'ועידת בן גוריון בנגב 2 – קוממיות במבחן' של 'מקור ראשון' והמכון למורשת בן-גוריון מתקיימת בשעה זו בקמפוס האוניברסיטה במדרשת בן-גוריון. כחלק מפאנל שנערך הבוקר לזכרו של אופיר ליבשטיין ז"ל בנושא 'תקומת הנגב המערבי', אמר ראש עיריית שדרות אלון דוידי, המשתתף בפאנל כי "ההישג האסטרטגי של מנהלת תקומה זה הכסף. בסוף מדינת ישראל וממשלת ישראל שכולנו כל כך אוהבים לתקוף אותה, שמה 19 מיליארד שקל על האזור הזה. כאדם עם הרבה ניסיון בהחלטות ממשלה זה סכום עתק. כל מי שמסתובב בעוטף ויגיד לך שאין תקציבים ומזניחים זו שטות גדולה. הסכום הזה הוא סכום חסר פרופורציות. לכן אני אומר שיש חשיבות מאוד גדולה מה עושים עם הכסף.
דוידי התייחס לעתיד הדרום והתייחס להשקעה הכספית של המדינה לשיקום הדרום וכיצד יש לנצל זאת עבור בניין מחודש ופיתוח האזור. "אני חושב קצת אחרת מאחרים – אני חושב שעם רוב הכסף צריך להסתכל קדימה. כי אם יש לך למשל 2 מיליארד שקל בנושא כלכלה, אז אתה יכול לתמוך במה שאתה עושה היום, אבל זה לא יביא שינוי. כשאנחנו נלחמים להקים את וינגייט דרום, אז זה ייתן מענה לכל אזור הדרום. ושאני נלחם שמכללת ספיר תהפוך לאוניברסיטה, ושתקומה עד כה לא נתנה להם תקציב לבינוי זו בעיה. אבל אנחנו נתעסק בזה. יש גם את השר אלקין, חבר אישי שהוכיח את עצמו בכל תפקיד שהוא עשה שהוא יורד לפרטים ואני מקווה שבדברים האלה נדע לעשות דברים אחרים".
מלבד דוידי השתתפו בפאנל גם דגנית סנקר-לנגה, ראש מערך אדם וקהילה במנהלת תקומה, מיכל עוזיהו-פלג, ראש המועצה האזורית אשכול, שירי ארדיטי נחום, שותפה מייסדת של תנועת "עתיד לעוטף" ושרה עברון, מזכ"לית הקיבוץ הדתי וחברת קיבוץ סעד.
סנקר-לנגה התייחסה לפעילות מנהלת תקומה והציבה יעדים להמשך הפעילות כפי שהיא רואה אותם: "אנחנו נסגרים עוד 4 שנים, אבל הצלחה שלנו תהיה אם ניסגר עוד מוקדם יותר. ואיך בונים את זה? מי שמכיר את התושבים שלו זה רק השלטון המקומי ואנחנו מנסים בעבודה שלנו להעביר יותר ויותר משקל לשלטון המקומי מתוך הבנה שהם מכירים ומסוגלים. הם מצליחים לעשות דברים מהר, חד ומדויק יותר ממה שהממשלה מסוגלת לעשות. אני מקווה שנצליח להשאיר חבל ארץ שיהיה דגם גם למקומות אחרים, ובוודאי בצפון שאנחנו יודעים שהוא במצב לא פשוט".
עוזיהו-פלג התייחסה לעתיד בעוטף עזה, וגם לסוגיית החטופים ואמרה: "אנחנו נספר את הסיפור שלנו שהוא לא השבעה באוקטובר, הסיפור שלנו הוא עם יהודי, ציוני. מדינת ישראל שגם אחרי אסון הכי גדול בתולדות המדינה קמים על הרגליים ונוטעים שורשים בחזרה וממשיכים לשאת את הסיפור הציוני של תקומה. זה לא פשוט וזה קשה, אבל זה אפשרי. החזון הוא לראות את היישובים שלנו חוזרים וחיים בביטחון ובשגשוג. החזון הוא לראות את הצעירים חוזרים ושאנחנו חבל ארץ שיכתוב את הפרק הבא בציונות. החזון הוא לפעול כחבל אזורי. אם רוצים להרגיש שאנחנו חברה ערכית ועם שדבק אחד בשני ומרגיש תחושת שייכות אחד כלפי השני צריך להחזיר את הערבות ההדדית, ועד שהחטופים יחזרו אנחנו כורתים את הענף שאנחנו יושבים עליו".
