בשיחתו עם עיתונאי מקור ראשון אריאל הורוביץ, פותח ברנאר אנרי לוי במילים "אני דואג מאוד בגלל מה שקורה באזור, הלילה והיום. מאוד מודאג".
מה אתה אומר על הרעיון שהציע הסופר היהודי ג'ורג' סטיינר ב-1985, שהמולדת היהודית טמונה בטקסט ולא במדינה ריבונית?
"אני לא הסכמתי מעולם עם ג'ורג' סטיינר, אבל אני חושב שהוא מתמקדת בנקודה מאוד חשובה, והיא החשיבות הייחודית של ישראל. ישראל היא לא מדינה רגילה, היא לא עם ככל העמים. מדוע? מכיוון שהגבול שלה הוא לא רק גבול. מכיוון שיש את אלו שהאזרחות שלהם נטועה בשורשים של ישראל ויש את אלו בתפוצות שהם סוג של אזרחים אך ללא העובדה שהם בטווח הגבול. לכן ישראל היא שורשית והיא אידילית. ישראל היא שטח וישראל היא רעיון. ישראל היא קטגוריה גיאוגרפית וקטגוריה אונטולוגית. היא אומה מטריאלית ואומה רוחנית. וכאן יש החיבור בין שני החלקים של העם – הישראלים ובני התפוצות. זה אולי שורש האמת בדבריו של ג'ורג' סטיינר, שאני חולק עליו באופן כללי אך מסכים עם הגרעין הזה של אמת. ישראל היא לא הונגריה או קוריאה, היא משהו אחר, היא סוג של אומה אוניברסלית משיחית. וזה כל מה שמייצג החיבור בין ישראל והתפוצות".
בשאלת מי יכול להיות יהודי אמר לוי: "לדעתי, יהודי הוא מי שלוקח ברצינות ומחבק אליו ועושה את המאמץ שדורש כל כך הרבה מאיתנו – את הטקסט הקדוש של היהדות. לא רק התורה, גם התלמוד. עמנואל לווינס אמר ששורש היהדות הוא התלמוד, שהוא כמו הכנפיים המקופלות של מלאכים שפתאום נפתחות. אני חושב שמי שחושב ברמה כזו של עומק ורצינות הוא יהודי. ויש תהליך שהוא לפעמים מהיר, כפי שיודעים בצפון אמריקה וצרפת, שהוא לשם מטרות מטיריאליסטיות ואחרות, שאני שונא אותו. מי שמתעמק בטקסטים, מי שיודע בעומק ליבו את היעוד של העם היהודי – הוא יכול להיות יהודי. הצד האינטלקטואלי הוא מאוד חשוב. כשקוראים רמב"ם ורש"י וכל הגאונים שלנו בצרפת ובכל המסורת התלמודית, מגלים את מה שבאמת נדרש מיהודי – שזה ללמוד. ללמוד, להיות חכם, להוסיף חכמה לעולם, זה מה שעושה אותך יהודי."
אתה תומך ידוע של ישראל, וקיבלת דוקטורט על שם כבוד באוניברסיטת תל אביב. מה מניע אותך לתמוך בישראל?
"אנחנו חוזרים לרגש. מה שגורם לי לתמוך בישראל זה כנראה השוֹק הראשון שלי כשרק באתי לישראל ב-1967. הייתי בן 19 וזה היה ביום שלאחר סיום מלחמת ששת הימים. הייתי כל כך נרגש, כל כך בשוק, מלא בכזו תחושה של היכרות למרות שמעולם לא הייתי שם וגם לא פתחתי תנ"ך עד אז בחיים שלי ולא הייתי בבית כנסת. הייתה לי תחושה של היכרות עם הלכלוך, עם האבק, עם האבן הלבנה של ירושלים, זה היה שוק ומעולם לא החלמתי מהשוק הזה אחרי יותר מחצי מאה".
"אני יודע ברמה מאוד אנוכית שחלק מדרך הווייתי אני חייב לקיומה של ישראל. אני יודע שאם יהודי כמוני בתפוצות יכול להיות יהודי גאה, אם הוא יכול לשנות מהגורל המזעזע של חלק מאבותיי, זה – לפחות חלקית – אודות לישראל ולתפקידה. זה נותן חוזק לכל יהודי בעולם, כולל אותי. זו עוד סיבה שיש לי חיבור לישראל. יש לי 72 סיבות לאהבת ישראל, אבל השלישית היא שכשאני מסתכל אחורה בהיסטוריה, כאיתי כל כך הרבה אידיאולוגיות נכשלות, כל כך הרבה חלומות שקרסו, כל כך הרבה רעיונות של חירות שנעלמו – והציונות היא יוצאת דופן, הציונות לא נכשלה והציונות היא חלום החירות היחיד שהושלם, שלא בגד בעצמו, שלא הפנה את גבו לחלום של עצמו. וזו עוד סיבה בשבילי לאהוב את ישראל."
