מפגשים בין רבנים אורתודוקסיים ורפורמים אינם חזון נפרץ. מפגש בין רב ישראלי השייך לאגף השמרני יותר בציונות הדתית לבין רבה רפורמית המשתייכת ליהדות הליברלית הצרפתית נשמע יותר כמו התחלה של בדיחה. ובכל זאת, במסגרת ועידת "עם עולם" של העיתון מקור ראשון נפגשו היום (ראשון) הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה ומחבר סדרת פניני הלכה, והרבה דלפין הורווילר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שידור חי: ועידת התפוצות הבינלאומית של מקור ראשון
– הנשיא ריבלין בפתח ועידת עם עולם: "יהדות התפוצות היא ה'שבט החמישי'"
– הפרדת רשויות: מה בין סל פירות לשינוי עמדה
לצפייה בשיחה המלאה:
את המפגש המסקרן, שהתקיים כמנהג הימים הללו בוועידת וידאו, הנחה פרופ' גיל טרוי מאוניברסיטת מקגיל שבקדנה, שפתח את השיח בעיסוק בשאלת הסולידריות היהודית, וביחס של יהודי לסבלו של כל יהודי בעולם.
הרבה הורווילר ציינה כי הסולידריות הזו – התחושה שמה שקורה לכל יהודי בעולם, ולא חשוב היכן, היא הבעיה שלה באופן אישי – זו קודם כל חווית ילדות. אולם, על מנת לתאר את סוג הקשר בין כל היהודים בעולם היא השתמשה בדימוי משיר של יהודה עמיחי. "אנחנו היהודים לא קשורים אחד לשני בגלל הגנטיקה או בגלל ההיסטוריה, יש לכל אחד מאיתנו היסטוריה שונה", הסבירה. "יש בינינו קשר גיאולוגי, עם שברים, והמושג הזה של שבר מאוד חשוב בזהות היהודית. באותה מידה שכאשר נכנסים לזוגיות בחתונה שוברים את הכוס, כשנכנסים לסדר ליל הפסח שוברים את המצה לשניים, וכשבונים בית שומרים על איזה שבר בקיר. למדנו לחיות עם שברים וזה כולל את השברים בזהויות שלנו, שמאפשרים לנו להרגיש שאכפת לנו מהאחר כי אנחנו לא מלאים בזהות מוגדרת אחת".
הרב מלמד לעומת זאת העדיף את תיאור הקשר כקשר משפחתי. "אני מרגיש משפחה. כמו שישאלו למה אכפת לי מיהודים בצרפת? כמו שאכפת לי מבן משפחה שלי. אני חש שזו משפחה. במקרה הרע גורל משותף ובמקרה הטוב ייעוד משותף. זו פשוט עובדה. לכן מעניין אותי לדעת מה קורה לכל היהודים. אני מכיר את הסיפור של דלפין. אני יודע שהאיש שלה הוא אחד מראשי הערים של פריז שפועלים במקומות שונים ברבדים שונים לטובת היהודים, לטובת כל הצרפתים, וכל זה מעניין, מאתגר וחשוב גם".
בהמשך השיחה העלה פרופ' טרוי את שאלת קיומם של קווי יסוד יהודיים משותפים. הרב מלמד ציין כי לדעתו ניתן לראות תכונה יהודית משותפת בשאיפה להרבות טוב בעולם. "אנחנו רוצים ליצור עולם טוב יותר ומתוקן יותר, חתירה מעבר למה שיש לנו עכשיו. לא מתפשרים עם מה שיש אלא רוצים משהו שהוא אמיתי וטוב. אפשר להתווכח מה אמיתי ומה טוב, אבל נדמה לי שגם על השאלה הזו אפשר להסכים בהרבה דברים".
הרבה הורווילר ציינה תחילה את ארון הספרים המשותף, ואת האתוסים המשותפים של העם היהודי, כמכנה המשותף. "מתקיימת שיחה משותפת בספריות שלנו שיוצרת את קווי היסוד של העם היהודי". בהמשך עשתה שימוש בדבריו של רבי יהודה ליאון אשכנזי, מניטו, לפיהם "משיח הוא מי שמאפשר את השיח. הוא שיחק עם המילים הללו של משיח ושיחה. למעשה במסורת שלנו יש יכולת להיות בשיחה תמידית בספריה המשותפת שלנו, שהופכת אותנו לקוראים שונים שעדיין משתפים את הספרים שלנו".
בשיחה מעין זו לא ניתן שלא להתייחס לעצם המפגש, שהוא, כך מתברר, המשך למפגש רחב יותר של מנהיגים יהודיים מחלקים שונים של העם היהודי בישראל ובתפוצות, בו השתתפו השלושה בשנה שעברה. הרב מלמד סיפר על מה שהביא אותו להשתתף באותו המפגש, בו השתתפו גם נציגים של הזרם הרפורמי והזרם הקונסרבטיבי. "באופן כללי אני לא כל כך משתתף במפגשים, אני נשאר בבית וכמעט לא יוצא. אבל בשנה שלפני המפגש שמעתי כמה פעמים ביטויים של ביקורות חריפות מדי על הקונסרבטיבים ועל הרפורמים, ומישהו נפגש איתם ואמרו לו איך העזת להיפגש. אז אמרתי זה לא יכול להיות, אני חייב בהזדמנות הראשונה להיפגש. אני רוצה להכיר. אני מרגיש כאילו הייתה פרידה ארוכה וצריך להשלים קצת, לספר מה קורה וללמוד אחד את השני, אנחנו אחים. בעיני זה המניע הבסיסי ביותר למפגש. לכן עוד לפני הדיונים, מעניין אותי לדעת איך חיים, מה המסגרת של הקהילה, איך לומדים, מה צורת הלימוד, מה הקשר עם הנוצרים והמוסלמים, ואני בטוח שכל השיחות הללו יחכימו מאוד. עוד לפני שאנחנו חותרים למה להגיע צריך להשלים קצת פערים חסרים".
כשנשאל לגבי קווים אדומים לגבי האנשים עימם ניתן לשבת ולשוחח השיב הרב מלמד כי הוא חושב שאין צורך בכאלה. "מי שמעוניין לשבת כדאי לשבת איתו. אני לא אומר שאין בעולם רשעים, יש. אבל מי שרוצה ברעת עם ישראל ממילא לא יבוא. לא צריך כל הזמן לחפש את מי צריך עכשיו לזרוק מהמסגרת".
הרבה הורווילר התייחסה לשאלה הזו מנקודת מבטה וציינה שצריך הרבה ענווה בהגעה להיכרות כזו. מניסיונה, קשה יותר לדבר בתוך הבית פנימה מאשר עם השכן שבחוץ. "היו לי הרבה הזדמנויות בשנים האחרונות להיות בשיח בין דתות והגעתי למסקנה שהרבה יותר קל לדבר עם הרחוק מאשר עם הקרוב, אבל זה האתגר. אם נדבר עם הרב מלמד על כל מיני נושאים יש הרבה מהם שממש לא נסכים לגביהם. זה לא סקופ לא בשבילו ולא בשבילי. אבל אני חושבת שאם מתקרבים לאחר עם שאלות אמיתיות על איפה הוא נמצא, סוג של "אייכה", אז מגלים פתאום שבאמת יש הרבה משותף ביהדות שלנו. אולי המחשבה והדאגה לדור הבא שהיא כל כך חשובה לכולנו, ובאותה מידה הקשר עם הדור הקודם, באיזו מידה אנחנו ממשיכים דרך, אבל גם, באיזו מידה אנחנו יודעים לשאול על הדרך של אבותינו. סוג של איזון בין שמע בני מוסר אביך לבין לך לך מארצך ומבית אביך. אני חושבת שזה חשוב לכולנו גם אם התשובה של האחר היא לא התשובה שלי".
