ספרים מתורגמים הם לפעמים עניין קצת מוזר. בניגוד לספרי מקור המתפרסמים על פי סדרם – ספר בכורה מפתיע, ספר שני קצת מאכזב, ספר שלישי שמביא לידי ביטוי אופי בשל יותר של הסופר וכן הלאה – ספרים מתורגמים מתפרסמים פעמים רבות שלא על פי סדר כתיבתם הכרונולוגי.
בדרך כלל, סדר הפרסום שלהם נקבע על ידי ספר מאוחר של הסופר המצליח במיוחד בשפת המקור, ובעקבות זאת מתורגם לעברית – הצלחה שבתורה מביאה את ההוצאה לרכוב על גל ההצלחה, ולתרגם גם את ספריו המוקדמים יותר של הסופר.
בדרך כלל אפשר להתגבר די בקלות על מכשלה מעין זאת, אך כשמדובר בספריו של ג'ונתן פראנזן, מדובר במשימה מורכבת קצת יותר. פראנזן, סופר יהודי אמריקני בן דור הביניים, נחשב בעיני רבים מהמבקרים והקוראים בארה"ב ובמערב לאחד מ"קולות הדור", אשר יצירתם מבטאת דבר מה גדול יותר מ"סתם" סיפור.
כך למשל, בספרו "חירות", אשר יצא לאור בשנת 2010 (בישראל ב־2012) והיה לספר המצליח ביותר שלו, הוא עוסק בשאלות הקלאסיות של משפחה, זוגיות וילדים, דרך דמותה של משפחה אמריקנית מודרנית שחבריה מוטרדים מנושאים עכשוויים כמו קיימות, סביבה, טכנולוגיה והתערערות מוסד המשפחה. הספר, שהוא המוצלח ביותר שלו לטעמי, גם זיכה אותו בהופעה על עמוד השער של המגזין טיים ולתואר "רומן אמריקני גדול" השמור למבחר ספרים מצומצם במיוחד.
הספר "העיר העשרים ושבע" שיצא לאחרונה בישראל, הוא ספרו השישי של פראנזן שמתורגם לעברית. פראנזן פרסם אותו בשנת 1988, כשהיה בן 29, והרומן הראשון הזה הפך אותו בן לילה לאחד הסופרים המוכרים והמבטיחים של הדור. שמו של הרומן מתייחס לעיר שבה הוא עוסק – סנט־לואיס אשר במדינת מיזורי. עיר שנמצאת במצב עגום בשנות השמונים של המאה העשרים – זמן התרחשות העלילה – כשהיא מדורגת כעיר ה־27 בגודלה בארה"ב, הרחק מהמקום הרביעי שבו דורגה אי אז במאה ה־19.
בדומה לשאר ספריו של פראנזן – ובניגוד לספרים מודרניים רבים – גם הספר הזה הוא אפוס רחב יריעה הכולל אישים רבים, תיאוריות קונספירציה מפותלות, ועלילות משנה המשתרגות זו בזו על פני למעלה מ־550 עמודים. רוחב היריעה שלו והעולם המלא והגדוש שהוא פורש בפני הקורא מזכירים במידת מה את ספריהם של הסופרים הרוסיים הגדולים, ואולי גם לזה התכוון המבקר האמריקני שכינה את פראנזן "טולסטוי של עידן האינטרנט".
אמנם עברו בסך הכול שלושים שנה מאז כתיבת הרומן, אבל גם זמן קצר יחסית שכזה מספיק כדי להפוך חלק ממאפייני הספר למוזרים מעט בעולמנו העכשווי. כך למשל, מקומם של קומוניסטים הודים בספר והחשש מהם שמהווה מוטיב משמעותי ומרכזי בספר, נראה מוזר מעט במציאות חיינו הנוכחית, שבה הקומוניזם הרוסי קרס ובהודו עצמה יש שליט לאומן ואנטי־קומוניסטי. גם היעדרם הכמעט מוחלט של האינטרנט והסלולרי מהספר נראים תלושים, במיוחד כשנזכרים בספרו האחרון של פראנזן "טוהר", שהרשת מהווה בו מוטיב מרכזי. סופר יכול כמובן לעסוק גם בימים עברו, אך נדמה שגדולתו של פראנזן היא דווקא עיסוקו בהווה, דרך ניתוח מדוקדק שלו וניסוחו בצורת רומן.
הספר "העיר העשרים ושבע" מביא לידי ביטוי את יכולתו של פראנזן לטוות סיפור עלילתי השזור בסיפורי חיים ובדמויות עגולות. יחד עם זאת נדמה שלֵב הסיפור אינו מצדיק את גודש הפרטים והעמודים, ומה שמניע את לב העלילה מעורפל מעט ואינו מהודק מספיק. לאלה שמעוניינים ויכולים לקרוא ספרים עבי־כרס גם בימינו אלה, מומלץ להתחיל דווקא באחד מספריו האחרים של פראנזן. אוהביו המושבעים של הסופר – ומתברר שיש לא מעט כאלה בארץ – יכולים ליהנות גם מהרומן המרשים הזה.
העיר העשרים ושבע, ג'ונתן פראנזן, מאנגלית: ארז וולק, עם עובד 566 עמ'
