להיסטוריה דרכים משונות לחזור על עצמה. לו לפני עשור היו אומרים לי שב־2018 ארה"ב ורוסיה יציפו האשמות זו נגד זו בנוגע לפרשיות ריגול הקשורות לנשיאות, שאנשים במכשירי השמע המשוכללים שלהם יאזינו לתסכיתים במקום למוזיקה, ושהפאוץ' יחזור לאופנה, היית מתייחס לנבואה הזו בבוז גמור. והנה עשרות שנים אחרי מה שנחשב כסיומה של המלחמה הקרה שוב ניצבות המעצמות זו מול זו, כאשר לא ברור איפה ואיך טראמפ ופוטין בוחשים זה בעניינו של זה ושל העולם כולו. במקביל, התסכית, זה שנחשב בר־מינן גמור כבר בשנות השבעים, עבר מיתוג מחדש וחזר אלינו כפודקאסט (הסכת בעברית) וכבש את מקומו בחזרה בתרבות הפופלרית עם סדרות שמע כמו serial בת שלוש העונות, homecoming בהשתתפות שחקנים הוליוודיים (ג'וליה רוברטס אף בחרה לככב בגרסה הטלויזיונית) ו"סיפור ישראלי" המקומית. בנוגע לפאוץ' באמת שאין הסבר הגיוני, אבל העובדה היא שעשרות תל־אביב צעירים מסתובבים עם הפריט המפוקפק על כתפם (מסתבר שככה לובשים את זה היום).
לשמחתנו, לפריט אופנתי המשוקץ אין קשר להצגה "רדיו פליי" של תיאטרון החנות, אבל למאבק בין רוסים לאמריקאים ובעיקר לתסכיתים יש. וגם אם יש קשר בין הולדתה של ההצגה לתחייתו המחודשת של הז'אנר, ב"רדיו פליי" תזכו לטעימה מהתסכית בגרסת האולד סקול.
ההצגה – שזכתה בפרסי קיפוד הזהב (פרסי תיאטרון הפרינג' בישראל) להצגת השנה, מחזאית השנה לנועה בקר, שגם משחקת לצד של נעם רובינשטיין, שרון גבאי ונדיה קוצ'ר שזכתה על תפקידה בפרס שחקנית השנה – מציגה לפנינו על הבמה "שידור" של תסכית רדיו המבוסס על סדרת ספרי פטריק קים. הספרים, המגוללים את עלילותיו סוכן סי־איי־אי קוריאני המתמחה בקארטה, היו פופלריים בארץ משנות השישים עד שנות השמונים של המאה הקודמת. עיקר הכיף, מלבד העלילה המופרכת הכוללת מדען סובייטי מטורף, סוכנת חשאית צרפתייה (אותה מגלמת בכישרון ניכר קוצ'ר) ושאר ארכיטיפים מספרות הריגול הפופלרית, הוא חשיפת מנגנון יצירת האפקטים הקוליים אותם מפעיל גבאי, כאשר שחר מרום במאי ההצגה ומעצב התפאורה והתאורה (גילוי נאות, כותב המדור מיודד עמו) משלב אותם באופן מחוכם בעלילה. כך אנחנו מגלים בהנאה מה הקשר הקולי בין מהדקים למכונת כתיבה או בין מטריה למצלמה.
בניגוד לתסכיתים שמצאו את דרכם למאה העשרים ואחת, דמותו של פטריק קים, מעין ג'יימס בונד לעניים, זרה לעידן ה־metoo על המצ'ואיזם המופרז והספק מטרידני שלו. יוצרי ההצגה מתייחסים לאנכרוניזם שלו ב"ראיון" עם מחבר סדרת הספרים – אותו מגלם כמו גם את קים ושאר דמויות, בחן וחוש קומי רובינשטיין – המצביע על חוסר ההלימה של הדמות לתקופתנו. נדמה שאם היו שוזרים עוד נקודות מודעות כאלו בעלילה, היא הייתה זוכה לעוד קומה של עניין, אך גם בלי זה מדובר בהצגה מקורית מבדרת ומפתיעה.
Radio Play, תיאטרון החנות
