אנטי גיבור. טוני סופרנו לא שולט בדחפים שלו. לא במה שהוא מכניס לפה, לא בידיים, לא במצבי הרוח, לא בהרגלי השתייה וגם לא בקשרים עם הידידות שלו. ציינו שהוא גם שותה חלב ישר מהקרטון? כאמור, לא מושלם. מה הוא כן? טוני סופרנו. וככה בדיוק אנחנו אוהבים אותו.
בוקר. זמן טוב להתעורר ולהשיג לעצמך אקדח, אבל זמן פחות טוב להיות טוני סופרנו – שהתגלה כמתעורר האמין בתולדות הטלוויזיה. הפרצוף המעוך והנפוח בו־זמנית מספר את הסיפור של כולנו בפתיחתו של עוד יום עבודה, ועדיין נחמד לראות שגם בוס במאפיה מדדה בחלוק מהוה לקצה השביל כדי להביא את העיתון.
גורל. סטיבן ואן זאנדט (סיל), גיטריסט מצליח ללא ניסיון במשחק, היה בכלל זה שלוהק לתפקיד הראשי בסדרה. שחקן אחר שהיוצר קיווה ללהק היה דה נירו. לוריין בראקו (ד"ר מלפי) יועדה לתפקיד של כרמלה אבל חיפשה להימלט מהטייפקאסט, ואת שני האודישנים הראשונים ג'יימס גנדולפיני (טוני) חירב, והצליח לתפקד רק בשלישי. בקיצור, אם הדברים היו נראים אחרת, את חגיגות עשרים השנים בגיליון הזה היינו מקדישים ליציאת אלבומה הראשון של בריטני ספירס.
דיל. באחד מוויכוחיהם הקשים, הטיח טוני באשתו "כרמלה, עם מי את חושבת שהתחתנת? למה את מופתעת שיש נשים מהצד? ידעת שזה הדיל". טוני בגד בכרמלה עם כולן – ממטפלת רוסייה בעלת רגל אחת ועד לסוכנת רכב יפהפייה ופסיכוטית. אבל הבוס לא לבד, ולרבים מהגברים הייתה "גומה" (מאהבת) מהצד. כי איך אומרים? כנראה זה דיל שאי אפשר לסרב לו.
הכחשה. כאשר מדו שואלת את אביה באופן הכי ישיר האם הוא במאפיה, טוני מכחיש בלהט וטוען שאין בכלל דבר כזה, ושהוא בעסקי פינוי הזבל. אבל אחרי כמה שניות הוא מתרצה ומודה שחלק מכספו מגיע מהימורים לא חוקיים. זהו טוני סופרנו, אדם מלא סתירות שעובר ממזג נוח לתקיפה בזמן קצר יותר מזה שלוקח לכריס ליפול מהעגלה.
וזוביו. המסעדה של ארטי בוקו, שהיה שף מעצבן בטלוויזיה לפני שזה נהיה מיינסטרים. הוא לא בא באמצע הביס ושואל אם טעים, אלא יושב לך על האוזן ולועס אותה לאט־לאט עם יין אדום בצד. המסעדה היא מקור פרנסה הגון ומייצגת את "החיים עצמם", בעולם שבו רכוש וכסף הם דברים שהחבר'ה מוצאים לאחר ש"נפלו ממשאית".
זבל. בביתו, טוני סופרנו הוא קצת מוישה אופניק, אבל הוא לא חי בזבל. הוא מתפרנס ממנו. חברת פינוי אשפה היא הפרונט הלגיטימי שטוני סופרנו מציג בפני ה־FBI, ובפני כל מי שמעז לשאול במה הוא עוסק. גם הבת שלו לא קנתה את הסיפור הזה, ויש לה מאות דונמים של בית עם בריכה (וברווזים) שיוכיחו את טענתה.
חולצות. לא יודע האם טוני סופרנו לא ידע להתלבש ופחדו להעיר לו, או שחולצות הבאולינג והגולף הצבעוניות האלה נחשבו מתישהו ללגיטימיות. אגב, מדו סופרנו לבשה באחד הפרקים חולצה עם הכיתוב The Churchills. כשראיתי את זה עף לי המוח, אבל בדיקה באינטרנט הבהירה שלא מדובר בצ'רצ'ילים שלנו אלא בלהקה אמריקנית. אגב 2, נוראית או לא – פריטים מהמלתחה של טוני נמכרו במכירה פומבית לפני כעשור במחיר של כ־190 אלף דולר.
טיפול פסיכולוגי. "הסופרנוס" בזה לשלמות, ומציגה את חייו הלא־זוהרים בעליל של בוס במאפיה. טראומות הילדות וכובד המשקל שעל כתפיו מאלצים את טוני ללכת לטיפול פסיכולוגי, אקט מהדהד של חולשה מבחינת חברי הפשע המאורגן. אבל הוא טורף את העולם, ובמהלך הטיפול גם מנסה לפזר שרמנטיות על המטפלת. ככה זה כשהנפש מסוכסכת עם עצמה, אבל גם לא יודעת גבולות.
יהודים, אלא מה. אף מחווה גדולה ליצירה של גויים ערלים אינה שלמה בלי שבחנו היטב את יחסה לדמות היהודי, ונדמה שהסופרנוס מאוזנת בהקשר הזה. אחד הוויצים הנאים בנושא מגיע בפרק השלישי, כשסילביו מדבר על בחור יהודי חרדי והאש מסביר שהם נקראים "חסידים". בשלב זה פולי שולף את ההברקה Hassidim, but I don't believe them (מומלץ לומר בקול ג' פעמים, הנאה מובטחת).
כל המוסיף גורע. ג'יימס גנדולפיני כבר לא איתנו, אבל מתברר ש"הסופרנוס" כן. בימים אלה יוצר הסדרה דיוויד צ'ייס עובד על תסריט ל"פריקוול" העוסק בילדותן של חלק מהדמויות המוכרות בשנות השישים, על רקע המתיחות בין שחורים ללבנים. האם נרוץ לצפות בזה? כן. האם זה יעמוד בציפיות? לא בטוח.
לוגו. יש דמיון רב בין לוגו הסדרה לזה של סרטי הסנדק, וברור למה. אך בעוד הסנדק קצת יותר אלגנטי ומרומז, ע"ע המריונטה, הרי שבסופרנוס שמים לנו אקדח לפנים במקום האות r. הישירות הזו מתכתבת עם החספוס של טוני, שבמהותו הוא בוס שטח, אך היא נובעת בעיקר מהחשש האמיתי של היוצרים שמא הצופה יחשוב שמדובר בסדרה על זמרי אופרה.
מתכונים. כמו שלא הולכים לסופר על בטן ריקה, לא צופים בסופרנוס כשרעבים – כי באיטלקית הכול נשמע טעים. מתערב איתכם שגם המילים "פקסימיליה משרדית" יגרמו לכם להזיל ריר בשפה הזו. הסופרנוס היא ב"ה סדרה אלימה עם הרבה לוויות, שאחריהן הנשים דואגות לפנק אחת את השנייה במניקוטי, גבאגול, קנלוני, סמיפרדו וכמובן בזיטי המרגש של קארן שבובי סירב לאכול.
ניו־ג'רזי. הפתח־תקווה של התפוח הגדול וביתה של משפחת סופרנו. יוצר הסדרה דיוויד צ'ייס גדל בעיר הזו, וגם קווי העלילה שמתייחסים לאמו של טוני שאובים מחייו האישיים. סדרה אחרת, עם נטייה לקיטש וקראוד־פליזינג, אולי הייתה ממקמת את הסופרנוס בניו־יורק, אבל כבר בפתיח האפרורי של הסדרה מובהר לנו שכאן עוסקים בטרדות היומיום של כולנו, והעיסוק הגנגסטרי הוא רק נגזרת.
סולל בונה. שביל הטרשים הטלוויזיוני שאת קוציו יישר טוני סופרנו בזחילה עם המרפקים הוא כיום כביש מהיר מרובה נתיבים, שבו נסעו חלאות נפלאות כדון דרייפר, וולטר וייט ואחרים. את המעבר לטלוויזיה שוברת מוסכמות, שלא מחפשת ללטף, אנו חייבים לצ'ייס ולגנדולפיני, אבל בינתיים לנו יש את ליאור רז – שמוכיח שאפשר לעשות טלוויזיה ביטחונית שמציגה נרטיב קצת יותר מאתגר מ"זוועות הכיבוש" העבש.
עשה זאת בעצמך. המשפחה מביאה עובדים זרים שייתנו יד במפעל המשפחתי. חלקם יעילים, חלקם שלומפרים ואחד מהם הוא הרומנטיקן האוויל שמוכרח להתאהב באשתו של הבוס. מפה לשם, במהלך הסדרה טוני מסמן לא מעט איקסים על הנשק, בין אם זה כי יש דברים שעדיף לעשות לבד ובין אם כי זה פשוט נתן דרור לדחפיו.
פרסומות. כשנה לפני שמת, ג'יימס גנדולפיני עוד הספיק לצלם פרסומות ל־yes. באחת הוא נותן טיפים לחיים בריאים, כגון: תרקדו – כשברקע רואים שני מאפיונרים יורים לרגליו של בחור אומלל שנאלץ לפזז, ובשנייה הוא ממליץ לכם לא לומר "לא" כל כך מהר, ולנסות לומר "כן". הפרסומות האלה מדגישות את הדקויות הקומיות החזקות שלו, שבאו לידי ביטוי בסדרה מעת לעת, אך היו יכולות לבוא יותר.
צוות לעניין. מכיוון שאמינות היא ערך עליון, בקאסט ה"סופרנוס" יש כמה שחקנים שפגשו מקרוב את זרועות החוק ולא רק על כריך מפנק במעדנייה. טוני סיריקו (פולי) ישב בכלא כמעט שלוש שנים במצטבר, על מגוון עבירות, ושמו נקשר למשפחת הפשע "קולומבו". גם רוברט אילר (איי. ג'יי סופרנו המעיק) נעצר במהלך צילומי הסדרה, על עבירה של שוד מזוין של זוג תיירים מברזיל. מה יש לומר, שחקנים טוטליים.
קלישאות. באחד הפרקים הגדולים (שביים סטיב בושמי), פולי וכריסטופר גובים חוב ממאפיונר רוסי והדברים מסתבכים, איך לא, בגלל התחצפות של פולי. הם מפליאים בו את מכותיהם ונוסעים להיפטר ממנו ביער המושלג אבל הוא בורח, שורד כדור בראש ונעלם. כשכל כך מתאמצים להציג את הווייז־גייז כדמויות עמוקות ומפתיעות, נופלים בקלות לקלישאה של הרוסי ששלג לא מזיז לו והוא פשוט קשוח מכדי למות.
ראלפי. בכל חבורה יש אחד כזה, מי אצלכם? ראלפי זה החבר הכריזמטי שיודע להרים ת'אווירה ולהשכיב את כולם על הרצפה מצחוק, עד שקורה משהו שטותי והוא פשוט מאבד את זה. התרומה הכי משמעותית שלו לסדרה היא בהבנה שלידו, שאר חבורת הסוציופתים הניו־ג'רזאית היא מקהלת כנסייה.
שנינות. יש ב"סופרנוס" לא מעט רגעים שנונים ומשעשעים. הנה שניים שאהבתי במיוחד: כשמגיעים לחבר לג'וניור הישיש את האזיק האלקטרוני, הוא זורק למרשל בנונשלנט "אני מבין שנותנים לך את העבודות החשובות, אה?". השני הוא כשפולי אומר לוויטו ובובי שהם נראים כמו מודעה ל"שומרי משקל", כשאחד הוא "לפני" והשני "הרבה לפני". לא סתם צ'ייס אמר שעד היום הוא לא יודע אם מדובר בסדרת דרמה או קומדיה.
תנועות ידיים. נסו לצלוח בינג' סופרנוס בידיים קשורות ותגלו שאי אפשר. תנועות הידיים שלהם פשוט מדבקות, והחביבות עליי הן של טוני שמצביע באינטנסיביות הצידה כשהוא מפנה למקום אחר, ושל פולי שמאיים על אחרים במעין תנועת East Side עם האצבעות. אבל כמובן התנועה האהובה מכול היא של הלחיצה על ה־Play בשלט לעוד פרק.
