אחת הבשורות של ועידת בן־גוריון בנגב שנערכה השבוע התממשה עוד לפני שראשון הדוברים בה נשא את דבריו. עצם קיומה של ועידה בלב הר הנגב, ולא באזור המרכז, כמו גם השותפות בין מקור ראשון למכון למורשת בן־גוריון, אינם מובנים מאליהם. המיקום והשותפות באו לידי ביטוי גם בזהותם של מאות המשתתפים שמילאו את אולם הוועידה ביום שני בבוקר. ישבו שם אנשי מקור ראשון, מתיישבים שהגיעו מיהודה ושומרון לצד אנשי המכון ותושבים מקיבוצי רמת הנגב ומהערים הסמוכות.
חגי סגל, עורך מקור ראשון היוצא, התייחס בנאומו בפתח הוועידה לשילוב זה, והזכיר את המחלוקת הציבורית של החודשים האחרונים בנוגע לפעילותה של הממשלה. "מותר לנחש שגם פה באולם הזה נמצאים נציגים נאמנים של הצדדים, אבל דווקא לאור תמונת המצב העגמומית הזו, הנה, נמצא מכנה משותף שכולם מתרפקים עליו כאחד – דוד בן־גוריון. ימין, שמאל תומכי הרפורמה ומתנגדיה וגם אלה שמחפשים פשרה, כולם מבקשים ללמוד את מורשתו ולהפיק ממנה לקחים. הנה מה טוב ומה נעים שבת בן־גוריוניסטים גם יחד".
אלעד טנא, עורך מקור ראשון הנכנס, דיבר על חשיבות קיומה של הוועידה בנגב. "מקור ראשון הוא עיתון ירושלמי אבל הוא לא מקומי ולא מגזרי. בוועידה הזאת אנחנו מגשימים את חזון בן־גוריון ומחברים בין ירושלים לנגב, בין הלב לחזית; לשליחות להפריח את השממה, לציונות ולחלוציות. גם באזורי עימות ומחלוקת תמיד אנחנו זוכרים את המשותף, את החזון הגדול שלאורו אנחנו חיים כאן, את הביחד למרות אי ההסכמות. הוויכוחים הכי מרים נמצאים לפעמים בתוך המשפחה, ואחרי הכול ולפני הכול צריכים להזכיר לעצמנו בשנה הזאת שאנחנו משפחה. הוועידה הזאת מנסה להראות שאפשר להציג קו ברור ועמדה חדה, אבל כזו שנותנת כבוד לאחר ולצד השני".
מנהל המכון למורשת בן־גוריון איתן דוניץ הודה שתוכנית הוועידה עוררה כעס בקרב חלק מחבריו. "המפגשים יושבים על כמה מתחים שבמובן מסוים מגדירים את גבולות הישראליות. השתדלנו לבנות את התוכנית כך שכל ישראלי יוכל להתרגז לשמע לפחות אחד מהדוברים".
דוניץ הבהיר כי הוא לא התכוון ליצור בכך פרובוקציה. "במורשת בן־גוריון נאחזים היום לא מעט ישראלים, וכולם מאמינים שבן־גוריון עומד בבסיס פעולתם. בן־גוריון היה דמות מורכבת ודעותיו בנושאים שונים השתנו מעת לעת, ולא בכדי מוצאים רבים בימים אלו ציטוטים שלו המתאימים לתפיסת עולמם גם אם הם משתייכים למחנות אחרים. אנחנו מנסים להניח להבנה המדויקת של דעותיו, ומתמקדים בתובנות שפועלו עשוי ללמד אותנו על החיים עצמם. על החזון שלאורו אנחנו הולכים, ועל בחירת דרך המלך שתוביל אותנו לשם".
במושב הראשון השתתפו ראשי רשויות בנגב שנדרשו לשאלה אם החברה הישראלית נכשלה במבחן הנגב של בן־גוריון. ראש עיריית דימונה בני ביטון אמר שבעשור האחרון יש פריחה בנגב בכל התחומים, ועם זאת הציג שורת דרישות מהממשלה כדי לממש את חזון בן־גוריון. "חייבים להקים שדה תעופה משלים בנגב. זה ישנה את הנגב מקצה לקצה ויוסיף 30 אלף מקומות עבודה. דבר נוסף הוא חיבור הנגב למרכז הארץ – רכבת מהירה לדימונה וירוחם. צריכים לחבר את מרכז הארץ אלינו, ואני בטוח שהתושבים יגיעו במהרה לנגב כי זה העתיד של מדינת ישראל".
ביטון מתח ביקורת על אי הכנסת תוכניות תחבורה לנגב בתקציב הממשלה, והודיע שבעוד שבועיים תתקיים מסיבת עיתונאים בנושא עם שרת התחבורה מירי רגב, שהתחייבה להקציב 800 מיליון שקלים להארכת כביש 6 דרומה. על החברה הבדואית בנגב אמר ביטון: "עד שאנחנו לא נפתור לבדואים את אתגרי החינוך, התעסוקה והדיור – המצב יימשך. אם יהיה להם רע, יהיה לנו רע. אם יהיה להם טוב, יהיה לנו טוב".
ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב, תקף את הממשלה על הזנחת כביש 40. "את השרים של הליכוד זה לא מעניין. ישראל כץ ומירי רגב לא סופרים אותנו. בתפיסה שלהם, אם אין ליכוד – הם לא יתנו כסף. השרה הבטיחה לי שתבוא, אבל היא לא מגיעה ואני לא מחכה לה. אנחנו מביאים כסף מתרומות כדי לטפל בדברים שהמדינה הייתה צריכה לעשות". דורון אף הציע לנוסעים ממרכז הארץ לאילת לא לסכן את עצמם בנסיעה דרך כביש 40 במצבו הנוכחי.
מנהל רשות מקרקעי ישראל ינקי קוינט דיבר על המאמצים לאכלס את הנגב ועל הניסיונות להקים עיר בדואית על־שבטית. "אני מסתכל על משבר הדיור כהזדמנות, המחירים עולים ואני רואה הזדמנות לנגב. בארבע שנים הצלחנו לשנות מגמה: מ־10,000 יחידות דיור בשנה עלינו ל־27 אלף יחידות בנגב". קוינט הזכיר שיש 8.7 מיליון דונם בישראל שהם שטחי אש, ואמר שנדרשת חשיבה בנושא. בסיום דבריו אמר שהוא מזהה ירידה במחירי הדיור, ומחכה לבחון זאת במדד הקרוב.
תסמונת הדלי הדולף
המושב השני בוועידה עסק בחוק החינוך הממלכתי שחוקק בן־גוריון, והוקדש לזכרו של ד"ר צבי צמרת ז"ל. אתי בינדר, המפקחת על בתי הספר החרדיים במשרד החינוך, סיפרה שהזרם הממלכתי־חרדי שפועל מזה כעשור אינו מעוגן עדיין בחוק, ולכן גם אם יש רצון של הורים בפתיחת בית ספר חרדי־ממלכתי, הרשויות אינן מחויבות לפתוח בתי ספר בעבור הזרם הזה.
רם זהבי, מנהל מחוז דרום במשרד החינוך, אמר שהמדינה יודעת לספק את המחויבות לשירותי חינוך, אבל בן־גוריון דיבר גם על הצורך לחנך לערכים. "כשמסתכלים קדימה לשנת 2048, אינני מוטרד משליטה של תלמידי מדינת ישראל בלימודי הליבה. אני כן מוטרד מהערכים ההומניסטיים, מהזהות ומהייעוד המשותף. החינוך הממלכתי הוא כלי לבניית חברה, ולא כלי לבניית תשתית להישגיות אישית של הפרט". ד"ר מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה לשעבר, דיבר על הקושי בהחלת ממלכתיות וציבוריות בחברה הבדואית השבטית. "אנחנו מתקשים מאוד לצאת מהבועה. המשאבים זמינים במרחב הבדואי, אבל הבעיה היא בהנהגה המקומית החינוכית. הכסף נכנס לדלי דולף ולא עושה את השינוי הדרוש".
בשיחה על תפיסת הביטחון של בן־גוריון אמר האלוף במילואים עמוס ידלין, יו"ר מועצת המכון למורשת בן־גוריון, שחיזבאללה הקים כוח שמבקש להיות דומה לצבא סדיר, ובמלחמה הבאה ינסה לכבוש יישובים במדינת ישראל. ידלין אמר גם שתוכנית ההתנתקות הציבה את המדינה על גבול עם לגיטימציה בינלאומית ולגיטימציה פנימית בחברה הישראלית, דבר שמחזק את מדינת ישראל. ידלין התייחס גם לאסטרטגיית צה"ל שנכתבה על ידי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, ואמר שהוא חולק על הגדרת הניצחון במלחמה כעמידה ביעדי הדרג המדיני. "הדרג המדיני אינו מציב יעדים כי הוא פוחד מוועדת החקירה, ויש לו ניסוחים שהעמידה בהם אינה הכרעה".
בשיחה שצולמה מראש בין נשיא המדינה יצחק הרצוג לחגי סגל התייחס הנשיא לעובדה שבן־גוריון בחר שלא לדחוף לכינון חוקה לישראל. "חוקה הייתה בהחלט מונעת חלק מהבעיות שאנחנו רואים היום, אין ספק בכך. בן־גוריון לא היה מושלם, ההסבר של בן־גוריון היה שאנחנו 600 אלף תושבים במדינת ישראל, רובם יהודים, והעם היהודי כולל גם מיליונים שחיים בתפוצות ולא ניתן לקבוע חוקה לכולם. ההסבר היותר עמוק היה העומס העצום של בניית מדינה. בן־גוריון אמר לעצמו שהוא לא יכול להעמיס עוד סוגיה למתחים העצומים של הקמת המדינה, והחליט כנראה שזה לא בראש סדר העדיפויות שלו. על דבר אחד אני נותן קרדיט עצום לדוד בן־גוריון", אמר הרצוג, "הוא הבין את מגבלות הכוח של השלטון. אף שהוא היה מנהיג סמכותני מאוד הוא כיבד את המערכות השונות, כיבד את מערכת המשפט, את חירות הביטוי, והמערכת הפוליטית שהתפתחה הייתה סוערת ומרתקת".
Video: צילום: גו לייב
בשיחה של כתבת מקור ראשון עטרה גרמן עם ראש החטיבה להתיישבות ישי מרלינג, הוא התייחס למשימות של החטיבה. "עוד לא סיימנו עם הקמת המדינה. רוב הנגב לא מיושב, והתפקיד שלנו הוא לראות איך אנחנו נותנים מענה של רצף התיישבותי". מרלינג טען שהתיישבות כפרית מחזקת גם את ההתיישבות העירונית ואינה מחלישה אותה: "המטרה שלנו להביא אוכלוסייה חזקה מהמרכז, חילונית ודתית, כדי שיקום גרעין חזק שיוכל להחזיק יישוב פריפריאלי". בעניין היישובים החדשים שאושרו בבקעת ערד אמר מרלינג שהתכנון הוא שבשנת 2024 יעלו לקרקע מחנות זמניים, שיהוו את השלב הראשון בהקמת היישובים.
המושב האחרון בוועידה הוקדש לעתידו של הנגב. רוני פלמר מנכ"ל תנועת אור טען שבמציאות הנוכחית, בשנת 2048 יגורו בנגב רק 1.6 מיליוני אדם, ומוכרחים לפעול לכך שיחיו בו 3.5 מיליון. "אם ניצור את העתיד רק במדינת תל־אביב רבתי, זה לא יהיה טוב למדינת תל־אביב ולא לצפון ולא לדרום. אם אנחנו חפצי חיים, אנחנו צריכים לראות את הנגב כמרכז החדש של ישראל. אנחנו מדינה שצריכה להקים את עצמה שוב בפחות מ־25 שנים. כשאין חזון אין מדיניות ואין תקציב וכלים לביצוע. אם לא נחליט לאן אנחנו רוצים להגיע – לא נגיע לשם".
סלימאן עמור, מנכ"ל שותף בארגון אג'יק – מכון הנגב, דיבר על הצורך בהשקעה בחברה הבדואית. "כשצעיר בדואי מסיים י"ב, מה ההזדמנויות שיש לו לעומת צעיר יהודי? בואו נראה איך מוצאים את הדרך לנצל את הפוטנציאל הזה. בסוף צריך להגיע למצב שאנחנו מדברים את השפה של הצעירים. תעסוקה, אקדמיה ושילוב. צריך לדבר לא בצורה של איומים אלא בצורה של הזדמנויות. להסתכל עלינו כחלק מהפתרון ולא כחלק מהבעיה".
