שי צ'רקה, בן 52 (היום!), אב לארבעה ולשתי כלות שהן כמו בנות. מתגורר בצופים, מאייר, קריקטוריסט וקומיקסאי.
זיכרון ילדות תרבותי. כילד, "תרבות" היה קודם כול שם של אנציקלופדיה שמילאה את החלק הגדול בעולם הקריאה שלי. אני זוכר את הרגע שבו גיליתי שבציור של כיבוש בריטניה בידי יוליוס קיסר, הברברים המכוסים בקעקועים כחולים הם הבריטים, והחיילים המסודרים בשריוניהם ובקסדות אחידות הם הרומאים. לפני שלמדתי לקרוא הייתי בטוח שזה הפוך. כל שנה חיכיתי לסרט חדש של דיסני, ומרביעי לרביעי קיוויתי שב"עולמו המופלא של וולט דיסני" ישדרו משהו מצויר.
ספר שקראת פעמיים. עד לכיתה ט' קראתי כמעט רק ספרי היסטוריה ומיתולוגיה. הספר המשמעותי הראשון שחרגתי בו לכיוון הספרות היה "החייל האמיץ שווייק". חבריי לחדר בפנימייה בנחלים לא הבינו איך אפשר לצחוק בקול מקריאת ספר. שווייק הוא גם הראשון שקראתי פעמיים ויותר, ובתקופת הלימודים בקריית־שמונה הצטרפו אליו "עריסת חתול", "בית מטבחיים חמש" של קורט וונגוט ו"מלכוד 22" של ג'וזף הלר. בכלל, יש לי נטייה לחזור לספרים שאהבתי.
שיר שאתה מתחבר אליו. אני אוהב שירים שמצליחים לתאר רגש־בריבוע, כמו געגוע לגעגוע, כיסופים לכיסופים, פיתוי לפיתוי. למשל "לווי אותי לנמל תעופה. אני לא עף, אני לא הולך, אני לא עוזב" של יהודה עמיחי.
דמות שמעניקה לך השראה. עגנון. כשאני קורא אותו המוח שלי מתפוצץ מאסוציאציות, ויזואליות וטקסטואליות. המלאות הזו מכריחה אותי לפרוק את הדימויים על הנייר. כך נוצרו שני ספריי בסדרה "שי ועגנון" – עיבוד סיפוריו לקומיקס. רק אחרי שיצא הספר הראשון גיליתי שעגנון כתב "הלשון אצלי יורד כרוך עם ציור".
יוצר שאהוב עליך במיוחד. השניים שבמידה רבה בזכותם (או בגללם) אני מצייר קריקטורות פוליטיות, הם זאב ודוש. בגיל צעיר מאוד גיליתי דרך הקריקטורות שלהם שבעזרת ציור מהסוג הזה אפשר להתעסק גם בנושאים חשובים שמשפיעים ישירות על חיינו. מזאב למדתי למצוא את הקווים בפנים שהופכים פוליטיקאי להיות הוא, מזוהה. ב"שרוליק" האלמותי של דוש אני משתמש כשאני רוצה לצייר את הישראלי הכללי.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם רנה גוסיני, האיש שיצר את אסטריקס ביחד עם אלבר אודרזו. שניהם אחראים במידה רבה מאוד להיותי קומיקסאי. גוסיני, הכותב שביניהם, היה יהודי צרפתי. הייתי קודם כול מברר איתו עד כמה הכפר הגאלי בסדרה מושפע מהשטעטל, כי בטוח שזה לא מבנה של כפר גאלי היסטורי.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם בטהובן ביום של מצב־רוח טוב, או קומפוזיטור גדול אחר. הייתי רוצה לחוות את ההיווצרות של מוזיקה חדשה בתוך הראש. אני מכיר היטב איך זה קורה עם ציורים, אבל לא עם מוזיקה.
מה מצחיק אותך? הרגע שבו התגלגלתי מצחוק בצורה הכי קיצונית היה כשצפיתי בסרט "בראיין כוכב עליון" של חבורת מונטי פייתון. בימים אלה טייכר וזרחוביץ' מצחיקים אותי על בסיס קבוע בתוכנית הרדיו שלהם.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. ארטיקים משובחים מצופים בשוקולד מריר. מכאן אני יוצא בקריאה נרגשת ליצרני מאגנום, החזירו את ה"אקוודור"!
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? "אדאמס". מדי פעם השיחות שם מצדיקות את הרף שמציבה המשפחה המצוירת במקור.
