שני סיפורים המבוססים על אירועים שהתקיימו באמת שזורים בהצגה "אמסטרדם" – ושניהם מוכיחים שהעובדה שאירוע אכן התקיים לא בהכרח מקנה לו אמינות בעיבוד ליצירה. הסיפור הראשון קשור לחשיפה של סטודנטית בשם שרלוט ון דן בורג, שעבדה בארכיון עיריית אמסטרדם, וגילתה שהעירייה דרשה מניצולי שואה קנסות ותשלומי חשבונות על התקופה שבה גורשו על ידי הנאצים ושהו במסתור או במחנות ריכוז. מאיה ערד־יסעור, שכתבה את המחזה, השתמשה בסיפור זה כמניע לעלילה – כאשר כנרת, ישראלית צעירה שחיה בהולנד, מקבלת חשבון גז מנופח משנת 1944.
לו בחרה לפרוש את סיפורה של ון דר בורג ומאבקה בבירוקרטיה, זה היה יכול להתקבל אחרת, אבל הבחירה לפתוח מחזה שעוסק בזיכרון השואה בחשבון גז מנופח – נדמה כבדיחה מאולצת. בעקבות החשבון המופרך יוצאת המוזיקאית הצעירה למסע פנימי וחיצוני לביטול החשבון, שמוביל אותה בסופו של דבר אל המאורע ההיסטורי השני. מתברר שבדירתה היפה והמרווחת הוחבאו יהודים במהלך המלחמה. החלק הזה במחזה מסתמך על סיפורו של יוהאן ואן לום, פעיל במחתרת הצרפתית, שלקראת סוף המלחמה שיתף פעולה עם הנאצים בתמורה לשחרורה של חברת משפחה. גם כאן – לו הייתה בחירה להציב את דמותו במרכזו של המחזה, היה אפשר לגולל לעומק את סיפורו יוצא הדופן. אך בתור סיפור השואה שרודף את גיבורת ההצגה הוא נדמה יוצא דופן מדי, והצופה עסוק בשאלה האם הסיפור הזה (שפרטיו שונו במהלך העיבוד למחזה, כמובן) אפשרי בכלל.
לעומת זאת, הצורה שבה בחרה ערד־יסעור לספר את סיפורה והדרך שבה הבמאית פרנק בחרה להציג אותו מספקות עניין רב. שחקני אנסמבל תיאטרון חיפה הצעירים והנלהבים – ג'רמי אלפסי, אדר בק, אוריה יבלונובסקי, אורי גוב, ליאור לב, יואל רוזנקיאר, רון ריכטר, מאשה שמוליאן ושרה בליץ – משחקים בהצגה את הקולות השונים בראשה של המחזאית וגיבורת ההצגה. כך העלילה והתפניות של ההצגה נולדות משיג ושיח בין הקולות האלו, שכל אחד מהם מאופיין היטב, ובהמשך הם מתגלמים בדמויות שונות. המהלך הזה מאפשר למחזאית ולשחקנים להציג הומור, אך הוא מתפוגג עם התקדמות ההצגה וחבל שכך – כי הסיפור ההיסטורי שמלווה את ההצגה הוא אמנם קשה, אך סיפורה של כנרת המתלבטת האם להישאר בחו"ל או לחזור לארץ הוא לא באמת הרה גורל, וההתמזגות המוחלטת ביניהם לקראת סוף ההצגה לא תורמת לשניהם.
התפאורה הדינמית של אלכסנדרה נרדי והשימוש המעניין והמפתיע שעושים בה השחקנים בהדרכתה של פרנק, מהווים מוקד עניין מתמשך, גם כאשר ריבוי הקולות מתחיל לעייף. למרות שהסיפור לא תמיד מחזיק את עצמו, מדובר בהצגה מעניינת – בעיקר בדרך שהיא בוחרת לגולל אותו, אך אין ספק שההצגה רק הייתה מרוויחה מעוד דיוק ועריכה.
אמסטרדם, תיאטרון חיפה
