. זה מגוחך בעיניי שיש הגבלה כשהמדינה לא נותנת שקל, אם גם ככה ההקפאה לא בסל הבריאות, וממילא אנחנו משלמות עליה, תנו לנו להקפיא כשהביציות שלנו יותר טובות. אני לא יודעת אם עצם ההקפאה אומרת שאני הולכת על אמהות יחידנית או שאמצא מישהו עכשיו וכל זה לא יהיה רלוונטי או שאולי אמצא מישהו בגיל 40 ואז יהיו לי ביציות צעירות יותר. כרגע אני עושה את זה כי זה מאפשר טיפה לנשום לרווחה".
הגישה שלה, שמסתכלת על ההווה והעתיד בעיניים פקוחות היא תוצאה של עבודה פנימית. "אחרי הרבה זמן מצאתי איזון. פעם הייתי נורא עסוקה בתסכול של להיות רווקה, אני כבר לא שם. מצד שני, יש קול שאומר לי שלא כדאי שיהיה לי יותר מדי סבבה, כי אני עלולה לא להתאמץ לחפש. אבל חשוב לי לשים לב שכשאני מחפשת אני לא חוזרת שוב למקום של המסכנות ולדחיות החוזרות. האיזון בין שלושת החלקים הוא ממש חבל דק".
הבאר – אתר שידוכים והיכרויות, מקום שרואה אותך | לכניסה למרחב בטוח להיכרויות במגזר הדתי >> לחץ כאן
להצעות, תגובות והשתתפות במדור – כתבו לנו: lovemotzash@gmail.com
