גיבור הרומן הוא פרופסור בדימוס, היסטוריון ישיש ובודד, אב לארבעה בנים שהתרחקו ממנו. איש קודר ולא סימפתי שהתגרש משתי נשותיו. בנעוריו מרד יעקב במשפחתו הדתית ונכנס לקשרי אהבה עם נערה גרמנייה. הוא ראה בגרמניה את מולדתו, וחווה משבר קיומי כשנאלץ להינתק ממנה. בהווה של הסיפור חי יעקב בשכונת רמת החייל בתל אביב. עלילת הרומן חוצה זמנים ומגוללת מסע נפשי וגיאוגרפי עמוס זיכרונות.
זהו הרומן השני של יונתן ברג, שפרסם עד עתה שלושה ספרי שירה וממואר. וכבר אומר שלעניות דעתי ברג אינו אחד מני רבים הכותבים רומנים משפחתיים, טובים יותר או פחות, אלא סופר אמנותי רציני ובשל, מיוחד ומסקרן, כפי שמשקף הרומן הנוכחי, גם אם אינו נטול בעיות.
אני רוצה להתעכב על הכותרת המיוחדת. "אונטר דן לינדן", בתרגום לעברית: תחת עצי התרזה, הוא שמה של שדרה יפהפייה בברלין, שבמחצית הראשונה של המאה העשרים הייתה מרכז תרבותי חשוב ואכלסה תיאטראות, מוזיאונים, כנסיות ומבני ממשל. השם "הרחק מעצי התרזה" מביע את המצב הקיומי והנפשי של גיבור היצירה, שכל חייו הם לדידו החמצה נוראה בשל אובדן הקשר עם שדרת העצים, המהווה מטונימיה ליופי ולשגשוג של התרבות הגרמנית שכה אהב.
עץ התרזה נפוץ בגרמניה ונחשב לעץ חזק במיוחד ומאריך ימים. בעבר הטבטוני של גרמניה שימש העץ מקום פולחן ומשפט. בשירת הניבלונגים מופיע עלה של תרזה כגורם המביא למותו של הגיבור. ביאליק, שהכיר את עץ התרזה מרוסיה מולדתו, כתב שיר עם יפה אך פסימי בשם "תרזה יפה", שזכה לביצועים של מיטב הזמרים ולהתייחסויות של מיטב החוקרים. נראה לי שאף שיר זה מתחבר לתכנים של הרומן. עצי תרזה הם חלק מהנוף שיעקב נאלץ לנטוש. הם מסמלים את גרמניה היפה, התרבותית, מחוז החפץ. גרמניה שיהודים רצו להיכלל בה, והאמינו ביכולתם לעשות זאת. הריחוק מעצי התרזה קבע את גורלו הנפשי והמשפחתי של יעקב, וגם את אופי עבודותיו האקדמיות שעסקו בקשר בין היהודים לתרבות הגרמנית.
מנקודה גבוהה למישור
פרק הפתיחה היפה מקשר בין עבר והווה, אך בעיקר מתמקד בנעוריו של הגיבור בברלין שלפני מלחמת העולם השנייה. הנער הנלהב והמאוהב בגרמנייה חווה את התרסקות חלומותיו. הוא מתנתק מאהובתו המושכת אך גם המתנכרת, ששמחה שהוא עוזב לארץ אחרת. הוא מתנתק גם מהשאיפה האינטלקטואלית להיות חוקר באוניברסיטה גרמנית, המיוצגת ביצירה על ידי המרצה הישיש, המשתייך לגרמניה של פעם. זאת שכביכול האירה פנים ליהודיה. חוויית ההתפכחות מאשליית גרמניה תוארה בספרים רבים כגון "בית קרנובסקי" מאת י. י. זינגר ו"שאול ויוהאנה" של נעמי פרנקל, שהוא אחד הרומנים הטובים בסיפורת הישראלית.
בפרקים הבאים חווה הקורא שינוי רגשי, כאילו נפלנו מנקודה גבוהה למישור אפרורי. החיים הבלתי נעימים של יעקב כגמלאי נטול קשרים, למעט הקשר עם השכנה הצעירה והרחומה, וקשרים מאוד רופפים עם הבנים. מופיעות גם דמויות לא מעניינות של עשירים חדשים, כמו רני שמתעניין רק בעסקים ובילויים, ומסרב להיות אב. איש גס והמוני שלא עובר תהליך התפתחותי. דמות חד ממדית וסטראוטיפית. באשר לבר, היא ברכה בחייה הקודמים בפריפריה – דמותה הולכת ומתעבה והציפיות ממנה הולכות ומשתנות. תכונות נוספות שלה נחשפות ובר־ברכה, שמושפעת בעצמה מהאירועים שהיא מלווה, מתגלה ברגישותה, עוצמתה וערכיה. גם העולם המסורתי־מזרחי שממנו באה מתואר בעין אוהדת. ברכה נדהמת ממחזות השנאה המתגלים לפניה, מביעה מחאה, ומספרת על קונפליקטים ומריבות במשפחה שלה, שלא הגיעו לכלל ניתוק וניכור.
במהלך הקריאה חסרה לי חוליה משמעותית שתחבר את חוויות גרמניה לחוויית הקליטה בארץ. "זה היה קבר", אומר יעקב על אודות חייו בקרב משפחתו לאחר בואם ארצה. כל כך מתבקש כאן לטעמי פרק רב פרטים, שפותח חלון לחיים היומיומיים. גם תיאור האישה הראשונה לוקה בחסר, וביצירה ריאליסטית הדברים הללו חשובים ומתבקשים. יותר מדי פערים וקפיצות בזמן ופחות מדי תיאורים ממחישים. אבל חלק מהפערים מתמלאים במהלך העלילה, ונראה שתוכננו בחכמה. במיוחד התרשמתי ממידע חשוב מאוד, שרק נרמז קודם לכן, אך מופיע במלוא אימתו לקראת הסוף, כשיעקב סוקר במבט מכליל את חייו. המידע הזה מאפשר לראות את הגיבור בעיניים אחרות. התכונות השליליות שלו נצבעות בחמלה ובהבנה, ומעמיקות את האופי הטרגי של היצירה.
ברכה־בר פורשת את חסותה על יעקב, מסייעת לו בעדינות בעניינים יומיומיים, מזמינה אותו לביתה ובאה לדירתו. היא מחליטה שעליו לבקר את ילדיו ולחדש את הקשרים עמם ומתנדבת להסיעו אליהם. ברור שאדם קשה כיעקב אינו מי שניתן לכפות עליו דברים, והיענותו לבר מרמזת על הצורך שלו להיפגש ואולי להסביר. הבנים שונים זה מזה במסלול החיים שבו בחרו, מסלול שקשור מאוד לחוויה המשפחתית בימי הילדות והנעורים. מעבר לאופי האישי, מגלמים בניו של יעקב מגמות שונות בחברה הישראלית: קריירה בעולם ההיי־טק, חזרה בתשובה אל עולם חרדי, בריחה למחוזות הוויפאסנה, מעבר לפשטות של חיים כפריים והתבצרות אולי אסקפיסטית בחיי המשפחה. שלושה מהבנים בחרו בנתיבים אנטי קרייריסטיים, אולי כסוג של התרסה נגד האב, שהקריב את חיי המשפחה ואת הקשר עם ילדיו על מזבח קרייריזם אקדמי ורדיפת פרסום וכבוד.
טרגדיה משפחתית
הרומן כתוב בסגנון ספרותי משובח, עדין ומלא אנרגיה. אין תיאורים משעממים. השפה שופעת, אך שומרת על איזון אופטימלי בין עושר לשוני לבין פשטות, כמו שממחישה הדוגמה הבאה: "הוא ביקש למצות עד תום את הדממה שזכה בה לאחר כל שנות ההמולה והתזזית המשפחתית, ליהנות מהשחרור מן הילדים, מן הזוגיות, מאותה עננה דחוסה של רצונות ודרישות וציפיות, שמרגע שהיא באה לעולם אינה מרפה" (עמ' 68). המשורר שביונתן ברג ניכר ביצירה, אך ללא פגיעה בבסיס הפרוזאי האיתן.
בולטים ביצירה יסודות טרגיים, כפי שניסחה אותם דורותיאה קרוק בספרה "יסודות הטרגדיה". מקרוק למדנו שטרגדיה אינה רק סוגה בתחום הדרמה, אלא מהות שעשויה להתבטא גם ביצירות פרוזה. נראה לי שיש ברומן זה אותם יסודות שקרוק הצביעה עליהם כמאפיינים כל טרגדיה בכל תקופה: מעשה מביש, סבל, הכרה ואישור מחודש. הופעת היסודות האלה ברומן, בעומק שברג שוזר אותם, מייחדת את הרומן בהשוואה לסיפורים משפחתיים מצויים. לפנינו מעשה מביש שחולל הגיבור. סבל שכולם נוטלים בו חלק, הגיבור וכל בני משפחתו, לאורך זמן. ההכרה: הכול היה לשווא. כל הכיבודים, התארים, ההופעות בכנסים, הרושם, הכבוד והיקר. האישור המחודש הוא תוצאה של האירועים הקשורים לפגישות המשפחתיות, כאשר השיא המאוד דרמתי הוא בפגישה המשפחתית הגדולה.
נושא יחסי המשפחה חולש על הרומן. המתח בין אב לבנו מופיע גם בתיאור היחסים בין יעקב לאביו, אבל גם אביו של יעקב מרד באבא שלו, כשפנה לדרך ההשכלה. גם בר־ברכה מרדה באביה ובאמה, אבל נשארה מחוברת אליהם בכל הליכותיה. אפילו צבי, הבן המרדן ביותר, עובר בתורו את המשבר שלו עם הדור הצעיר במשפחתו, ועם הדור הצעיר בעולם ההיי־טק. נראה שמניעה מהתערבות היא הלקח שלו מיחסו של אביו למרידותיו, ומהתערבותו היתרה, שהייתה הפן השני של הסתגרותו היתרה של הבן.
יונתן ברג כתב רומן מצוין, שיש בו עומק נפשי וממד של ייצוגיות. רומן עלילתי קולח ומרגש, שכתוב בכישרון גדול.
הרחק מעצי התרזה
יונתן ברג
עם עובד, 2018, 267 עמ'
