גלנדה יגר ← שדה בוקר
גרה בקיבוץ שדה־בוקר, בעלים של גלידרייה ניידת
איך הגעת לנגב?
הגעתי לפני 23 שנים עם קבוצת עלייה מברזיל. לאחר שלוש שנים עברנו לגור באזורים אחרים בארץ ולפני חמש שנים שוב חזרנו להתגורר בשדה־בוקר – בעקבות עבודה של בעלי כפקח ברשות הטבע והגנים – וכאן החלטנו לבנות בית, משפחה, עסק, ולקיים חיים שקטים וטובים.
מהו הנגב בשבילך, במילה אחת?
מרחבים, חופש, יופי. קשה לתאר במילה אחת.
היית רוצה שילדייך יחיו בנגב?
כולנו בנגב, כי הילדה עוד קטנה ואחד נוסף בדרך. הייתי רוצה שיחיו כאן, אבל אני יודעת שבסוף זו תהיה בחירה שלהם.
יש תכונות או מאפיינים מיוחדים לתושבי הנגב?
סוג של שלווה וסבלנות שלא קיימת במקומות אחרים בארץ, ואם זה קיים – אז רק אצל אנשים מעטים.
בן־גוריון כתב פעם ש"בנגב ייבחן העם בישראל". האם אנחנו עומדים במבחן?
כן. לגמרי עומדים במבחן. תראו מה קורה פה ואיך זה מתפתח בקצב הנכון ועם האופי הנכון.
אילו תכונות צריך בשביל לגור בנגב?
אופי, אהבת טבע ושקט.
מהו הקושי הגדול ביותר שמציב הנגב לתושביו?
אצלי הקושי מתבטא בריחוק היחסי משאר המדינה, למשל מאחיי הצפוניים.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
ודאי עם כמה שינויים, לטובה כמובן. נקווה שהם יגיעו לאט, וככה תמיד נישאר כאן עם תחושה של מרחבים ושקט יחסי. וכמובן, שיתווספו תושבים רבים, שיגלו מהם חיים טובים ומהו מקום איכותי לחיות בו.
יותם בבאי ← טללים
נשוי לטלי, מעצבת גרפית במקצועה. אביהם של הגר (28), עמרי (23) ועידו (19). עובד ב־ICL. מנהל ומנטור של נבחרת הרובוטיקה של מועצה אזורית רמת הנגב. רוכב אופניים וצלם
איך הגעת לנגב? למה אתה חי בו?
נולדתי להורים שבחרו ליישב את הנגב ולאחר מכן להקים בו את ביתם. אחרי הצבא בחרתי להמשיך את דרכם, זו בחירה שהתעצמה אחרי שנישאתי לטלי ויחד החלטנו להקים בית בנגב.
מהו הנגב בשבילך במילה אחת?
בית. הנגב הוא נוף הולדתי, במשמעות הנשמעת וגם במשמעות העמוקה שלו.
היית רוצה שילדיך יחיו בנגב?
הבחירה לחיות בנגב, בבית, אומרת מיידית שנדרשת פשרה בנושאים כמו תרבות, חינוך, בריאות ותעסוקה – פשרה שעשויה להיות כואבת עד בלתי אפשרית עבור חלק מהאנשים. הבית שלנו הוא הבית של ילדיי אולם אני לא יודע אם הם ירצו לעשות את הוויתור שאנחנו עשינו ולחיות בנגב. אני סבור שככל שהטכנולוגיה מואצת, תקופת ההתבגרות או נכון יותר הבשלות מתארכת וייקח להם זמן עד שיחליטו היכן הם רוצים לבנות את ביתם.
האם יש תכונות או מאפיינים מיוחדים לתושבי הנגב?
שני הדברים שהכי מאפיינים את אנשי הנגב, לפחות באזור שבו אני חי, הם הרצון לחיות חיי קהילה עם אלטרנטיבה וקצב חיים מאוזן יותר.
בן־גוריון כתב פעם ש"בנגב ייבחן העם בישראל". האם אנחנו עומדים במבחן?
לא. אפשר להגדיר את הנגב ושטחו בכמה פרמטרים – בשורה התחתונה, בשטח שהוא בין 30 ל־35 אחוז משטחה של מדינת ישראל, חיים בין אחוז וחצי לשניים וחצי אחוזים מאזרחי המדינה.
למי כדאי "לעלות" לנגב? אילו תכונות צריך בשביל זה?
המושג לעלות לנגב נטבע עם ההכרזה של בן־גוריון. אני לא בטוח שהוא משקף את הלך הרוח. החיים בנגב, כמו הטבע שלו, מחייבים נחישות וכוח רצון המשתקפים בפניהם ובגופם של המתיישבים בו. ככל שהנגב יהיה מפותח יותר, המרחב יאפשר הקלה בתכונות הבסיס של המתיישבים בו.
איזה סטריאוטיפ על הנגב היית רוצה לשבור?
שבנגב יש רק גמלים. בניגוד למיתוס, בנגב יש קהילות ענפות של תושבים, יש תעשייה גדולה המספקת תעסוקה ותורמת למדינת ישראל הרבה מעבר לגודלה של האוכלוסייה הגרה בו.
מהו האתגר הגדול ביותר שמציב הנגב לתושביו ולמדינה?
האתגר הגדול ביותר לתושבי הנגב הוא השירותים הניתנים לבני גיל 60 ומעלה. החל מגיל זה אנשים צורכים יותר שירותים של בריאות ותרבות, ומאידך תלויים יותר בתחבורה ציבורית. היעדר פתרונות של תחבורה ציבורית והיעדר שירותים של בריאות ותרבות יגררו הגירה שלילית שתפגע במרקם הקהילתי.
מה המקום שבו אתה גר יכול ללמד ישראלים על ישראל?
קיבוץ טללים יכול ללמד את מדינת ישראל פלורליזם מהו. אנשים עם דעות שונות ורקע שונה בהיבטים של מגדר, דת, השכלה ותעסוקה, מנהלים חיי קהילה המושתתים על קבלה ושיתוף.
מהי הבשורה של הנגב למדינת ישראל?
פיתוח הנגב חיוני להמשך התפתחותה ועצמאותה של מדינת ישראל במונחים של כלכלה, חינוך ותרבות. עתודת קרקע משולבת במדע שימושי, פיתוחים חקלאיים ותעשייתיים, יאפשרו צמיחה דמוגרפית ושגשוג של הנגב לתפארת מדינת ישראל.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
בתסריט האופטימי, ישראל נענית לאתגרים של פיתוח הנגב בתחומי התעסוקה והחינוך, תרבות ובריאות, תחבורה ומשילות. היעד למענה על האתגרים הללו צריך להתמקד בכל האוכלוסייה הגרה בנגב, גם באוכלוסייה הבדואית. בתסריט הפסימי, שבו מדינת ישראל לא נענית לאתגר "העלייה לנגב" ולהמשך הפיתוח שלו, נראה הגירה שלילית של האוכלוסייה הבוגרת והתרחבות הפשיעה.
ארז לוזון ← מרחב–עם
תושב מרחב עם, חבר מליאת מועצת רמת הנגב ובעלים של "צמ"ד שיווק ליווי וייעוץ להתיישבות וקהילות", מזכיר הישוב כרמית ומלווה את הצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים כרם שלום, חולית וקטורה
איך הגעת לנגב?
נולדתי בבאר־שבע, גדלתי במיתר וכיום אני מגדל משפחה במרחב עם. לחיים בנגב יש קצב אחר, ברוך השם אני בעלים של עסק עם לא מעט לקוחות, אבל מקפיד להשאיר את היומן כמה שיותר ריק ותמיד להיות מוכן ופנוי לאירוע ספונטני בשביל הנשמה. נדמה לי שקשה לעשות את זה מחוץ לנגב.
היית רוצה שהילדים שלך יישארו בנגב כשיגדלו?
יש לי בלי עין הרע חמישה ילדים. איני יודע להיכן החיים יגלגלו אותם, אבל אני לא מיסיונר של הנגב, ומקווה שיבחרו לגור במקום שיעשה להם הכי טוב.
מה צריך כדי לחיות בנגב?
צריך להיות מוכנים לחיות בקצב אחר. להיות עם אוריינטציה יותר ביתית וקהילתית. מי שהצפיפות והקצב הגבוה מניעים אותו מוזמן לבוא לנסות, אבל זה בסדר אם יעדיף מקומות אחרים.
סטריאוטיפים על הנגב שכדאי לנפץ?
הנגב הוא לא "המערב הפרוע", החיים פה לרוב רגועים ושקטים ורמת הביטחון האישי פה גבוהה מאוד. קיימים אתגרים מול שכנינו הבדואים, אבל להבנתי בעשייה משותפת בהובלת ההנהגה הבדואית והיהודית ובגיבוי מהמדינה, התושבים הבדואים של הנגב הם חלק מרכזי בהפיכת הנגב למקום טוב יותר.
מהו האתגר שמציב הנגב למדינה?
האתגר הגדול ביותר הוא ליישר קו ברמת השירותים שתושבי הנגב מקבלים מהמדינה. הפריפריה בכלל והנגב בפרט חיוניים למדינת ישראל, ועל המדינה להשקיע משאבים כדי להתגבר על כשלי השוק ולספק שירותים ברמה הגבוהה ביותר.
מה המקום שבו אתה גר יכול ללמד את הישראלים?
אנו חיים במרחב ענק גיאוגרפי שישנה שונות מאוד גדולה בין האנשים שגרים בו, ויש גם לא מעט מחלוקות בין תושבי האזור. למדנו עם השנים לחיות עם מחלוקות, שהן חלק חשוב מהזהות שלנו, בלי להיות מקוטבים. אפשר להיות שכנים טובים למרות, ואולי אפילו בזכות, המחלוקות.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
אני יודע דבר אחד בוודאות – הנגב ייראה טוב יותר ממה שהוא נראה היום.
תמר הס–גליקסברג ← שיזף
תושבת שיזף, חוקרת אנרגיה סולארית.
איך הגעת לנגב, ומהו הנגב עבורך, במילה אחת?
שמעתי שיש קרוון בודד בלב מדבר שמחכה שיקימו סביבו יישוב, באנו להרפתקה ונשארנו. הנגב מבחינתי במילה אחת הוא – קסם.
היית רוצה שילדייך יחיו בנגב?
הילדים שלי עדיין קטנים אבל כשיהיו גדולים, הלוואי בנגב, ליד אמא.
מהן תכונות האופי שמיוחדות לתושבי הנגב?
אני רואה את האנשים מסביבי, הם עושים דברים הרבה יותר לאט ובנחת ומספיקים הרבה יותר, אז אולי זה אחד המאפיינים אנשים בנגב.
איזה מיתוס על הנגב היית רוצה לשבור?
מיתוס מזג האוויר. כשהגענו לנגב שמענו אמירות כמו "פה יש מזג האוויר הכי טוב בארץ". ניסו לשבור לנו את קלישאת המדבר היוקד, שמענו אמירות כמו "בקיץ יותר נעים פה מבתל־אביב" – עברו לא מעט שנים אבל הסטריאוטיפ נשבר. אז באמת יש ימים שהחום כאן הוא גיהינום, בעיקר בצהרי היום, אבל יש לא מעט ימים שמשב הרוח של רמת הנגב מלווה את אחר הצהריים, ובערבים נעים לשבת בחוץ, לשתות משהו קר ולראות כוכבים. אני מזמינה אתכם לראות את מיתוס המדבר נשבר עם השרב.
מהו האתגר הגדול ביותר מציב הנגב לתושביו ולמדינה?
הנגב הוא מרחב הזדמנויות, וזה אתגר. יש מקום להתפתח וליצור, יש הרבה אנשים לפגוש והרבה חיבורים לעשות. הבוסריות של המקום היא אתגר נוסף, עם כל כך הרבה אפשרויות לעשייה צריך רק לבחור מה לעשות קודם – תיירות, חינוך, פיתוח, קליטה – ואז לעשות את זה הכי טוב. האתגר כמדינה הוא להצליח לקבל אחריות על הנגב ועל כלל התושבים בו, להגביר את האכיפה ואת תחושת הביטחון, לשפר את התשתיות של כבישי הדרום כדי לא לסכן את הנוסעים בהם, ולפתח את הנגב כדי שיגיעו עוד ועוד תושבים. צריך גם לקדם חינוך איכותי לכולם, מתן שירותים לכולם, להגביר הזדמנויות למגוון אוכלוסיות ובעיקר ליצור תקווה ושייכות.
מהי הבשורה של הנגב למדינת ישראל?
זה קצת אוטופי, אבל שבעזרת השם יהיה אפשר לחיות יחד או לפחות לחלום על לחיות יחד בעתיד. מכאן תצא הבשורה, ואם ניפגש עם השכנים ונבין שלכל קבוצה יש זכות קיום ואף אחד לא ילך לשום מקום, נוכל לחיות יחד. הבשורה הזו ללא ספק תצא מהנגב. רק ברדיוס של עשרה ק"מ משיזף, היישוב שלנו, יש קיבוצים, יישובים דתיים, בדואים, חוות בודדים ובסיסי צה"ל. אנחנו צריכים להיפגש זה עם זה, לקנות ולמכור זה לזה, להיעזר ולתת – לצד גבולות ושמירה על המרחב של כל אחד. נכון, זה מסובך ולא אינטואיטיבי ואפילו מאתגר – אבל לאט־לאט.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
קשה לי לדעת איך הנגב ייראה, הרבה מזה תלוי באילו מאמצים התושבים והמדינה ישקיעו בנגב. אבל אולי אני יכולה לדמיין ולקוות, אז קודם כול אני מקווה ומאחלת שהנגב יצמח בצורה בריאה וטובה. ב־2048 הנגב יהיה מרחב ייחודי של תיירות מקומית, תיירות מדברית של שמורות טבע ונופים, יחד עם חקלאות ויצירה מקומית. תיירות שמפגישה את כל מי שמגיע דרומה עם המגוון האנושי והתרבותי הרחב מאוד שיש בנגב. אני מקווה שב־2048, לצד הפיתוח נמשיך לשמור על מרחב היצירה המדברי. בנוסף, יש בנגב גם הזדמנות מיוחדת לפיתוח יישובים בסביבה מקיימת, כגון שימוש בחשמל מאנרגית שמש, לטובת התושבים, התעשייה והטענת המכוניות, יצירת אנרגיה מאשפה חקלאית ועוד. ועוד משאלה אחת ל־2048 – שתשתית הרכבות והתדירות שלהן ישתפרו. זה ללא ספק יכול לעזור לכל החלום הזה לקרות ולעוד תושבים להצטרף.
רועי ליפשיץ ← מדרשת בן–גוריון
גר במדרשת בן־גוריון, עמית בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, לשעבר מנהל ביה"ס צין במדרשה
איך הגעת לנגב?
בעקבות העבודה. חשבנו אני ואשתי שזו תהיה הרפתקה נחמדה, "רילוקיישן" בעברית, אבל התאהבנו במקום ונשארנו.
מהו הנגב בשבילך במילה אחת?
בית.
היית רוצה שילדיך יגורו בנגב?
הילדים שלי חיים בנגב וזוכים לחינוך מעולה ולקהילה בטוחה ותומכת. אני מקווה מאוד שכשיגדלו הם גם יבחרו לחיות כאן ולגדל פה את ילדיהם.
למי כדאי "לעלות" לנגב? אילו תכונות צריך לשם כך?
לכל מי שרוצה ליצור, ליזום ולהשפיע על החיים שלו. צריך אכפתיות ואמונה בטוב, וכמובן לאהוב את המרחבים והשקט.
מהו האתגר הגדול ביותר שמציב הנגב למדינה?
קידום של האוכלוסייה הבדואית ושילוב שלה בחברה הישראלית בכל המובנים.
מה המקום שבו אתה גר יכול ללמד ישראלים על המדינה?
העובדה שכיום יש במדרשת בן־גוריון מחקר אקדמי ברמה גבוהה ויישוב פורח ומתפתח, מראה את עוצמתם של חזון והשראה ביצירת מציאות טובה יותר.
מהי הבשורה של הנגב למדינת ישראל?
הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך ש"אם תרצו אין זו אגדה".
מיכל דבש קפלוטו ← מצפה רמון
מתגוררת במצפה רמון, בעלת מתפרת בוטיק
איך הגעת לנגב?
אחרי שנים בלב תל־אביב מאסתי בצפיפות, ברעש ובקצב, והבנתי שאני צריכה לקחת את המושכות ולחולל שינוי. חברה ממצפה־רמון הציעה שאבוא לשבוע, בתוך כמה ימים כבר התחלתי לחפש בית, והנה עברו מעל עשר שנים ואני עדיין כאן.
מהו הנגב בשבילך במילה אחת?
מרחבים.
היית רוצה שילדייך יחיו בנגב?
הילדים נולדו כאן ונהנים מחיים שמחים ושקטים, קרובים לטבע ולפשטות שהוא מציע. הלוואי שיגדלו ויראו את העולם, וידעו שהמדבר הוא תמיד בית עבורם לשוב אליו אם ירצו.
האם יש תכונות או מאפיינים מיוחדים לתושבי הנגב?
תחושת הזמן אולי קצת שונה, אין את הצורך לרוץ, יש הבנה שתהליכים לוקחים את הזמן שלהם.
בן־גוריון כתב פעם ש"בנגב ייבחן העם בישראל". האם אנחנו עומדים במבחן?
אנשים שמקימים את חייהם כאן מתמודדים עם אתגרים לא קטנים בהרבה מובנים. כל הצלחה, בעיקר לטווח ארוך, נעשית בעבודה קשה, אומץ והתמדה. המבחן כאן הוא מבחן הזמן, וכמו בטבע – האם הצלחתי לייצר תנאי מחיה טובים ולשרוד במדבר?
אילו תכונות צריך בשביל לגור בנגב?
צריך להיות עם ראש פתוח לשינויים. אי אפשר לנהל כאן חיים כמו בעיר במרכז הארץ. הקצב אחר, האפשרויות אחרות, אפילו הבגדים לא מתאימים. להסכים לוותר על ההרגלים של העיר ולאפשר לעצמך לצמוח מחדש, בהתאמה למדבר.
איזו קלישאה על הנגב היית רוצה לשבור?
"להפריח את השממה" או "לממש את הפוטנציאל". אלה ביטויים שלפעמים מתקבלים כהסתכלות קצת שחצנית של מי שמגיע מבחוץ ורואה עיירת פיתוח מסכנה שצריכה הצלה.
מהו האתגר הגדול ביותר שמציב הנגב לתושביו?
היישובים מבודדים מאוד, וברובם יש מעט תושבים. חסרים הרבה שירותים בסיסיים המקשים עלינו מאוד ומונעים מתושבים חדשים להגיע. חינוך, בריאות, תשתית כבישים ותחבורה, ויש עוד הרבה דברים שעוצרים בקו באר־שבע.
מה המקום שבו את גרה יכול ללמד ישראלים על המדינה?
להזכיר לעצמנו מה באמת חשוב. להסתפק במועט ולהיפטר מהטפל. לשאוף לחיי קהילה, לכבד את הטבע ואת האדם באשר הוא.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
היישובים יתפתחו לרווחת התושבים, שיְפתחו חיי קהילה ותרבות מגוונת ועשירה וישמרו על איזון עם הטבע. חוות חקלאיות יתפתחו, השמורות יהיו נקיות מזיהום ופסולת, שטחי האש ישוקמו וישוחררו, מקורות המים יתוחזקו, תהיה הסברה לתושבים ולתיירים בנוגע לחשיבות השמירה על הטבע.
איימן אגבאריה ← ניצנה
יליד הכפר מוסמוס בוואדי ערה, נשוי ללויזיאנה, מנהל תיכון עתיד נווה מדבר בניצנה
איך הגעת לנגב?
הגעתי לנגב ב־1994 כסטודנט באוניברסיטת בן־גוריון. סיימתי תואר ראשון ותעודת הוראה והתחלתי ללמד בתיכון אל־נור ברהט עד 2006, ואז עברתי לצפון לכמה שנים ושוב חזרתי לנגב. אני נמצא בניצנה מאז 2016. כיום אני מנהל תיכון עתיד נווה מדבר ניצנה, שהוא חלק מכפר הנוער הבדואי הראשון והיחיד עד כה בארץ. כפר הנוער ממוקם בניצנה, יישוב יהודי. אפשר לומר שהגעתי לנגב בעקבות כך שהזיזו לי את הגבינה: לימודים ופרנסה.
מהו הנגב בשבילך במילה אחת?
תקווה.
היית רוצה שילדיך יחיו בנגב?
כשיהיו לי ילדים בעזרת הא־ל ארצה שילדיי יחיו בנגב כי זה מקום רגוע ושקט, שמאפשר התבוננות פנימית והיכרות עם עצמך ואז התבוננות חיצונית והיכרות עם האחר. בנגב יש מגוון עצום של אנשים ותרבויות המעשירות אותך כאדם.
האם יש תכונות או מאפיינים מיוחדים לתושבי הנגב?
אני מוצא דמיון בין המדבר ובין שוכניו. כמו שאתה מסוגל לראות ממש רחוק במדבר כי אין הרבה מה שיסתיר, כך האנשים כאן. הם גלויים כמו המדבר וקל לראות ממש רחוק במעמקי הנפש. וכמו המדבר גם הם חמים.
בן־גוריון כתב פעם ש"בנגב ייבחן העם בישראל". האם אנחנו עומדים במבחן?
רוח הדברים שאמר בן־גוריון מתיישרת עם הרוח של המקום שאני מנהל ומשמש קהילה חינוכית התיישבותית. במקום אפשר למצוא הרבה מסגרות המשקפות מיקרוקוסמוס של העולם: עולים מרוסיה ואוקראינה, כפר נוער לנוער חרדי נושר, כפר נוער לבדואים, מכינת דרך ארץ, מתנדבים מאירופה ועוד. אבל למרות הגיוון באוכלוסיות, אנחנו לא עומדים במבחן. שוכני הנגב עוד לא מצליחים להתחבר, ועדיין תחושת הריחוק בין חלקי הפסיפס החברתי ניכרת, כך שהתמונה לא שלמה.
למי כדאי "לעלות" לנגב? אילו תכונות צריך בשביל זה?
הנגב הוא בערך 60 אחוז משטח המדינה ובו יש המון משאבים שניתן לנצל ולפתח. אפילו המטרדים שיש בו יכולים להוות אתגר לפיתוח מדעי המאפשר ניצול השמש למקור אנרגיה ירוקה מתחדשת וטכניקות להתפלת המים המלוחים מתחת למדבר. התכונות המאפשרות עלייה לנגב הן חלוציות, אחריות ומחויבות.
איזה מיתוס על הנגב היית רוצה לשבור?
"חוסר משילות". זו ססמה לא אמיתית לדעתי, ונעשה כאן שימוש לא מושכל בשפה כדי ליצור פילוג ושיסוע בין חלקי הפסיפס שהם שוכני אותה ארץ.
מהו האתגר הגדול ביותר שמציב הנגב לתושביו?
עבור התושבים בנגב, האתגר הוא יצירת המפגש האמיתי הבלתי־מותנה בין שוכני הנגב עצמו. עבור המדינה, האתגר הוא הפיכת הנגב למוקד עלייה לרגל ומקום מגורים עבור הזוגות הצעירים והצעירים בכלל.
מה המקום שבו אתה גר יכול ללמד ישראלים?
אני גר היום עם אשתי בניצנה, שבה אפשר למצוא את כולם חיים בשלום ובשקט ויוצרים חיים חברתיים דינמיים מדהימים. לכן אימצתי את האמירה "ניצנה היא אי של שפיות במדינה חסרת שפיות". אני חושב שכל הישראלים חייבים ללמוד מהחוויה הנקראת ניצנה.
מהי הבשורה של הנגב למדינת ישראל?
בהרבה מחקרים הצליחו המדענים כאן להפוך מטרד למשאב, ולכן הנגב הוא מקור תקווה עבור המדינה ואזרחיה.
איך ייראה הנגב בשנת 2048?
בראייה אופטימית אני רואה אותו עם יותר אנשים, מתפתח והופך למוקד עלייה לעוד אנשים הבאים ללמוד, לעבוד ולגור בו. רואה את הנגב הרבה יותר שקט ושאנשים השלימו בינם לבין עצמם ובינם לבין האחרים. ואם נישאר פסימיים, אני רואה אותו איך שהוא היום. הכול תלוי בנו ובהחלטות שלנו.
