הספר "לס" של אנדרו שון גריר זכה בפרס פוליצר ולביקורות מהללות רבות ברחבי העולם, אבל אתם יכולים להתעלם מכל אלו – כולל מהמשך הביקורת הזו – ופשוט לרוץ לחנויות ולקנות אותו. מתי לאחרונה קראתם ספר שפרק אחד גרם לכם לצחוק בקול, ואילו כמה עמודים אחר כך מצאתם את עצמכם מוחים דמעה?
עלילת הספר מתמקדת בסופר הבינוני להחריד ארתור לס, שכדי להתחמק מחתונת בן זוגו לשעבר וכדי להדחיק את יום הולדתו החמישים, הוא נענה להזמנות לאירועים ספרותיים אזוטריים ברחבי העולם. לרוב, ספרים שעוסקים בסופרים אחרים נוטים ליפול לקלישאות משעממות וברנז'איות במיוחד, או שהם מהווים מסמך ביקורת נוקב על עולם הספרות – שרק חבריהם מהברנז'ה מבינים. אך לס מצליח להתעלות על כל אלו: לאורך הספר זרועות עקיצות חדות על עולם הספרות והסופרים, ואפילו על פרס הפוליצר, שבו כאמור זכה הספר: "העצה היחידה שלי. אל תזכה באחד הפרסים האלה. אתה זוכה בפרס, והכול נגמר. אתה מרצה עד סוף ימיך. אבל לכתוב כבר לא תכתוב יותר" (עמ' 95). אך הביקורת הזו נעשית באופן חינני ואוהב, ואינה גורעת מהספר – ואפילו מעשירה אותו.
ספרו האחרון של לס, שהוצאתו דחתה, משמש כמראה קומית לספר: גם הוא עוסק בגבר אמריקני לבן בגיל העמידה, אך בניגוד לספר שאנו הקוראים אוחזים בידינו -הוא משעמם ובנאלי, כמו שאומרת לו שותפתו למסע במרוקו לאחר שהוא מתאר בפניה את עלילת הספר: "ארתור, מצטערת לומר לך, קצת קשה לרחם על בן אדם כזה" (עמ' 169). לעומת גיבורו הספרותי, על לס אי אפשר שלא לרחם, ולהתאהב, ולקוות עבורו שהפעם עורו הדק יצליח להגן עליו מהחיים. חברו לשעבר של לס משווה את הספר שהוא כתב ל"יוליסס", הלוא היא הפארודיה על אודיסיאה, וגם לס עצמו הוא פארודיה על האודיסיאה: גם הוא נשלח למסע חובק עולם, אך בניגוד לאודיסאוס האמיץ השש אלי הרפתקאות, לס הוא פחדן ופגיע. נקודות הדמיון לאודיסאוס לא מסתכמות כאן: גם בחייו של לס יש קליפסו, רק שהיא מגולמת בדמות ספרו הקודם (והמצליח) של לס, שנקרא על שם הטיטאנית; וגם לס יצטרך לפגוש את טירסיאס, הנביא העיוור, כדי לקבל ממנו הכוונה לחזרתו הביתה.
הספר מחולק לפרקים על פי המדינות שבהן מבקר לס, עם משחק מילים משעשע בתחילת כל פרק, המדגיש את הלוזריות של לס ואת הזרות שלו בכל מקום שהוא מגיע אליו: "לס מרוקאי", "לס צרפתי" – והרי המשמעות המילולית של לס באנגלית היא פחות. הוא בהחלט לא משתלב בשום מקום שהוא מגיע אליו: לעיתים באופן קומי, כמו בגרמניה, כאשר הגרמנית המשובשת בפיו מייצרת המון סיטואציות מצחיקות; אך לעיתים באופן טרגי, כמו בהודו או בצרפת, שם עובדת היותו אמריקני זועקת לעין כול ומונעת ממנו להיטמע בארץ.
מספר פרקים נפתחים באלמנט של הזרה: לס מתואר מנקודת מבטה של נאקה משועממת בחולות הסהרה, או מנקודת מבטו של ילד קטן בשדה תעופה מבולגן. נקודות המבט הייחודיות הללו, מספקות – מלבד רגעי הומור מחויכים – הזדמנות נוספת להתאהב בלס, מתוך תיאור גמלוניותו ומגרעותיו. דמות המספר נותרת (כמעט) לאורך כל הספר מסתורית לחלוטין. שון גריר מותח את גבולות הגזרה של המספר ולאורך כל הספר הוא מתעתע בקורא, התוהה אם המספר היא דמות אמיתית מעולמו של לס או שמא ישות מיתית יודעת־כול. בלתי אפשרי לעזוב את הספר בעמודיו האחרונים: העלילה מגיעה אל סופה בהפתעה־לא־מפתיעה, מרתקת וסוחטת דמעות.
קצרה היריעה מכדי לגעת בכל הנקודות שהספר מתעסק בהן: בחיים לצד "עילוי", במשבר גיל החמישים, במקום שתופסת הספרות במאה ה־21, במוות, בבדידות, ומעל לכול – באהבה. אם ניאלץ לסכם בתמצות, "לס" הוא ספר מצחיק ומרגש, אינטליגנטי וקליל, נוקב אך מלא אמפתיה, ובעיקר – מספק חוויית קריאה מענגת ונפלאה, שמזכירה שיצירת מופת לא חייבת להיות כבדה ומשעממת.
לס, אנדרו שון גריר, מאנגלית: יואב כ"ץ, ידיעות ספרים 256 עמ'
