הפריחה של הכדורסלנים האירופאים ב־NBA הובילה בשנים האחרונות לנהירה המונית של כישרונות היבשת לליגה הטובה בעולם – מגמה שמחלישה מצד אחד את הכדורסל באירופה, ומצד שני הופכת כל כישרון מוכח שעושה את הדרך ההפוכה מארצות־הברית למבוקש ויקר מאוד. זו הסיבה שהחתימה של ג'יימס פלדין העונה בהפועל ירושלים מפתיעה מאוד.
פלדין, קלע מצוין ממוצא אמריקני דומיניקני, הגיע לארץ ולירושלים אחרי שלוש עונות טובות מאוד בפנאתינייקוס היוונית ובכוכב האדום בלגרד, שבמהלכן שיחק בהצלחה גם ביורוליג, המפעל האירופי הבכיר. המהלך התאפשר לאחר שבלגרד נקלעה לקשיים כלכליים, ולא הייתה יכולה לעמוד בחוזה של פלדין לעונה הקרובה, שעמד על 600 אלף דולר. בירושלים הוחתם השחקן על חוזה צנוע מעט יותר, בסך 400 אלף דולר.
"אם מישהו היה אומר לי לפני כמה חודשים שאגיע העונה להפועל ירושלים, לא הייתי מאמין לו", צוחק פלדין, "הסיטואציה בבלגרד הייתה קשה עבורי – מצד אחד שיחקתי טוב, אבל מעבר לבעיות כלכליות היו מכלול של דברים לא טובים, שאני מעדיף לא לפרט בנוגע אליהם. ברגע שסיכמתי על העזיבה, ירושלים הייתה הראשונה שפנתה אליי, ואדגר סוסה – שהוא חבר ילדות קרוב שלי ושיחק בעבר במועדון – סיפר לי דברים נהדרים על המועדון, על העיר ועל האנשים ואמר שאהיה שמח כאן, ואני שמח שהוא צדק. הייתי כועס אם המידע שקיבלתי היה לא נכון, אבל הוא הכין אותי בצורה מושלמת למה שגיליתי ושאני חווה פה. היו לי עוד כמה אופציות אבל החלטתי לא לוותר על האפשרות להגיע לירושלים. אני נהנה פה ושמח על ההחלטה שקיבלתי".
כימיה מהירה
מי שעוד נהנה מההגעה של פלדין לירושלים היא הקבוצה עצמה: הוא השתלב בה מצוין ומציג מספרים נהדרים בליגה עם 17 נקודות בממוצע, 3.7 ריבאונדים ו־3.2 אסיסטים ב־26 דקות משחק לערב. עד היום הוא ירד רק פעם אחת ממספר נקודות דו־ספרתי, השבוע הוביל את ירושלים לחצי גמר הגביע במשחק נהדר, ולשיאו הגיע במחזור השמיני, אז קלע 28 נקודות מול הפועל באר־שבע, כולל 4 שלשות ב־44 אחוזי הצלחה וסל ניצחון עם שריקת הסיום.
"זה היה רגע נהדר ומרגש עבורי להכריע את המשחק ופעם ראשונה שקלעתי סל ניצחון ממש בשנייה האחרונה. בעבר קלעתי כמה פעמים סלים מכריעים, אבל כשעדיין היה זמן לשחק ושלקבוצה השנייה עוד היה סיכוי לעשות משהו".
ירושלים משחקת העונה במפעל ליגת האלופות, השלישי בחשיבותו באירופה, ובו הנתונים של פלדין אפילו טובים מעט יותר עם 17.6 נקודות בממוצע, 2.9 ריבאונדים ו־4 אסיסטים. הוא הגיע לשיאו במחזור החמישי, עם 35 נקודות ו־9 שלשות, בניצחון מול נימבורק הצ'כית – הופעה שהעניקה לו את תואר השחקן המצטיין של המפעל באותו השבוע.
"בהתחלה הרגשתי מוזר שלא אשחק העונה ביורוליג והייתי בלחץ כי שוחררתי מאוחר ורציתי למצוא קבוצה, אבל עם הזמן הבנתי שפחות משנה לי באיזו ליגה אני משחק, וזה ממש לא נורא שאני לא שם השנה. בכל מקום שאני נמצא אני רוצה לנצח ולשחק הכי טוב שאני יכול. ליגת האלופות היא ליגה טובה ותחרותית, שיבצו אותנו בבית קשה ומאתגר עם קבוצות ברמת היורוליג, עם שחקנים מצוינים, וכל משחק שם מלהיב עבורי וחשוב לקחת אותו ברצינות הגבוהה ביותר".
"הכימיה המהירה שנוצרה בקבוצה שלנו העונה היא לא דבר מובן מאליו, בטח כשמדובר בקבוצה עם כל כך הרבה שחקנים חדשים, ביניהם אמריקנים שלא גרו קודם בארץ. לפעמים אני מנסה להבין בעצמי איך גרמנו לזה לקרות כל כך מהר"
נכון לזמן קיום הריאיון, הפועל ירושלים ממוקמת במקום השלישי בליגת העל עם שמונה ניצחונות מול שלושה הפסדים, כשבליגת האלופות היא שנייה בבית 3, עם שבעה ניצחונות מול שני הפסדים, ומאזן כולל נאה של 5:16 מפתיחת העונה. "הכימיה המהירה שנוצרה בקבוצה שלנו העונה היא לא דבר מובן מאליו, בטח כשמדובר בקבוצה עם כל כך הרבה שחקנים חדשים, ביניהם אמריקנים שלא גרו קודם בארץ. זה בדרך כלל לוקח יותר זמן. אני שמח על זה ולפעמים מנסה להבין בעצמי איך גרמנו לזה לקרות כל כך מהר.
"הארגון פה עשה עבודה מצוינת בבחירת שחקנים מוכשרים עם גישה מצוינת, שמבינים מה צריך לעשות כדי לנצח במשחקים ואיך להפוך לקבוצה מגובשת וטובה. העובדה שיש אצלנו שחקנים ותיקים עם הרבה ניסיון הופכת את הדברים לפשוטים יותר. העונה ארוכה מאוד, החלק הראשון עבר בצורה מוצלחת למדי וצריך להמשיך ולשחק בצורה הזו".
איך החיים עבורך בירושלים?
"אני מרגיש נוח מאוד בקבוצה ובירושלים. שקט פה, אנשים מאוד נחמדים, אין הרבה מה לעשות כאן אבל אני עדיין מאוד אוהב את זה ונהנה. לשמחתי עדיין לא הייתה לי חוויה רעה בישראל".
יהיה נכון להגדיר אותך כמנהיג הקבוצה העונה?
"לא. ליאור אליהו הוא הקפטן והמנהיג שלנו, אני כאן כדי לסייע לו ולקבוצה בכל מה שצריך עם הניסיון שלי. חשוב לי לנצח משחקים, לא להנהיג".
איך העבודה עם המאמן שלך, עודד קטש?
"הוא מאמן נהדר, שמבין היטב שחקנים ודואג שכולנו נהיה באותו המקום, מבחינת הבנת הדרישות והצרכים שלנו כקבוצה. חשוב לו שנעבוד יחד ושנרגיש טוב. הוא יודע לזהות כששחקן מתעייף, מתי ואיך לדחוף אותנו ומה צריך לעשות כדי לנצח משחקים ברמות הגבוהות".
כשאני שואל אותו מה דעתו על הכדורסל המקומי, נימתו נותרת חיובית. "אני צופה לאורך השנים בהרבה משחקי כדורסל ברחבי העולם והכרתי את הכדורסל הישראלי לפני שהגעתי לכאן. ידעתי גם כמה השחקנים המקומיים טובים ואני לא מופתע מהרמה כאן. הכדורסל הישראלי מזכיר לי את המקבילה האיטלקית, עם הרבה ריצות מצד לצד, הרבה זריקות לשלוש והרבה אמריקנים בכל קבוצה. זה סוג כדורסל שאני אוהב, רגיל אליו ונהנה לשחק".
מה דעתך על החוק הרוסי?
"אני מקווה שהחוק הזה ישתנה ביום מן הימים אבל אני חושב שהוא טוב עבור השחקנים הישראלים, שמקבלים יותר זמן על המגרש ויכולים להוכיח את הכישרון שלהם. לנו יש ישראלים מצוינים אז זה פחות משפיע עלינו".
מי שתהיה ללא ספק היריבה העיקשת ביותר של ירושלים בדרך להגשמת החלומות שלה העונה בזירה המקומית היא מכבי ת"א – שהחזירה לעצמה את תואר האליפות בסיום העונה החולפת. באמצע דצמבר החולף, נפגשו השתיים ל"קלאסיקו" הראשון העונה בכדורסל הישראלי, כשהצהובים סיימו עם ידם על העליונה, לאחר שניצחו 78:91, משחק שבו סיים פולדין את אחד הערבים החלשים שלו העונה עם 10 נקודות בלבד.
"העובדה שהפסדנו להם במשחק ליגה, לא תשנה כלום לגבי ההמשך והמשחקים הבאים מולם", קובע פלדין, "אני מכיר היטב את מכבי ת"א ואת השחקנים שלה. שיחקתי בעבר מולה ואני לא חושב שיש לנו סיבה לחשוש מהם בגלל שהם קבוצת יורוליג ואנחנו לא. אנחנו קבוצה טובה, שיכולה לנצח ביום נתון כל קבוצה אחרת".
כאשר אני מציין בפני פולדין שהוא נחשב כבר עכשיו ל"גניבה הגדולה" של הכדורסל הישראלי העונה, הוא מופתע ורוצה להבין מי טוען את זה. כשאני מעלה בפניו את השאלה, האם ישקול להישאר אדום גם בעונה הבאה, הוא לא מהסס להשיב: "טוב לי כאן מאוד ובהחלט אהיה פתוח לדבר עם ירושלים על ההמשך, אבל אנחנו רק בינואר, זה מאוד מוקדם לדבר על זה בשלב הזה של העונה ועוד הרבה זמן לפנינו, באמת שקשה מאוד לדעת בענף הזה מה יקרה. כרגע אני דואג לגבי העונה הזו, והרבה פחות לגבי מה שיקרה בהמשך".
לאן אתה מאמין שירושלים תצליח להגיע העונה?
"יש עוד עונה ארוכה לפנינו ונצטרך להמשיך ולקחת כל משחק לגופו והכל יכול לקרות. חשוב שנזכור, שבשל העובדה שאנחנו אחת הקבוצות הטובות בכל מפעל שבו אנחנו משתתפים, היריבות שלנו באות לתת מולנו את כל מה שיש להן ואנחנו צריכים להיות מוכנים".
מוקף חומה
פלדין, 30, נולד וגדל בשכונת וושינגטון הייטס במנהטן, עם אחיו הגדול דיוויד ואמם ניאורקה, שגידלה אותם לבד. "כשהייתי קטן, רציתי לעשות כל מה שאחי הגדול עשה, אם זה לשחק כדורגל או פוטבול, וברגע שהוא התחיל לשחק כדורסל רציתי להיות איתו והתחלתי גם אני," הוא נזכר, "בהתחלה הלכנו לשחק יחד בפארק, מול ילדים אחרים ושיחקנו המון, בעיקר עם סלים נמוכים יותר וכדורים קטנים. עם הזמן התאהבתי במשחק, המשכתי ללכת יום אחרי יום, ומשנה לשנה הלכתי והשתפרתי. בגיל תשע הצטרפתי למסגרת קבוצתית".
פלדין הצטרף לקבוצת הכדורסל בתיכון הקתולי בשכונת הברונקס, "קרדינל הייאס", שם היכולת הגבוהה שהציג וממוצע של 20 נקודות למשחק, הובילו אותו להיבחר פעמיים לקבוצת מצטייני השנה בברונקס, ולקבוצה השנייה במדינת ניו־יורק. משם המשיך למכללה אלמונית למדי בשם "קווינפאק" בקונטיקט, שמשחקת ברמת המכללות הבכירה. פלדין בילה שם את מרבית עונת הבכורה שלו על הספסל, עם 34 דקות משחק בלבד לכל אורכה.
"אני מכיר היטב את מכבי ת"א ואת השחקנים שלה. שיחקתי בעבר מולה ואני לא חושב שיש לנו סיבה לחשוש מהם בגלל שהם קבוצת יורוליג ואנחנו לא. אנחנו קבוצה טובה, שיכולה לנצח ביום נתון כל קבוצה אחרת"
"הייתי אומלל בשנה הראשונה בקולג' ואפילו הפסקתי ללכת לשיעורים בשלב מסוים. למרות שהצטיינתי בתיכון לא באמת הבנתי כדורסל, ולמזלי בעונה השנייה הגיע מאמן חדש שהאמין בי, דיבר איתי הרבה, שינה לי את צורת המחשבה וגרם לי לעבוד קשה יותר. למדתי את החשיבות של הפרטים הקטנים בתוך המשחק עצמו, הבנתי אותו טוב יותר, והביטחון שקיבלתי עזר לי לעשות קפיצת מדרגה מקצועית גדולה".
פלדין סיים את עונת המכללות השנייה שלו במקום אחר לחלוטין, עם 21 הופעות בחמישייה, 8.3 נקודות בממוצע (שני משחקי שיא עם 19), 38 אחוזי הצלחה מקו השלוש ובעיקר – בחירה לשחקן המשתפר של העונה של ה־NCE. הוא סיים את קריירת המכללות אחרי ארבע שנים כשחקן מוביל בקבוצתו, עם 16.5 נקודות, 5.8 ריבאונדים, כשהוא נבחר לקבוצת השנה במחוז הצפון־מזרחי והופך לאחד מתשעת השחקנים היחידים בהיסטוריה של ה־NCAA שהשיג טריפל דאבל במשחק. על הדרך הפך גם לראשון במשפחתו שמסיים קולג', ובהמשך סייע כלכלית לאחיו להפוך לשני.
הסיום המרשים של קריירת המכללות, לא סייע להבחר בדראפט ה־NBA ביוני, 2010. "ידעתי מראש שזו תהיה משימה קשה עבורי לחתום על חוזה ב־NBA, אז האכזבה מאי־הבחירה שלי לא הייתה מאוד גדולה. השיפור הגדול שלי בעונה השנייה העלה בי בפעם הראשונה את המחשבה שאצליח להפוך להיות מקצוען, ובסיום הקולג' שמחתי על העובדה שתהיה לי את האפשרות להמשיך ולשחק כדורסל".
מטרידה אותך העובדה שמעולם לא שיחקת ב־NBA?
"היום אני כבר בן 30, החלום הזה מאחוריי ואני ממש לא מודאג יותר מהעובדה שייתכן ולא אגיע לשם. אני שמח מאוד מהמקום שאני נמצא בו ומהעובדה שאני מתפרנס בצורה מכובדת מלשחק כדורסל".
לאחר שהבין שלליגה הטובה בעולם הוא לא יצטרף בשלב הזה, שכר פלדין סוכן כדי שיסייע לו למצוא קבוצה באירופה. כעבור שלושה חודשים, הוא נשלח למשימה הראשונה מעבר לים בקבוצת בראוגן, אז בליגה הספרדית השנייה, מהעיר לוגו בספרד – העיר היחידה באירופה שמוקפת כולה בחומה רומית. "זה היה מאוד קשה עבורי לעזוב את ארצות־הברית. הייתי בן 22 וזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שחייתי לבד במדינה אחרת, וההתחלה שם הייתה מאוד לא פשוטה; העיר הייתה משעממת, לא היו לי כבלים או אינטרנט, וכל מה שעשיתי היה להתאמן פעמיים ביום ולישון. בנוסף הייתי צריך ללמוד איך לחיות בלי שמישהו אחר מנקה או מבשל בשבילי. למזלי היו איתי שותפים בדירה אז לא הייתי לגמרי לבד וזה עזר לי מאוד".
היכולת הטובה שהציג פלדין בשנתיים בבראוגן הובילה אותו לליגה הראשונה בספרד ולחוזה לשנתיים בקבוצת פואנלברדה. שם הוא רשם כמה תצוגות שיא, הציג יכולת מצוינת ויציבות והחל לבנות את שמו כקלע בחסד. משם המשיך לעונה בקאנטו האיטלקית ואז זכה לשדרוג בקריירה, עם חוזה לשנתיים בקבוצת הפאר היוונית פנאתינייקוס והופעה ראשונה ביורוליג.
"השנה הראשונה ביוון הייתה קשה עבורי, כי לקח לי זמן להבין ולהסתגל לעובדה שבקבוצה גדולה כזאת כל 12 השחקנים מצוינים, וכשאתה משחק עם כישרונות כמו דיאמנטידיס וניק קלאתיס, הפוקוס הוא לא תמיד עליך", הוא מסביר, "בסופו של דבר השתלבתי מצוין ובעונה הראשונה הובלתי את הקבוצה מבחינת נקודות והייתי אחד השחקנים המובילים. למדתי איך לשחק בקבוצה שבה אני לא תמיד האופציה הראשונה לקבל את הכדור לקליעה, ואיך להפוך לכזה ברגע שצריכים אותי. זו הייתה חוויה טובה עבורי, שהפכה אותי לשחקן טוב יותר".
רחוק מאמא
פלדין ידוע כמי שקשור מאוד למשפחתו, בעיקר לאמו, מה שלא מקל עליו את הנדודים לאורך השנים. "בכל פעם שאני מסיים את חופשת הקיץ וצריך לעזוב היא בוכה, אבל אחרי תשע שנים מחוץ לארצות־הברית אני כבר רגיל להיות רחוק מהמשפחה שלי. היום אני כבר מבוגר יותר, וזה חשוב עבורי להתפרנס גם בשביל לעזור להם וגם בשביל להגשים את החלומות שלי. לא עובר יום בלי שאדבר עם אמא שלי, ובכל שנה המשפחה שלי באה לבקר אותי. הם היו עכשיו איתי כאן בדצמבר, ואף פעם לא עוברים יותר משלושה־ארבעה חודשים בלי שניפגש. למזלי אני אדם שלומד ומסתגל מהר לסיטואציות חדשות והיום אני כבר רגיל לעבור לעיר חדשה בארץ אחרת מדי שנה. הקושי היחיד שאני צריך להתמודד איתו הוא השפה והעובדה שבישראל הרוב מדברים אנגלית מאוד מקלה עליי".
המשפחה שלך מצליחה לראות המשחקים של ירושלים?
"כשהם בארצות־הברית הם צופים בעיקר במשחקי ליגת האלופות כי קל יותר לעשות את זה מבחינה טכנית, מאשר לצפות במשחקי הליגה הישראלית".
עד כמה ביטחון הוא מרכיב קריטי עבור קלע?
"הדבר החשוב ביותר אצל קלע הוא הביטחון שלו, וזה מה שאני מנסה לשמר בכל פעם כשאני דורך על המגרש. גם אם יש ערב שאחטיא בו את שתי הזריקות הראשונות, הדבר הכי חשוב הוא לא לחשוב על זה בכלל, אלא פשוט להמשיך ולזרוק. משחק זה דבר ארוך, וגם אם אחטיא שלוש־ארבע זריקות בחצי הראשון, זה לא אומר שלא אקלע כמות כפולה בחצי השני. חשוב לא לעשות עניין גדול מהחטאות".
מה תמליץ לבחור צעיר שרוצה להפוך יום אחד לקלעי כמוך?
"הדבר החשוב ביותר הוא פשוט ללכת ולזרוק לסל כל יום מאות פעמים ממרחקים שונים, ובשלב מסוים מתחילים להרגיש נוח יותר. כל שחקן צריך למצוא את הקצב שלו, ואת הדרך שבה הוא זורק הכי טוב".
"טוב לי כאן מאוד ובהחלט אהיה פתוח לדבר עם ירושלים על ההמשך, אבל אנחנו רק בינואר. זה מאוד מוקדם לדבר על זה בשלב הזה של העונה"
בחמש השנים האחרונות ייצג פלדין בהצלחה את נבחרת הרפבוליקה הדומיניקנית במספר טורנירים בינלאומיים. "המשפחה שלי שמחה וגאה שאני מייצג את השורשים שלנו בנבחרת הלאומית. אני עדיין חלק מהנבחרת אבל לא שיחקתי איתם בפגרה האחרונה. הם יצאו למסע ארוך של משחקים ולא הרגשתי שכרגע זה דבר נכון עבורי לחזור ישראל יומיים לפני המשחק הבא שלנו. לפעמים אני צריך לדאוג גם לקריירה שלי וצריך לסדר את הזמנים בצורה נכונה. אני שמח שראשי הנבחרת שם הבינו אותי".
על מה אתה חולם?
"אני מגשים את החלום הגדול שלי להפוך לכדורסלן מקצוען. יש לי עוד חלום גדול, אבל אני מעדיף לשמור אותו לעצמי כי זה עדיין לא הזמן לספר עליו".
מה היית עושה לדעתך, אם לא היית כדורסלן?
"מוזיקה היא חלק גדול מחיי ואני מאמין שאם לא הייתי כדורסלן הייתי זמר. אני אוהב מאוד לשמוע היפ־הופ ומקשיב לזה בכל יום. כרגע החיים שלי סובבים בעיקר סביב כדורסל ובזמן הפנוי אני אוהב לצפות בסרטים ובסדרות טלוויזיה, בנוסף להרבה מאוד משחקי NBA וכדורסל מכל רחבי העולם".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. אחרי השנה האחרונה וכל מה שעברתי, עכשיו אני מרגיש בבית ובנוח. הקבוצה והאוהדים קיבלו אותי בזרועות פתוחות וזו סיטואציה טובה בשבילי. העובדה שאני משחק טוב ושאנחנו מנצחים כמובן עוזרת לתחושה הזאת, ואני שמח מאוד במקום שהקריירה שלי נמצאת".
