החורף שהקדים השנה בניו־יורק הקפיא את העצמות, אבל במגרש הכדורסל של תיכון "ברוך" בדאון טאון המזרחי של מנהטן, האווירה הייתה חמימה. על המגרש השתעשעו שחקני הניו־אורלינס פלקינס, שרגילים למזג אוויר הרבה יותר נוח, וערכו אימון קליעות קליל לקראת משחק הערב מול הניו־יורק ניקס. חברי הסגל חולקו לקבוצות, ואחת מהן הורכבה מהכוכבים של השקנאים, ביניהם אנתוני דיוויס, ג'רו הולידיי וניקולה מירוטיץ' – פאוור פורוורד ממוצא מונטונגרי המתנשא לגובה 2.08, ומשלב משחק פנים מצוין וקליעה נהדרת מטווח שלוש הנקודות.
מירוטיץ', שהפך השנה לאחד מעמודי הטווח של הקבוצה, עבר לניו־אורלינס משיקגו בולס בתחילת פברואר האחרון, במהלכה של העונה החולפת. זה קרה ימים אחדים לאחר שאחד מכוכבי הקבוצה דאז, הסנטר דמרקוס קאזינס, קרע את גיד אכילס וסיים את העונה. "הגעתי לכאן כי הרגשתי שאני צריך שינוי, בית חדש ואתגר מרענן, ומצאתי בדיוק מה שחיפשתי", אומר לי מירוטיץ' בסוף אימון הקליעות, כשהוא יושב על כיסא ואיש הצוות הרפואי עוטף את רגליו בשקיות קרח. "עד עכשיו המשפחה שלי ואני מרגישים כאן נהדר. ניו־אורלינס זו עיר קטנה יותר משיקגו, עם אנשים מצוינים ומזג אוויר נוח, ואני מאוד מרוצה מהמעבר".
הרצון לשינוי שעליו מדבר מירוטיץ' הגיע בעקבות טראומה שחווה באימוני טרום העונה החולפת, אז עדיין במדי שיקגו בולס. באחד האימונים, חילופי דברים בינו לבין חברו לקבוצה בובי פורטיס, הסתיימו באגרוף שהטיח בו האחרון בפניו. מירוטיץ' התמוטט על רצפת המגרש, הובהל לבית חולים, שם התברר שהוא שבר את הלסת, סובל מזעזוע מוח וזקוק לניתוח דחוף בפניו. הוא נעדר כמה חודשים מהמגרשים, וכשחזר הייתה שיקגו במהלך עונה נוראית, עם שלושה ניצחונות מול 20 הפסדים.
באופן מפתיע, יכולת נהדרת שהציג, כולל שיתוף פעולה פורה על המגרש עם אותו פורטיס עצמו, הוציאו את שיקגו לסדרת ניצחונות רצופים. "מערכת היחסים ביני ובינו הייתה מקצועית בלבד. דיברנו אך ורק על המגרש אבל כן לחצנו יד, ומשהו בשקט בינינו אִפשר לנו לשתף פעולה בצורה טובה במשחקים. למרות זאת, הרגשתי שזה הזמן בשבילי למצוא מקום אחר. שיקגו, למרות הקור העז שבה, היא עיר נפלאה עם קהילה גדולה של יוצאי מונטנגרו, אבל זה היה הזמן להמשיך הלאה". הרצון של מירוטיץ' לעזוב, התחבר מצוין עם הרצון של ראשי הבולס להפסיד כמה שיותר בעונה שעברה, במטרה לזכות בבחירה גבוהה בדראפט בסיומה (זכו לבסוף בבחירה השביעית בלבד), והענק המונטונגרי ארז את חפציו ומשפחתו ועבר מערבה.
זיכרון קצר
ההשתלבות של מירוטיץ' בפלקינס הייתה נהדרת מהרגע הראשון. שיתוף הפעולה שלו עם אנתוני דיוויס, אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם כיום ובעל אישיות נעימה לבריות, הפך במהרה לפורה. מאוד. הקבוצה הצליחה להעפיל לפלייאוף ולנצח 0:4 באופן מרשים את פורטלנד בסיבוב הראשון. מירוטיץ' כיכב במשחק השלישי עם 30 נקודות ו־8 ריבאונדים, ובזכותו העפילה הקבוצה לחצי גמר המערב בפעם השנייה בתולדותיה, מאז נוסדה לפני 16 שנה. בחצי הגמר חיכתה לשקנאים האלופה גולדן סטייט, שניצחה 1:4 והמשיכה לזכייה בתואר נוסף. "גולדן סטייט זו קבוצה נהדרת עם שחקנים מדהימים, שיודעים איך לנצח כשהפלייאוף מתחיל. זו הייתה חוויה נהדרת לשחק מולם, למרות שהפסדנו", מודה מירוטיץ', "אני אשמח מאוד אם נזכה לראות אותם שוב השנה, כי זה אתגר מדהים להתמודד מולו. אני לא רוצה להגיד שזה יהיה בלתי אפשרי לקחת מהם את התואר אבל זה יהיה קשה מאוד. הם משחקים כבר הרבה שנים יחד ושינו לחלוטין את הדרך שבה משחקים כדורסל ב־NBA".
למרות כל מה שעבר, הציג מירוטיץ' בעונה שעברה את העונה הטובה ביותר בקריירת ה־NBA שלו. ב־55 משחקים הוא קלע 15.6 נקודות למשחק, קטף 7.4 ריבאונדים ומסר 1.5 אסיסטים. בעונה הנוכחית, ב־27 המשחקים בהם השתתף, הוא הציג יכולת גבוהה אפילו יותר עם 17.4 נקודות ו־9.2 ריבאונדים. "הצוות המקצועי דיבר איתי הרבה על הצורך שלהם שאעזור בריבאונד, ועד עכשיו אני מגיע למספרים האישיים הכי טובים שהשגתי בקריירה. זה נהדר עבורי לשתף פעולה עם כישרונות גדולים כמו דייויס והולידיי", הוא אומר. "בכל קיץ אני עובד קשה כדי להתפתח ולשפר אלמנטים במשחק שלי. בקיץ האחרון עבדתי גם על חיזוק הגוף, וגם על משחק ה־Low Opst שלי (האזור שמתחת לסל משני צדדיו, ד"מ), כי הרבה פעמים כשמשחקים 'פיקנ'רול', ההגנה מחליפה תפקידים ושחקן נמוך יותר שומר עליי, ואני צריך להעניש את הקבוצה השנייה על חוסר ההתאמה הזאת במהירות. אני ממשיך לעבוד על הזריקות שלי מהמרחקים השונים ועל הדבר הכי חשוב מבחינתי – לשמור על יציבות והמשכיות. נאבקתי בזה בשנים הראשונות שלי בליגה והיום המצב השתפר מאוד".
כרגע מדורגים הפלקינס במקום ה־11 במערב, עם מאזן של 15 ניצחונות ו־15 הפסדים, והמשימה לשוב לפלייאוף לא תהיה פשוטה, כך נראה. "בתחילת העונה היה לנו לוח זמנים קשוח אבל אני מאמין שנלמד איך להשתפר ונתקדם כקבוצה. חשוב שניצור רצפים של ניצחונות כדי לא להגיע למצב לחוץ לקראת סיום העונה, כמו בשנה שעברה, שהיינו חייבים לנצח במשחקים האחרונים ולקוות שהאחרות יפסידו, כדי שנכנס לפלייאוף. יש לנו קבוצה טובה ואין סיבה שזה לא יקרה".
העונה המצוינת של מירוטיץ' הובילה גם לכמה רגעי שיא; הראשון היה ב־17 באוקטובר, אז קלע 30 נקודות בניצחון מול יוסטון, כשהוא מדייק בשש קליעות – שלוש מתוך שמונה ניסיונות. שלושה ימים לאחר מכן קלע שיא קריירה של 36 נקודות בניצחון מול סקרמנטו. התצוגות האלה הובילו את חברו לקבוצה, ג'רו הולידיי, להכריז שבכל פעם שיקלע 30 נקודות ומעלה, יעניק לו בקבוק יין משובח. "אני מאוד מקווה שג'רו יוציא השנה הרבה מאוד כסף על בקבוקי יין בשבילי. יש לו הרבה כסף, הוא יעמוד בזה", צוחק מירוטיץ', "סיפרתי לו כמה אני אוהב לשתות יין אדום ושאני מצפה שיהיה יקר ואיכותי. הבקבוק האחרון שקיבלתי ממנו היה יין מצוין מנאפולי ונהניתי ממנו מאוד".
כמה שעות מאוחר יותר נפגשנו בחדר ההלבשה במדיסון סקוור גארדן בסיום המשחק מול הניקס, שבו הפסידו הפלקינס לאחר שהובילו כמעט לאורך כל הערב. מירוטיץ', שהציג ערב טוב למדי מבחינה אישית, עם 19 נקודות ו־9 ריבאונדים, התקשה להסתיר את האכזבה שלו. "למדתי שבליגה הזו הזיכרון הוא מאוד קצר, וגם אם שיחקת רע והפסדת, מחר הוא יום חדש עם אתגר נוסף. אמנם הפסדנו במשחק, אבל עוד רגע נהיה באוטובוס אל שדה התעופה, בדרך לטיסה לוושינגטון לעוד משחק מחר, וזה מה שצריך להתרכז בו מעכשיו", הוא מסביר, "קשה לשחק באינטנסיביות כזו, לפעמים גם לילה אחרי לילה, בטח בעמדות שאני משחק מול השחקנים הכי חזקים וגבוהים בליגה, ובהתחלה היה לי קשה להתאים את עצמי לליגה שמשחקים בה כל כך הרבה. עם הזמן למדתי להתאים את עצמי ולהשתלב טוב יותר, וכל מה שאני צריך זה להמשיך לעבוד קשה".
עד כמה קשה להיות רחוק מהמשפחה, בטח בתקופה כזו של החגים?
"קשה לי מאוד להיות רחוק מהם בחגים וברגעים משמעותיים בחיים. היום למשל הפכתי לדוד, כי לאחי הגדול נולדה ילדה וכולם חגגו בכפר שלי במונטנגרו ולא יכולתי להיות איתם, למרות שאני הכי שמח בעולם. זה המחיר שאני משלם כדי להיות חלק מהליגה הזו. יש תקופות שאנחנו מחוץ לבית למשך שבועיים, למסע של שבעה משחקי חוץ ובמקרים כאלה אני מנסה להביא איתי את המשפחה לכמה לילות, כמו בשלוש השנים האחרונות, ששיחקנו בערב השנה החדשה והם הצטרפו אליי. גם בשבילם זה לא פשוט ומדובר בהקרבה גדולה מצידם".
"ג'רו הולידיי הכריז שבכל פעם שאקלע 30 נקודות ומעלה הוא יעניק לי בקבוק יין משובח. אני מקווה שהוא יוציא השנה הרבה כסף על בקבוקי יין בשבילי. סיפרתי לו כמה שאני אוהב לשתות יין אדום ושאני מצפה שיהיה יקר ואיכותי כמה שיותר"
בזכות סבא
מירוטיץ' (27) נולד וגדל בפודגוריצה, עיר הבירה של מונטנגרו, ואהבתו הגדולה הראשונה הייתה דווקא כדורגל. "התחלתי להתאמן בקבוצה יחד עם אחי הגדול בגיל שש, אבל במקביל שיחקתי בכל מיני משחקים אחרים, כי הדבר הכי חשוב בשבילי אז היה לשחק במשהו שיש בו כדור, אם זה בידיים או ברגליים", הוא נזכר. "בגיל 13 כבר הייתי מאוד גבוה ובאחד הימים סבא שלי סיפר לי שהוא מכיר מאמן כדורסל נהדר שכדאי לי מאוד להכיר ושלא אחשוש לנסות, כי אף אחד מהקבוצה לא יֵדע שהלכתי לעשות אימון כדורסל ואם לא אוהב את זה, אחזור לכדורגל. כבר באותו היום הלכתי לעשות אימון, נהניתי מאוד והחלטתי לעשות שינוי. אני מאוד שמח בבחירה שעשיתי".
מירוטיץ' החל לשחק תחת ג'ורדן וויצ'יץ, שחקן עבר ומאמן מוערך שהפך להיות המנטור שלו וכעבור כמה שנים גם לחותנו, לאחר שנשא לאישה את בתו נינה. ההצלחה שלו הייתה מיידית ושנה לאחר שהחל לשחק, הוחתם באקדמיה היוקרתית של ריאל מדריד ועבר לגור בספרד. "בשנה הראשונה עברתי למדריד עם ההורים שלי והם עזרו להתאקלם. החל מהשנה השנייה נשארתי שם לבד, יחד עם החברים שלי לקבוצה. למדנו בבית הספר וגרנו יחד באקדמיה. ריאל מדריד זה אחד המועדונים הכי טובים באירופה, עובדים שם ממש קשה, והעובדה שכולם רוצים להגיע לאקדמיה המצוינת שלהם מאפשרת להם להביא את השחקנים הטובים ביותר. זה לא שיש שם שחקן טוב אחד בקבוצת הנוער, כל העשרה מצוינים. מתוכם רק כמה מצליחים להעפיל לקבוצה הבוגרת והשאר עדיין מצליחים לפתח קריירה מקצוענית במקומות אחרים".
היה שלב שהבנת שתצליח להגיע לרמות הגבוהות ביותר?
"כשהתחלתי לשחק הרגשתי שזה יכול להיות משהו טוב ונכון עבורי, אבל הייתי צעיר מאוד ולא ידעתי למה לצפות. המטרה שלי תמיד הייתה להפוך למקצוען וידעתי שיש לי עוד הרבה זמן להתפתח ולהתקדם בתור שחקן. זה היה מזל גדול לשחק בקבוצה טובה ולהתאמן שנים עם ג'ורדן, שעד היום מאמן אותי באופן אישי בכל פגרה בין העונות".
ההתפתחות של מירוטיץ' בריאל מדריד הייתה מטאורית. הוא רשם הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת כבר בעונת 2008/9, הפך למשמעותי יותר עונה לאחר מכן, ובעונת 2011/12 זכה בפרס הכוכב העולה של היורוליג, עם 12.5 נקודות במשחק ו־4.5 ריבאונדים ב־23 דקות משחק. ביוני 2011 הוא נבחר במקום ה־23 בסיבוב הראשון בדראפט ה־NBA בידי יוסטון, שהעבירה אותו באותו הערב למינסוטה, שהחליטה גם היא לוותר על שירותיו, והעבירה את הזכויות עליו לשיקגו בולס.
"באותו הערב הייתי עם הנבחרת הצעירה של ספרד, במהלך טורניר אליפות אירופה עד גיל 20, שבו זכינו בבילבאו, ולצערי לא הייתה לי אפשרות להיות נוכח בדראפט, שהפך לערב חשוב מאוד בקריירה שלי. לאחר שהכול הסתיים דיברתי עם הג'נרל מנג'ר של שיקגו, שמחתי מאוד שנבחרתי להיות חלק מהמועדון המפואר הזה וזה זיכרון נהדר עבורי".
למרות הבחירה, בחר מירוטיץ' לא למהר לשום מקום ולהישאר באירופה ובמדריד. "הרגשתי אז טוב מאוד בריאל, רציתי לזכות בעוד אליפויות ולא הרגשתי שאני מוכן ל־NBA. רציתי להגיע לשם בסיטואציה שבה אוכל לקבל דקות משחק ולהיות בפוזיציה טובה בשבילי", הוא מסביר. מירוטיץ' נשאר בריאל לשלוש עונות נוספות, וזכה עם הקבוצה באליפות אחת, בשני גביעים ובשלל תארים אישיים. הוא היה גם קרוב מאוד לזכייה ביורוליג, אבל מכבי ת"א של דיוויד בלאט טרפדה לו את התוכניות לאחר שניצחה את ריאל בגמר בלתי נשכח, שהתקיים במילאנו במאי 2014. מירוטיץ', שזעם על ההפסד, פצח באותו ערב בקרב התנצחויות בטוויטר מול גיבור הניצחון, טייריס רייס. כשאני מזכיר לו את זה, הוא מחייך חיוך גדול. "הייתי מאוד עצבני אחרי ההפסד בגמר, היינו מאוד קרובים לנצח לפני שהפסדנו בהארכה וזה היה לילה קשה. כשהייתי לבד עם עצמי בחדר, כתבתי משהו בטוויטר, שהפך לחילופי דברים ביני לבין רייס. לפעמים זה מקצוע אכזרי, אני לא אוהב להפסיד, בטח בגמר בקרב על תואר. המטרה שלי הייתה לזכות ביורוליג אבל לצערי זה עוד לא קרה. מי יודע, אני עדיין צעיר".
"אני עדיין חולם לזכות ביורוליג ומקווה להגשים את החלום בשלב אחר בקריירה. כרגע זה לא משהו שאני חושב עליו, אבל נראה לאן הקריירה תוביל אותי"
בגיל 23, כשהוא כבר עם ניסיון של חמש שנים ברמות הגבוהות באירופה, החליט מירוטיץ' לצאת להרפתקה חדשה. הוא חתם על חוזה בסך 16.6 מיליון דולר לשלוש עונות, שילם שלושה מיליון דולר פיצוי לריאל על שבירת חוזה ויצא לארה"ב, לשחק במדי השיקגו בולס, לצידם של דריק רוז ופאו גאסול. "אני חושב שההחלטה שלי לחכות הוכיחה את עצמה כי כשהגעתי, אחרי תקופת התאקלמות קצרה, שיחקתי בממוצע יותר מ־20 דקות למשחק ובשבילי זה היה מצוין. טים תיבודו המאמן נתן לי הרבה הזדמנויות בתור רוקי ואהבתי מאוד לשחק בשבילו".
מירוטיץ' סיים את עונת הבכורה שלו עם 10.2 נקודות, 4.9 ריבאונדים ו־1.2 אסיסטים ב־20.2 דקות בממוצע, ונבחר במקום השני בבחירה לרוקי השנה. ההצלחה שלו הפתיעה פרשנים רבים, שלא האמינו שיצליח למצוא את מקומו בליגה הטובה בעולם. "האמנתי בעצמי מהרגע הראשון שהגעתי ל־NBA כי עבדתי קשה במשך כמה שנים כדי להיות מוכן לאתגר", הוא קובע, "השנים הראשונות שלי בליגה היו סולידיות למדי ובכל אחת מהן הלכתי והשתפרתי לאט־לאט, מבחינת המספרים, דקות המשחק שקיבלתי ומבחינת החשיבות שלי לקבוצה לעצמה. עכשיו בניו־אורלינס יש לי כבר תפקיד מאוד גדול ומשמעותי, עבדתי קשה בשביל זה ואני לא מתכוון לעצור. הייתי צריך להיאבק והיו לי עליות וירידות כמו לכל אחד אחר, אבל מעולם לא פקפקתי בעצמי וביכולות שלי. זה היה חלק מהתהליך שעברתי. אני שמח עכשיו, נהנה מהמשחק וזה חלום לשחק פה. ילדים בכל העולם חולמים להגיע לליגה הזו ולקבל הזדמנות לשחק ובכל שנה אלפים מנסים להשיג חוזה וזה מאוד קשה. אני מרגיש מבורך ואני רק רוצה ליהנות מהדרך ומהכדורסל בליגה הכי טובה בעולם".
אחרי שחתם על הארכת חוזה בתום שלוש שנים, כך שהוא מרוויח 12.5 מיליון דולר לעונה, יהפוך מיטרוביץ' לשחקן חופשי בסיומה של העונה. "זה לא מדאיג אותי בשום צורה שהיא, אני אפילו שמח כי הפעם אני אוכל לבחור את העתיד שלי ואיפה ארצה להיות ולשחק, בניגוד לפעם האחרונה שהארכתי חוזה, שאז זה היה פחות בידיים שלי. אני שמח מאוד במקום שבו אני נמצא עכשיו ומבחינתי הכי חשוב הוא לשמור על יציבות, לעשות את העונה הכי טובה בקריירה, להישאר בריא ולעמוד במטרה שלנו – להגיע לפלייאוף ולהצליח שם".
מחובר לטבע
בגיל 21, שמונה שנים אחרי שג'ורדן וויצ'יץ הפך למאמנו ולאחת הדמויות המשמעותיות בחייו, העז מירוטיץ' לספר לו שהוא ובתו נדיה הפכו לזוג שנה קודם לכן. "בחמש הדקות הראשונות הוא לא הוציא מילה", הוא נזכר בחיוך. "אין מה לעשות, אבא זה אבא והוא היה צריך קצת זמן, אבל אחרי חודש הוא התרגל לרעיון, התרכך ומאז כולם שמחים מאוד". מירוטיץ' ונדיה התחתנו לפני שבע שנים, וב־2013 נולד בנם הבכור, אלכסנדר. באפריל צפויה להגיח לעולם אחותו הקטנה. "האבהות שינתה אותי מאוד, בעיקר בשל העובדה שהאחריות הופכת לגדולה הרבה יותר ברגע אחד. הבן שלי עכשיו בן ארבע והוא כבר צופה בכל המשחקים, ואני רוצה שהוא יהיה גאה ויחשוב דברים טובים על אבא שלו".
במקביל לקריירת הקבוצות, בחר מירוטיץ' לייצג את נבחרת ספרד ולא את נבחרת ארצו מונטנגרו, למרות שלאורך השנים לא אהב את העובדה שסרג' איבקה, היום שחקן טורנטו, הועדף על פניו כאשר הסכים לבוא לייצג את הספרדים. ועדיין, בשנים האחרונות השתנתה התמונה ומירוטיץ' היה חלק מהנבחרת שזכתה באליפות אירופה ב־2015, ובמדליית ארד במשחקיו ריו, 2016. הוא גם לא פוסל את האפשרות לחזור לשחק אירופה בשלבים מתקדמים יותר של הקריירה. "אני עדיין חולם לזכות ביורוליג ומקווה להגשים את החלום בשלב אחר בקריירה. כרגע זה לא משהו שאני חושב עליו, אבל נראה לאן הקריירה תוביל אותי".
מירוטיץ' הוא נוצרי אורתודוקסי מאמין, שנוהג להתפלל לפני משחקים. "ירושלים היא אחד המקומות האהובים עליי, הייתי שם כבר שלוש פעמים ובפעם האחרונה אפילו לקחנו איתנו את אלכסנדר. אני אוהב לטייל ולראות שם את המקומות הקדושים. בשנים שלי עם ריאל הגעתי הרבה פעמים לתל־אביב ואני אוהב מאוד את ישראל".
על מה אתה חולם?
"להיות בריא ולהיות אבא טוב ובעל טוב ולעשות את המשפחה שלי שמחה וגאה. בסופו של יום, הקריירה עוברת מהר והיא תיגמר יום אחד. בדרך, המטרה היא ליצור קשרים טובים עם אנשים ולהיות הכי מקצוען שאני יכול".
יש לך זמן לעיסוקים אחרים בלוח הזמנים הצפוף שלך?
"אני אוהב לראות סרטים, ללכת לתיאטרון ובעיקר לטייל בטבע, שם אני מרגיש מאוד מחובר. יש בסרביה אזור שקט והררי שאני אוהב לנסוע אליו כשיש לי זמן אחרי שהעונה מסתיימת. שם אין טלפונים, אין מחשב ואפשר פשוט להנות מהחיים".
מה גרם לך לוותר על הזקן העונה?
"רציתי להיראות צעיר יותר, כי נראיתי מבוגר והתחלתי גם להרגיש ככה. אשתי אהבה את הרעיון אז פשוט התגלחתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בין 3 ל־4. כולם בריאים, המשפחה שלי שמחה ואני שמח, ודאי ביום שאחי הגדול הפך לאבא ואני מאוד נרגש בשבילו. אני לא צריך יותר מדי דברים כדי להיות מאושר, רק להיות ליד המשפחה שלי ועם חברים טובים. המטרה שלי להמשיך ולשפר את המשחק שלי ולהגיע לפסגה של הסולם שלך".
