נועה קלנר, בת 31, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בתקוע. מאיירת, והמנהלת האמנותית בפסטיבל ״אאוטליין בירושלים״. כתבה ואיירה את ספר הילדים ״יום ארוך מאוד״ שראה אור לאחרונה.
זיכרון ילדות תרבותי. כילדה, אמא שלי הייתה לוקחת אותי כל שנה ליריד חוצות היוצר בירושלים. בגלל שזה תמיד היה בסוף הקיץ וזמן יום ההולדת שלי, הייתי שומרת את הכסף למתנה כדי לקנות לעצמי משהו שם. זאת הייתה חנות היומולדת הכי גדולה, מגוונת ומבלבלת בעולם.
יוצר שאת אוהבת במיוחד. אני לא אחת כזאת שמעריצה יוצרים ונשארת איתם לנצח. לפני כמה ימים נפרדנו ממאיירת ישראלית צעירה ויוצאת דופן בשם קרן תגר ז"ל. לא יצא לי להכיר אותה אישית, אבל בזמן הלימודים האיורים שלה מאוד השפיעו עליי, ועיצבו את היחס שלי לאיור.
דמות שמעניקה לך השראה. אנחנו מוקפים בהשראות כל הזמן, האינסטגרם שלי מלא באיורים ומאיירים שמעניקים לי השראות רגעיות או ארוכות. אבל ההשראה האמיתית היא זאת שגורמת לי להבין כמה יצירה יכולה להיות מדויקת ואמיתית עד כדי כך שזה משתק אותי. כשאני קוראת את דוד גרוסמן, אני מסיימת חסרת מילים ותוהה איך אפשר לכתוב אחריו – שהרי יש מי שעושה את זה באופן המושלם ביותר, הנכון ביותר.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם הילדים שלי. זאת תהיה דרך מעולה להבין סוף־סוף מה עובר עליהם רוב היום. עם מי הם באמת משחקים, ומה הם עושים שמסתכם בסוף היום במילים ״היה כיף״. לא נראה לי שזה יהיה יום טוב או מהנה במיוחד, ויכול להיות שאחריו רק אדאג יותר, אבל לפחות אבין שהם מגיעים אליי מותשים אולי אפילו יותר ממה שאני מגיעה אליהם בסוף היום.
ספר שקראת פעמיים. אני אוהבת מאוד לקרוא וקוראת לא מעט, אבל לא חוזרת כמעט לעולם על ספר פעמיים. כנראה אני מחפשת את הריגוש שיש בקריאה ראשונה. יוצאי דופן הם דווקא ספרי ילדים שנועדו כדי לחזור אליהם שוב ושוב. ספר ילדים טוב הוא כזה שכשקוראים בו נדמה כי כל מילה במקום, ובאיורים תמיד אפשר לגלות משהו חדש – ואז אפשר להקריא אותו ערב אחרי ערב, ולחזור אליו גם יותר מפעמיים.
תמונה על הקיר שלך. ספרי הילדים מונחים על מדפים ארוכים לאורך קיר שלם, כשהכריכה שלהם מוצגת כלפי חוץ. ככה גם האיורים על הכריכה מתפקדים כתמונות יפות, וגם הספרים נמצאים כל הזמן בשגרת היום – הם נגישים, נופלים, מפוזרים ובעיקר נקראים. יש לי המון כבוד לספרים, אבל כלפי ספרי ילדים צריכה להיות לא יראת קודש, אלא אהבה. ואת זה עושים עם מגע. וגם קצת סלוטייפ.
מתנגן באוטו שלך. הטעם המוזיקלי שלי תמיד מביך אותי. יש לי שיק בכמה תחומים אבל אני די שוק בכל מה שקשור למוזיקה. שומעת מה ששומעים. תנו לי 88 (אחרי סגירת רשות השידור כמובן), ואני מסודרת.
עם מה את נרדמת? כדי לא להירדם עם הטו־דו ליסט שלי למחר, אין כמו סדרה ארוכה, ורצוי מרגשת, כדי לשכוח הכול.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. אני חייבת לסיים כל ארוחה עם משהו מתוק. עד שזה לא מגיע, אני לא באמת שבעה.
