באחת הסצנות הנצפות ביותר בעמוד היוטיוב "דיבוב מצחיק", עוברים כוחות ההצלה ליד ספינת ה"טיטאניק" הטובעת, ומחפשים סימן חיים בין עשרות הגופות הצפות והקפואות. במוח הפרוע של יוצרי "דיבוב מצחיק" עלתה דווקא הסיטואציה של הדודה המעצבנת מהאזכרות המשפחתיות, שתמיד תגיע ברגעים העצובים עם מגש בורקס, ותציע לכל האורחים להתכבד. וכך, בניגוד מוחלט למה שהעיניים רואות – האוזניים נסחפות אחרי הצחוק המתגלגל וצעקות המדובב "מי רוצה בורקס?".
ייתכן שאתם כבר מכירים את הסצנה הזו. אחרי הכול, מדובר באחד הסרטונים המצחיקים ביותר שעלו לעמוד היוטיוב של האחים חכים, שחוגג השנה 12 שנים מאז עלה לאוויר. אמיר (33) ובן (31), הם אחים ילידי הרצליה, ועד היום העלו ליוטיוב ולעמוד הפייסבוק הפופולרי שלהם 365 סרטונים הומוריסטיים של דיבוב, שזכו ליותר מ־30 מיליון צפיות.
הרעיון פשוט: האחים בוחרים קטעים טלוויזיוניים ומוחקים את הסאונד שלהם. אחר כך, הם יושבים ומדבבים אותם בכל כיוון וסגנון שהמוח הפורה שלהם לוקח אותם. מדובר בנונסנס מוחלט: לרוב משפטי הדיבוב נאמרים ללא הקשר כלשהו וללא קו מחבר. התוצאה: הומור קורע שקשה שלא לצחוק מולו, למרות חוסר התחכום המובהק. נסו ותיווכחו.
"רוב הדמויות מבוססות על התת־מודע שלנו, למשל, שכנים מוזרים שפגשנו", מסביר אמיר, "אנחנו באים ממשפחה שאוכלים בה הרבה מאוד בורקסים, וכשדיבבנו קטעים מהסרט טיטאניק, דווקא ברגעים העצובים עלו לנו לראש האזכרות שיש בהן תמיד את מי שאחראי על הבורקסים ועובר עם המגש שלהם, עם ביצה ומלפפון".
הכול התחיל בשנת 2000. האחים חכים, אז בני נוער, השתעממו והעבירו את הלילות בזפזופ בין ערוצי הכבלים. בערוץ המזרח התיכון (METV) הם נתקלו בתוכניות ההטפה הנוצריות. התנועות המוגזמות והדיבור מלא הפאתוס הדתי משכו אותם, והשניים, שממילא צפו בטלוויזיה ללא קול בגלל שעת הלילה המאוחרת, התחילו לדבב בעצמם את התוכניות. בהמשך הם הציבו מצלמת וידאו על השולחן וצילמו את התוכנית כאשר הם מדבבים את הדמויות במשפטים ושיחות חסרי היגיון. "לא הבנו ממילא שום מילה, אבל תנועות הידיים של המטיפים בתוכניות האלו הצחיקו אותנו מאוד והתחלנו להכניס להם מילים לפה. זו הייתה בדיחה פרטית לגמרי", נזכר בן.
שש שנים מאוחר יותר, כשאתר שיתוף הסרטים יוטיוב עלה לאוויר, העלו האחים את הסרטונים שיצרו עד אז ונשמרו במגירה, ומיד זכו לאהדה לא קטנה. "אמיר אמר לי שיש אתר מגניב וחדש שמעלים אליו סרטונים, וראינו שאנשים איכשהו ממש התחברו לטמטום הזה", הם פורצים בצחוק.
באנו לעשות שמח
בדינמיקה המשפחתית המשעשעת בין השניים קיימת חלוקת תפקידים ברורה: בן הוא זה שחושב על הרעיונות לתוכניות ועל ההפקה, אמיר הוא זה שבעיקר תורם את קולו ואת הרעיונות השנונים לדיבוב. יחד הם דיבבו עד כה מאות סרטונים. על הדרך, הם הופכים ומשנים את הקונספט ולא מפחדים לבעוט בשום פרה קדושה. עד כה דיבבו האחים חכים קטעים מסדרות טלוויזיה, סרטים וקליפים מוזיקליים. בין היתר פרקים מ"רמת אביב ג'" ו"לגעת באושר", מתוכניות טלוויזיה לילדים כמו "צבי הנינג'ה", "פרפר נחמד" ו"הלב", מתוכניות ריאליטי כמו "סופר נני" ו"אקס פקטור ישראל", מתוכניות בישול בהגשת ישראל אהרוני וקרין גורן ומסרטים כמו "מלך האריות", "אלאדין" ו"טיטאניק" כמובן. בדיבובים הם משלבים שיבושי לשון רבים וטעויות דקדוקיות בעברית, שהפכו לסלנג שכבר נמצא בשימוש בקרב עוקביו האדוקים של הערוץ.
"אין לנו מטרות או אמירות חברתיות שעומדות מאחורי הסרטונים שאנחנו עושים, אנחנו פשוט רוצים לעשות טוב ולהצחיק", מודה אמיר, "אנחנו לא נוגעים בקטעים של פוליטיקה ובכלל בנושאים אקטואליים, כי אנחנו רוצים שהקטעים יצחיקו ויהיו רלוונטיים כל עוד הם ברשת ולאורך השנים. קטעים שהכנו לפני חמש או שש שנים עדיין מצחיקים היום. תראה נניח היום את ז'וז'ו חלסטרה מהקומדי סטור. הוא דיבר על אקטואליה, והיום אם תצפה בפרקים שלהם לא תבין על מה הוא מדבר".
וזה לא שחסרים להם רעיונות. מול אינספור תוכניות בידור, בישול ואירוח, לפעמים נדמה שקשה להם יותר לבחור אילו תוכניות לא מתאימות לדיבוב. הם בעיקר אוהבים תוכניות ריאליטי מופרכות ועשירות בתנועות גוף, כמו תוכניות בישול. בתוכניות הילדים התמימות כמו "פרפר נחמד", השניים הופכים את הכוכבים לדמויות חדשות עם אופי אחר והזוי. את הסרטונים שלהם מלווה לרוב הצחוק המתגלגל שלהם. אם לא צחקתם מהדיבוב – הצחוק שלהם כבר ידביק אתכם. בן: "הצחוק הוא לגמרי אמיתי. אף פעם לא הכנסנו צחוק מזויף או מוקלט. זה מצחיק אותנו באמת".
איך יוצרים את הסרטונים?
אמיר: "אחרי שבחרנו עם מה אנחנו רוצים לעבוד, אנחנו לוקחים קטעי וידאו וקוראים את תנועות השפתיים של מי שמופיע בהם, ובעיקר את תנועות הגוף. ואז אנחנו לרוב מאלתרים ומדבבים. בתוכנת העריכה אנחנו לוקחים מעט אחורה את הקול, ואז זה מסתנכרן". בהתאם למסורת הקבועה – מאז הסרטון הראשון, לפני יותר מעשור – מקפידים האחים להקליט את הדיבוב בסלון הביתי של אחד מהם ולשמור על אווירה כמה שיותר אנטי ממסדית ולא מאורגנת.
אמיר: "אין לנו מטרות או אמירות חברתיות שעומדות מאחורי הסרטונים. אנחנו לא נוגעים בקטעים של פוליטיקה ובכלל בנושאים אקטואליים, כי אנחנו רוצים שהקטעים יצחיקו ויהיו רלוונטיים כל עוד הם ברשת, ולאורך השנים"
את הריאיון אנחנו מקיימים עם צאת השבת על כוס בירה בפאב ה"אלפנט", מוסד חיפאי ותיק שמארח אינספור הופעות אמנים מהשורה הראשונה. הפעם פוקדים את המקום למעלה ממאה אנשים שבאו לראות את הסרטונים האהובים עליהם מהיוטיוב והפייסבוק של "דיבוב מצחיק" על המסך הגדול. אמיר ובן, שלא מוכרים כאן כמעט לאף אחד, מסתובבים בין הצופים שנקרעים מצחוק, ונראה שהם מרוצים. בסוף ההקרנה, השמועה על שני היוצרים האלמונים שנמצאים בקהל עוברת בין רבים מהנוכחים, שממהרים לבקש סלפי או סרטון ברכה לחבר.
"רק עכשיו פתאום מתחילים לזהות אותנו, וזה ממש מוזר", אומר בן, "אנחנו נמצאים באירועי ההקרנה שאנחנו עושים מדי פעם, יושבים עם הקהל, ומעטים מאוד יודעים מי אנחנו. אנחנו כבר 12 שנים בביזנס, ואף פעם לא עשינו מזה רעש כי נראה לנו נכון יותר להישאר אנונימיים ולא לחשוף את הדמויות שלנו".
בן מספר כי בעבר ניסו לעשות אירועי הקרנה ב"לייב" – כלומר הסרטונים מוקרנים על מסך, בזמן שהם מדבבים אותם בזמן אמת. "החוויה הזאת של המפגשים מחוץ למסך היא מאוד מוצלחת", הוא אומר, "לחוות ביחד את מה שאנחנו חווים בבית עם עצמנו זה תמיד מטורף. עשינו כמה פעמים בעבר דיבוב בלייב, זה נורא נחמד וכיף, אבל התחושה שלנו הייתה שזה לא באמת נחוץ כי אנשים הסתכלו בעיקר על המסך ולא שינה להם מאוד שמישהו עומד מולם. ובתכלס, כשמדובבים ברצף באלתור זה לא תמיד יוצא מדויק או מצחיק. גילינו שלעריכה יש משמעות גדולה בעניין הזה".
בהקרנות הנודדות בין הערים תל־אביב, חיפה ובאר־שבע מקפידים השניים תמיד להקרין גם סרטונים חדשים שלא עלו לרשת. לעדת המעריצים הקבועה שמלווה אותם, מציעים האחים חכים מוצרי מרצ'נדייז כמו כוסות וחולצות ממותגות, ואף שירותי תמלול אישיים לאירועים משמחים כמו בר מצוות וחתונות, לפי נושא וסרט שבוחר המזמין.
בכלא של חני
אחד הדיבובים הפופולריים ביותר שיצרו האחים חכים הוא לתוכנית הטלוויזיה "סודות מתוקים" של קרין גורן בערוץ עשר. הסרטונים הפכו לקאלט, ובהקרנה כל הנוכחים מדקלמים את הקטעים בעל פה. האחים הפכו את גורן לדמות משעשעת ומוחצנת, שמאבדת עצמה לדעת מול פחמימות וסוכרים. היא אוהבת מסיבות טבע כי יש בהן הרבה שומן טראנס ודוחקת באורחים לאכול כי "מי שמתפדח – לא מתנפח". המוטו הקבוע של גורן המדובבת הוא "כלום פה לא דיאט, חביבי", ואהבתה הגדולה היא לעשרות קילוגרמים של סוכרררר, ברי"ש מתגלגלת ומודגשת.
גורן עצמה לא נותרה אדישה לחיקוי. לפני כשנה היא שיתפה פעולה עם האחים וצילמה סרטון שלה שבו היא מחקה את החיקוי שהדביקו לה. בסרטון, שבמהלכו גורן מכינה עוגה, כמובן, היא לאט־לאט מאבדת את עצמה מול הרי הסוכרררר, העוגיות, סירופ השוקולד ובננות הגומי. היא לא שוכחת להשמיע את קולות המערבל "גרררררר" או "מרנג־מרנג־מרנג־מרנג" שמוכרים למעריצי דיבוב מצחיק. "אני ממש מכורה לזה ובמיוחד לקטעים שלי", היא מתוודה בפני מוצש, "זה גדול. עשיתי איתם סרטון משותף. אני מכירה את הסרטונים שלהם בעל פה".
דמות נוספת שמדובבת בקולם הצורמני של השניים היא חני נחמיאס, כוכבת התוכנית "בחדר של חני" המיתולוגית. בדיבוב הופך החדר ל"כלא של חני", לאחר שכלאה את הילדים באולפן, איפרה אותם במלט ודרשה מההורים דמי כופר של מיליון דולר. "אם אני מחזיקה אגס בצד ימין ואגס בצד שמאל, מה אני מחזיקה?" שואלת חני המדובבת את הילדים במהלך התוכנית. הקהל שאיתי בהקרנה משלים אותה בדקלום: "פירות? לא, אגסים!", ונקרע מצחוק.
"אנחנו משתדלים לא להעליב", מבהיר אמיר בחיוך מתנצל. "כמעט כל מי שדיבבנו אמר לנו עד היום שזה הצחיק אותו. אולי פעם אחת היינו צריכים להוריד סרטון מדובב של סופר נני שבו דיבבנו גם ילדים, מההפקה של התוכנית התקשרו אלינו ואמרו שמאוד צחקו אבל הילדים שדיבבנו עלולים להיפגע ולכן ביקשו שנוריד את הסרטון. קרין גורן אמרה לנו שהיא אוהבת לצחוק על עצמה ומבינה על מה אנחנו מסתלבטים, כי היא שטותניקית גם בחיים האמיתיים. לחני נחמיאס לעומת זאת, הבנו שפחות היה קל לקבל שאנחנו צוחקים עליה שהיא כולאת ילדים בחדר".
למה נטפלתם דווקא לחני?
אמיר: "זה פשוט היה נורא מצחיק. ראינו את התגובות של הילדים שם לשאלות שלה ואת כל הדינמיקה על הסט, וכשצופים בזה בלי קול, נראָה לנו די בבירור שהם פשוט לא נהנים לשבת שם. אמרנו שנעשה כאילו היא חטפה אותם והמצאנו עלילה שהיא דורשת מההורים שלהם כופר, ועושה להם כל מיני שטויות כדי להנעים להם את הזמן, וזה פשוט תפס".
חני נחמיאס: "אני מוצאת בזה הומור מאוד בריא, בעיקר בגלל הדיסוננס הפסיכי בין הדמות המאוד חינוכית וחמה שלי לבין ההקבלה בתוכנית המדובבת שהם יצרו. אם יש להם כל כך הרבה צפיות וזה נהיה להיט ויראלי, כנראה שהם מצחיקים לא רק אותי"
כששאלנו את מלכת הילדים בעצמה מה דעתה על הסרטונים, היא הגיבה באופן מפתיע: "אני מוצאת בזה הומור מאוד בריא, בעיקר בגלל הדיסוננס הפסיכי בין הדמות המאוד חינוכית וחמה שלי לבין ההקבלה בתוכנית המדובבת שהם יצרו. אותי אישית זה מאוד הצחיק. אם יש להם כל כך הרבה צפיות וזה נהיה להיט ויראלי, כנראה הם מצחיקים לא רק אותי.
"בכל פעם שיש סרטון חדש שלהם זה איכשהו מגיע אליי. או משחקנים צעירים שאני עובדת איתם או מהבת שלי, מישהו כבר דואג להעביר לי. אני משערת שזה תופס תאוצה. אני ממש לא נפגעת. אני מצדיעה להם על היצירתיות – לקחת מוסד שיש בו ערכים וחום ויופי, אם יורשה לי, ולהפוך אותו למופרע ואלים, שזה פשוט נורא מצחיק".
אבל נחמיאס, כאמור, היא לא הפרה הקדושה היחידה שעולה על מזבח הסרטונים. בדיבוב של תוכנית הילדים המיתולוגית "הלב", אמא של מרקו בורחת ממנו ועושה הכול כדי שלא ימצא אותה. "הוא ילד קרצייה בסופו של דבר", טוען בן, "מאה פרקים ויותר מחפש את אמא. הוא לא מבין שהיא לא רוצה שהוא ימצא אותה?".
בסרטון אחר, עוזי, פינגי ונולה מ"פרפר נחמד" הם בכלל מפלצות שמקללות ומדברות לא יפה זו לזו. שלא לדבר על מה שהם עושים לתוכניות כמו "עניין של זמן", "מאסטר שף" ואחרות. "זה פשוט דורש את זה. לשבור את הפאתוס של כל התוכניות האלו. בסופו של דבר אנחנו באיזה מקום הנסיינים. הושפענו מהתוכניות ועכשיו התור שלנו, כשבגרנו, לומר איך אנחנו רואים אותן".
אז בעצם יש איזו אמירה שאתם מנסים להביע בסרטונים המדובבים.
אמיר: "לפעמים אנחנו מנסים להכניס כל מיני אמירות בסרטונים, אבל בקטנה, לא נראה לי שהצופים שמים לב. נגיד בסרטון של קרין גורן או בסרטוני תוכניות הבישול האחרות שדובבנו. עם ריבוי הערוצים ואינספור תוכניות הבישול, אנחנו נותנים כאן איזושהי ביקורת על מה שקורה בטלוויזיה. אנחנו מראים עד כמה זה מגוחך שיש כל כך הרבה תוכניות בישול".
אתם מבינים שהסרטונים שלכם הם לגמרי מטופשים, כן?
בן: "אין לנו ספק. זה הומור לא שגרתי ולא משהו שתראה ב'ארץ נהדרת' ודברים משויפים כאלה. כן הושפענו מסיינפלד ומתוכניות נונסנס שונות".
אמיר: "אמרו לנו הרבה פעמים – או שאתה אוהב את הסרטונים מאוד ונקרע מצחוק מהם, או שאתה לא מתחבר בכלל. זה לא מדבר לכל אחד, אבל מי שנכנס ושוקע בזה מוצא עולם לא צפוי".
הומור לגאונים
לפני כשנתיים הגיעו האחים חכים לשיא, כאשר בערוץ הראשון – שהיה אז לקראת תהליך פירוק – ביקשו מהם לדובב קטעים מתוך אוצרות הארכיון שלהם. "לקחנו בעצם את תוכניות העבר, ופשוט הקלטנו עליהן את הדיבוב שלנו. זו הייתה חוויה מוצלחת ביותר", מספר בן, "ניסינו עד כמה שאפשר במגבלות הטלוויזיה לשמור על חתרנות. הקלטנו את התוכניות מהסלון בתנאים המוכרים והנוחים שלנו, ולא באולפן הקלטות".
בן: "עשינו כמה פעמים בעבר דיבוב בלייב, זה נורא נחמד וכיף, אבל התחושה שלנו הייתה שזה לא באמת נחוץ כי אנשים הסתכלו בעיקר על המסך ולא שינה להם מאוד שמישהו עומד מולם. בתכלס, כשמדובבים ברצף באלתור זה לא תמיד יוצא מדויק או מצחיק"
השיחה שלנו מופסקת מפעם לפעם על ידי בקשות של מעריצים לצילומים ולשיחה קצרה עם האחים. על כיסאות הבר הגבוהים אני פוגש אחרי הריאיון דתיים, חילונים ואפילו חרדים שהגיעו לצפות בהקרנה המיוחדת. בחלק מהסרטונים שהוקרנו כאן צחקתי ממש, ובחלק בקושי גיחכתי בנימוס. קרוב־קרוב למסך הענק, אני מתיישב ליד חבורה עפולאית.
"רק גאונים יכולים להבין את ההומור הזה", פוסקת ליאן אדרי. היא מספרת כי אין יום שהיא לא צופה בסרטונים ביוטיוב, "אבל פה זה מגניב יותר לראות את זה ביחד, זו סיבה למסיבה".
מעיין, צעירה נוספת שיושבת לצידה, מנסה להסביר: "מה שהופך את הסרטונים לכל כך מצחיקים וגאוניים, זה שהם ממש מטופשים. אני מנסה להדביק את כל הסביבה שלי לסרטוני הדיבוב ולצערי רוב החברות שלי לא מתחברות. הן אומרות שהן לא מבינות מה מצחיק. אבל זה כל הקטע, זה הורס מצחוק". נוגה והילה רייטר, אחיות בנות 18 ו־20, גם הן מדקלמות את הסרטונים. הן הגיעו לכאן מקריית־חיים. "אף אחד מהחברים שלי לא מבין את זה", מודה הילה, "הם לא מבינים את הנונסנס".
האחיות רייטר מתחילות לגלגל בינן לבין עצמן משפטים מתוך מאות הסרטונים שבהם צפו שוב ושוב. את השיחה הן קוטעות בצעקה כשהן מבחינות באחים חכים שמתכוננים כבר לעזוב בחזרה הביתה, למרכז הארץ. "אני לא מאמינה שאני שומעת את הצחוק שלכם בלייב, זה ממש מרגש", אומרת נוגה ומושיטה להם את הסלולרי, כדי שיקליטו לה סרטון אישי. היא מספרת לאחים היוצרים כי הגיעה לכל ההקרנות שעשו עד היום בצפון.
לבן ולאמיר – שבמקביל עוסקים גם בקולנוע, בתסריטאות ובכתיבת מוזיקה לסרטים – יש עוד מלאי של חלומות ורעיונות לאן לקחת את מפעל הדיבוב שיצרו. בינתיים הם נפרדים ממני, ברוח האמרה הידועה שלהם: "אל תשכח להוסיף הרבה סוכרררררררר".
