אחד הפרדוקסים המפורסמים בפילוסופיה היוונית מביא את סיפורה של ספינת המשוטים הענקית של תזאוס, הגיבור האגדי שאיחד את אתונה. הספינה המקודשת עוגנת בנמל אתונה במשך שנים ארוכות. מדי כמה שנים מתקבלת החלטה לחדש את החלקים הבלויים – להחליף חלק מהקורות, חלק מהמפרשים, מהחבלים, עד שכעבור כך וכך שנים, אין אף פריט באונייה ששייך לאונייה המקורית. האם ניתן להגיד כי הספינה שעוגנת כעת בנמל אתונה היא זו של תזאוס?
והנמשל, למי שראה כבר כמה פרקים מהעונה השלישית החדשה של "בלש אמיתי", אמור להיות ברור. השחזור הכמעט מדויק של העונה הראשונה והמוצלחת מעלה שאלה – האם מדובר בשכפול חדש, או שהעונה עומדת בפני עצמה? שאלה נוספת העולה היא – האם זה בכלל משנה?
אבל לפני זה, בואו נחזור כמה שנים אחורנית. בשנת 2014 יוצאת העונה הראשונה והמופתית של בלש אמיתי, שעסקה בשני בלשים שותפים בז'אנר תעלומות הרצח המוכר והטוב. בגזרת השחקנים, מתיו מקונהי הופיע באחת מהופעותיו הכריזמטיות ביותר, ולצידו שיחק וודי הרלסון המוכשר. השניים נותנים עדות בזמן הווה על חקירה בעייתית שעסקו בה 17 ו־10 שנים קודם לכן. הדיאלוגים האינטליגנטיים והאווירה המהפנטת – הרבה הודות לצילום ולמוזיקה האפלה – הפכו את הסדרה להצלחה מסחררת, שאפילו הפרק האחרון, העלוב והמאכזב לא הצליח להשכיח.
העונה השנייה כבר הייתה סיפור שונה לחלוטין. לא כאן המקום להרחיב, אבל סיפור העלילה היה אחר וכלל כמות רבה יותר של גיבורים ראשיים, השחקנים היו שונים, והאפלוליות – הרבה פחות דחוסה, הרבה פחות אמינה. העונה התרסקה ונחשבת עד היום לכישלון מהדהד.
נראה שניק פיצולטו, יוצר הסדרה, למד היטב את הלקח, וקיבל החלטה מודעת לקחת את כל מה שעבד בעונה הראשונה ולהשתמש בו שוב בעונה הנוכחית. הפעם אנחנו מקבלים את ווין הייז (מהרשלה עלי, זוכה האוסקר מ"אור הירח" ו"בית הקלפים") ושותפו רולנד ווסט (סטיבן דורף), שמשחזרים חקירה מלפני 35 ו25 שנים. שוב מדובר בילדים נרצחים ונעלמים עם סמלים שטניים בזירת הרצח, שוב יש כנסייה ברקע וניסיונות טיוח מצד גורמים בכירים, האזור הגיאוגרפי גם הוא דומה למדי, ושוב המקרה השפיע רבות על חייהם של שני השותפים – חברים טובים שניתקו קשר בנסיבות בעייתיות וכעת חוזרים לנסות לסיים את החקירה אחת ולתמיד.
וכעת נשוב לשאלה שבה פתחנו – האם מדובר בספינה משוחזרת? העתק צפוי למדי של המקור? ובכן, לפחות על פי חמשת הפרקים הראשונים, נראה שכן. אכן, יש תמה חדשה, לכאורה, העוסקת – סביב זיכרונו המידרדר של הבלש הייז – באמינותו של הזיכרון ובאופן שבו הוא משתנה עם הזמן. אבל, מעבר לאופן המסתורי והמסקרן שבו זיכרונו הלקוי של הגיבור הראשי מקדם את העלילה, לא נראה שיש כאן אמירה משמעותית נוספת. טוויסט מעניין נוסף הוא הראיונות שוויין הקשיש מעניק לסדרת דוקו־פשע מהסוג שנפוץ כיום (כמו "ג'ינקס" המופתי, הפודקאסט הפופולרי "סיריאל", או דוגמה מקומיות יותר – "צל של אמת"), אבל בסופו של דבר מדובר במעט עיטורים נוספים על חרטומה של ספינה זהה לחלוטין.
וכאן אנו מגיעים לשאלה השנייה – האם זה בכלל משנה? והתשובה הפעם, בעיניי לפחות – ממש לא. ז'אנר סדרות הפשע הוא ז'אנר אהוב, אך שופע סדרות בינוניות. על אף התבנית הברורה – ואולי דווקא בגללה – קשה מאוד לעשות את זה כמו שצריך. אם יוצרי בלש אמיתי עלו סוף־סוף על משהו שעובד, למה לעצור אותם? בייחוד שהסדרה מלווה בשחקנים מרשימים (וראוי לציין לטובה את שחקן המשנה סקוט מקניירי, שמרגש ומסקרן בתור האב השכול), עלילה מותחת ופסקול וצילום נהדרים.
בלש אמיתי, הוט
