אופיר דיין: "ישראל היא המטרה הכי צודקת שקיימת היום בשיח הפוליטי"

בחסות הקורונה: האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב גוברת. "ברשתות החברתיות מציגים חייל ישראלי ושוטר אמריקאי עומדים מעל גופות פלסטינים ומפגינים שחורים", סיפרה אופיר דיין, נשיאת תא הסטודנטים SSI (תומכי ישראל) באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. בפאנל "סטודנטים שלא מן המניין: הפעילות הרדיקלית בין כותלי הקמפוס" הציגו סטודנטיות ישראליות הלומדות בארה"ב תמונת מצב מדאיגה מאוד. על רקע מגפת הקורונה חלה עלייה בגזענות נגד יהודים ובאנטישמיות נגד מדינת ישראל. "התחילו לצוץ הרבה האשמות כלפי ישראל וצה"ל. מאשימים שמה שקורה לשחורים בארה"ב זה בגלל ישראל" הוסיפה שיר אטיאס, נשיאת תא הסטודנטים SSI באוניברסיטת UCLA שבקליפורניה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פוסטים פוגעניים: "לא בטוח שהסנקציה האפקטיבית היא באמת מחיקה"
– ועידת התפוצות הבינלאומית: צפו בסיכום היום הראשון
– המאבק באנטישמיות חייב לעלות מדרגה

לצפייה בפאנל המלא:

ברחבי ארה"ב וקנדה פרוסים למעלה מ-50 סניפי ארגון הסטודנטיםStudents Supporting Israel  המכונה בקיצור SSI. שלוש הסטודנטיות שמייצגות את פעילות הארגון באוניברסיטת קולומביה בניו יורק וב-UCLA בקליפורניה סיפרו על החוויות מימי הקורונה והניסיונות להמשיך ולהשיב מלחמה בארגוני החרם והמאבק בישראל. דיין מתארת: "אנחנו משתמשים בזום כדי לערוך אירועים וירטואליים, פעמיים בשבוע. מעבירים הרצאות בנושאים שקרובים לליבנו ומנסים להשאיר את הסטודנטים מעורבים וקשורים לישראל". דיין, ששירתה כקצינה בדובר צה"ל וממשיכה את דרכו גם שם, מתגוררת בניו יורק מזה שלוש שנים ומכהנת בנשיאות הארגון מזה שנתיים. אביה הוא דני דיין המכהן כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק. היא תיארה כי היא וחבריה לתא הסטודנטים מתמודדים במאבקם גם מול ארגוני החרם הפרו-פלסטינים וגם מול יהודים שלוקחים חלק במאבק נגד ישראל. "מדובר במיעוט קטן מאוד אך קולני מאוד שמתנגד לעצם קיומה של מדינת ישראל", ציינה אופיר. "מבחינתי אין הבדל בין זה לבין אנטישמיות. אם אתה תומך בזכות לכל עם למדינה משלו חוץ מאשר ליהודים אין דרך אחר לקרוא לזה, וצר לי מאוד שיש יהודים שמשתתפים ותומכים במטרה הבזויה הזאת". היא רואה באותם יהודים אנשים מלאי שנאה עצמית: "כמו שהייתי רוצה שישפטו אותי על סמך הדברים שאני אומרת ולא על הזהות שלי כך אני שופטת אותם והדברים שלהם הם בהחלט גזענות".

מהיכן מגיעים הכוחות שלכם לשלב בלימודים התובעניים גם מאבק למען מדינת ישראל?
"יש לי משפחה בישראל וזה משהו שמאוד חשוב לי, להיות נגד אנטישמיות ואנטי ציונות", שיתפה רומי רונן, סגניתה של אופיר דיין ב-SSI. "אני ישראלית ויהודית וזה התפקיד שלי להיות פה ולעמוד נגד זה". רונן גדלה בניו יורק ולומדת ספרות וקולנוע באוניברסיטת קולומביה. שיר אטיאס הסבירה בפאנל כי בשבילה זה כמו שירות צבאי חוזר. "אני עושה את המילואים שלי פה ומגינה על ישראל בדרך אחרת. אני יודעת שיש איתי עוד המון ישראלים ב-UCLA שמרגישים שיש לנו שליחות כאן. אנחנו מזמינים את כולם לדבר איתנו – אנשים שגרים בישראל ומוכנים לענות על הכול. אל תגבשו את הדעה שלכם על ישראל בלי להקשיב בכלל לישראלים. יש המון ישראלים שמגיעים ללמוד כאן והם פשוט צריכים לעמוד על שלהם ולהבין שצריך לשרת את המדינה שלך ולהילחם פיזית מול אנטישמיות וכן, לפעמים זה ממש פיזית".

מנהיגות הסטודנטים בתאים הפרו-ישראליים בארה"ב העידו כי הבינו מהר מאוד שהשנאה לישראל והמאבק במדינה היהודית הוא תו תקן לליברליות פרוגרסיבית. "האקלים הפוליטי בארה"ב לאורך זמן הוא כל כך קיצוני ומפולג. באיזה שהוא שלב מצופה מכל סטודנט, ולא משנה מה הוא לומד, להכריע מה עמדתו בסוגיה הפלסטינית-ישראלית", תיארה אופיר. "אצלנו בקולומביה, ואני בטוחה שגם אצל רומי, להיות פעיל פוליטי וחברתי זה כמעט חלק מהתואר, זה מה שמצופה ממך לעשות. בריאיון קבלה לאחד הקורסים שאלה אותי המרצה באיזה ארגון פוליטי אני פעילה. וצערנו הרב ישראל במצב די נחות בסיטואציה הזאת כשהארגונים האנטי ציונים – שלא עושים דבר למען הפלסטינים – הארגונים הללו הצליחו למתג את ישראל כאיזה חלק מסל הערכים המתקדם והליברלי. אם אתה רוצה להיות אדם כזה שמצפים ממנו להיות ליברלי אז כולם ממש מצפים שתשנא את ישראל". שיר אטיאס הצטרפה לדבריה של דיין וציינה כי "הפלסטינאים מלקטים את התומכים בקמפוס ומסבירים כי הם חייבים להיות נגד ישראל אם הם ליברלים".

מהפקולטות הנחשבות בעולם, שלוש הבנות למדו מהר מאוד שלא השאלה על עתיד השטחים ביו"ש ושאלות של כיבוש ואפרטהייד מציקות למבקרים האנטי-ישראלים בקמפוסים אלא מעבר לכך. אופיר: "השאלה בקמפוסים על ישראל היא לא 67' ולא התנחלויות או כיבוש. השאלה היא על ישראל של 1948 – האם לישראל יש זכות קיום או לא. וכשזו השאלה אנחנו צריכים לגייס את כולם לעמוד כמקשה אחת ולהבהיר שיש לנו זכות קיום.

"אני אומרת לכל מי שאני פוגשת בקמפוס שתמיד יש לזכור דבר אחד. לא משנה מה יגידו לכם על ישראל – היא המטרה הכי ליברלית וצודקת שקיימת היום בשיח הפוליטי בכלל. מדינה של מיעוט שגורש על ידי כובש ואחרי 2,000 שנות רדיפה, רצח ואפליה הוא חזר לאדמה שלו ולמולדת שלו. זה הסיפור הכי פרוגרסיבי שאפשר לספר בקמפוסים. צריך לזכור שזה הסיפור שלנו ולא לתת לאף אחד לקחת מאיתנו את זה".