בעולם מקביל לזה המוכר לנו חיים בני אדם כמונו, כמעט. חלק מהתודעה של האדם נמצא מחוץ לגופם בדמות בעל חיים הנקרא דמון. המונח הזה, שכאן יש לנתקו מהמשמעות השטנית המיוחסת לו, מזכיר יותר את האנימוס והאנימה במשנתו של יונג: ביטוי חיצוני וסמלי לחלק מנפשו של האדם, אלא שהדמון הוא התגשמות פיזית של חלק מהנפש. כל אדם נולד עם דמון, וכשימות – הדמון ייעלם עמו. הדמונים משוחחים בקול עם האדם שהם חלק ממנו, מנחמים אותו בעת צרה ואף מתווכחים איתו לעיתים באופן שבו אנו שומעים את קולות המחשבה בתוך ראשינו. בנוסף לכך, הם מסוגלים לשנות את צורתם לדמויות שונות של חיות לפי מצב רוחו של האדם שלהם. בהגיע הילד לבגרות מינית, הדמון מתקבע בצורת חיה שלא משתנה יותר, בהתאם לאופיו.
זה אינו ההבדל היחיד בין העולם הזה לעולם שלנו. למרות היסטוריה וגיאוגרפיה דומות מאוד, נראה שתקופת ההשכלה והחילון לא הביאה לעולם את השפעותיה המיטיבות כדוגמת חופש מחשבתי ומדעי, והכנסייה – על כל הגופים והכוחות שלה – עדיין שולטת בחיי בני האנוש. בעולם הזה יש התקדמות טכנולוגית ומדעית (נחותה מזו שלנו), אך היא נתונה – יחד עם תודעת האנשים – לפיקוח מתמיד של הכנסייה, במטרה למנוע כפירה וערעור על יסודות האמונה. הנה לנו כבר המרכיבים הראשוניים של הסיפור: השיח של האדם עם עצמו, בגרות מינית והעימות בין הדת לתבונה.
חייל קטן בקרב אדיר
טרילוגיית "חומריו האפלים" ראתה אור באנגליה בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, והיא מתארת את יציאתה של ליירה בלאקווה מילדותה כדי ללחום נגד הכנסייה ו"הסמכות". אלא שלמחבר הטרילוגיה, פיליפ פולמן, היו עוד סיפורים לספר על העולם שברא, והוא הרחיב אותו באמצעות טרילוגיה נוספת, "ספר האבק", שאמנם יצאה לאור כשני עשורים לאחר "חומריו האפלים", אך מבחינה עלילתית מקדימה את המתרחש בה. "סירת מבטחים" הוא הספר הראשון בטרילוגיה זו.
כיצירה המקדימה בזמנה את תיאור העולם הקאנוני שהיא מתארת, "סירת מבטחים" מצליח להימנע מרבים מהמכשולים העומדים בפני יצירה מקדימה (פריקוול). אחת הבעיות ביצירות הנסמכות על יצירה קיימת או ממשיכות אותה היא בכך שהן מקטינות את העולם שהן מתארות במקום להגדיל אותו. פרטי עלילה נוספים מתווספים וכן דמויות אחדות מקבלות עומק, אבל נראה שהכול נעשה קשור בסופו של דבר לדמות המרכזית ("הארי פוטר והילד המקולל" למשל, וכן ספרי ההמשך לסדרת נרניה או סדרות וסיפורים העוסקים בשרלוק הולמס). דמות הגיבור עומדת יפה בסיפור המקורי אך לא בהמשך שלו; התוצאה היא עולם שמתכווץ סביב הגיבור, החזק מספיק כדי להחזיק סדרה, אך איננו עולם שלם. אך פולמן הוא סופר בעל כושר בניית עולם יוצאת מגדר הרגיל.
הנקודה המחברת בין שתי הטרילוגיות היא ליירה, אלא שכאן היא רק חפץ המניע את העלילה: ליירה היא תינוקת הנתונה בקרב איתנים בין אביה לורד עזריאל ואמה מריסה קולטר, המייצגים בהתאמה את כוחות הנאורות והתבונה מול חשכת ימי הביניים של הכנסייה. בשונה מב"חומריו האפלים", כאן הם דמויות משניות ביחס לדמות הגיבור, נער פיקח ואמיץ בשם מלקולם פודקסטר, שחייו כבן לבעלי פונדק, אל מול מנזר וסמוך לאוקספורד, מאפשרים לו להיות רואה ואינו נראה בעולם של מלחמה סמויה בין רשת מזימות של מבוגרים.
בלא שהוא מודע לכך, מלקולם הוא חייל קטן בקרב אדיר. את עולמו השלו וידידותו התמה עם הנזירות החיות לידו מפריעים סוכני הכנסייה, מדען שאיבד את שפיותו ומלומדת מאוקספורד. התינוקת ליירה מובאת למנזר כדי להגן עליה מפני אגף אכזרי של הכנסייה המנסה לפגוע בה, וכאשר פורץ שיטפון אדיר באנגליה, מלקולם יוצא לאודיסאה בסירה שלו כדי להגן עליה.
גאולה מהדת ומהאל
מי שקרא את טרילוגיית "חומריו האפלים" ודאי יכיר את העולם שמתאר כאן פיליפ פולמן. גם ב"חומריו האפלים" מתואר מסעו של ילד שבלא יודעין, לפחות בתחילת הדרך, מציל את העולם. זהו מסעה של ליירה בלאקווה – פרחחית החיה בקולג' ג'ורדן הבדיוני שבאוקספורד – לקוטב הצפוני. שם תופעות בלתי מוסברות בזוהר הקוטב, המוגדרות ככפירה בידי הכנסייה, מגלות סימנים ראשונים לריבוי עולמות ולתודעה הקיימת בחומר הגשמי, הקרובה לתודעת האדם. תוך שהיא בורחת מהזרועות השונות של הכנסייה, המבצעות ניסויים איומים בילדים במטרה לפגוע בקשר של בני האדם עם הדמונים שלהם וכך למנוע את התבגרותם המינית, עוברות על ליירה הרפתקאות שונות בכמה עולמות, ששיאן במרד של בני האדם והיצורים בשאר העולמות בכנסייה וב"סמכות" – האל בכבודו ובעצמו והייצוג שלו בדמות מלאך בכיר – עד לניצחון ולגאולת בני האדם.
כן, פולמן כתב סדרת ספרים שבה הרעים הם הדת הממוסדת ונציגיה, ובשיאה – שהוא הסוף הטוב של הסיפור – מצליחים בני האדם לגבור על האל עצמו ומאפשרים לעצמם עולמות של חופש ותבונה. מכאן בדיוק הקסם והצרימה שבקריאה ובכתיבה על פולמן, והדרישה לבחון אותם מנקודת מבט כפולה. כסופר, פולמן הוא אחד ממספרי הסיפורים המעולים של דורנו. יש לו יכולת מופלאה לבנות דמויות, קונפליקטים ואפיון אנושי מורכב בשורות ספורות, ועוד לא דיברנו על כושר ההמצאה שלו. תחת המסווה של ספרות הרפתקאות לנוער הוא כותב ספרות מורכבת העוסקת ברעיונות פילוסופיים והיסטוריים חשובים.
אלא שכהוגה וכיוצר ספקן, שאינו מסתיר את התיעוב השווה שלו לכל הדתות ולנצרות בפרט ("אם יש אלוהים, והוא כמו שהנוצרים מתארים אותו, ראוי שיורידוהו מגדולתו וימרדו בו"), הספרים שלו נקראים כביקורת לא מתנצלת על הניצול והתרמית האינטלקטואלית שבדת. עבור פולמן, להוציא קשר פיזי בעל מאפיינים מיסטיים ביקום שמזכיר באופן רופף פנתאיזם המכונה כאן "אבק", אין אל מלבד זה שהומצא בידי בני האדם למטרותיהם השפלות. כל דת היא שקר, מזימה לשליטה ולדיכוי על ידי בורות ופחד. הנפגעים הראשונים של כל מערכת דתית הם בראש ובראשונה ילדים בשנות התבגרותם המינית הראשונות. הדיכוי המיני של הכנסייה, הנובע ממניפולציה ומפחד מהכוחות האנושיים, משתווה בעצמתו לחטא הקדמון לפי הדוֹגמה הנוצרית.
קריאה ממבט בוגר
יש ספרים אשר מעמידים את המבקר במבוכה. מצד אחד, הם מספקים את הצורך הראשוני של הקורא לצלול אל עולם חדש ולא מוכר, הסוחף אותך בכושר ההמצאה ובאמת האנושית שלו. אך כאשר מתפוגגים אדי הקריאה, כמעט כמו מי שיטפון, יש להבחין בעקבות הסחף ולבחון להיכן נטל אותנו הספר. שבועות ארוכים לאחר הקריאה טרד הספר את מנוחתי. מצד אחד, לא יכולתי שלא להתפעל מיכולת ההמצאה ומברק הכתיבה של פולמן. מצד שני, לא ניתן להתעלם מזרם המעמקים החוזר בכל ספריו של פולמן, בגנות כל אמונה דתית.
פולמן כאילו חזה מראש את הביקורת שהוא עלול לעורר בתפיסת העולם שלו, ומקפיד בספר הזה להיות הוגן: לא כל הדמויות הדתיות שלו הן מפלצות. למעשה, רוב הנזירות שחיות מול הפונדק שבו גר מלקולם הן נשים מסורות וטובות לב. מן הצד השני, לא כל המדענים הם אנשים הגונים: בונוויל, מדען מטורף ופדופיל הרודף אחרי מלקולם וליירה, הוא מהדמויות המבעיתות ביותר בספר. אלא שמשהו בתמימות של הגיבור נוכח עולם מרושע עומד בעוכריו של היוצר המתאר אותו. לא לחינם בוחר פולמן לכתוב את הרומנים שלו מנקודת מבט של ילדים על סף בגרותם. אין ספק שלאמון שהוא רוחש לכוחו של אדם צעיר ולגילוי העצמי – מכוחות הנפש עד לכוחות הגוף – יש חלק חשוב ביצירתו, אלא שנראה שכאן יש לדברים ממד נוסף.
גיל העשרה המוקדם הוא זמן תמים, שבו המציאות מתחלקת במובהק בין טוב לרע. כמה מהרומנים הגדולים ביותר נכתבו במכוון מנקודת מבט של ילד, כדי להראות שעולם המבוגרים נורא כל כך עד שגם ילדים יכולים להבין זאת. מהמבט של סקאוט פינץ' באמריקה הגזענית של "אל תיגע בזמיר" ועד למבט הלא רחום באמריקה המתחסדת של תום סויר. אלא שאחת הבעיות בנקודת התצפית של הילד היא תמימותו. מצד אחד היא עושה אותו לפגיע בשל הדברים שהוא אינו מבין, ומצד שני מבטו התמים מאפשר לסופר לברוח מבחינה מורכבת של המציאות, כפי שמתחייב מן המבט הבוגר.
פולמן כתב ספר הרפתקאות לנוער, שבמורכבות של תכניו פונה בעצם למבוגרים. אלא שהפנייה לנוער היא תחתית כפולה: המבט התמים מגלה מסירות וחברות ומסתיר זרמי נפש אפלים של התעללות וניצול. באופן שבו הוא כותב על האמונה הדתית הוא יוצר מרחב ספרותי מניפולטיבי כנגד כוחות בסיסיים בנפש האדם כאמון ואמונה. למרות קהל היעד שלו, זהו ספר המחייב קריאה ממבט בוגר, המודע לסכנה שבערכים המאפשרים אותו, ולא מנקודת המבט של הילד שחוסר המודעות שלו לסכנה עושה אותו פגיע לאנשים ורעיונות. וכך, בעוד שהיושר האמנותי לא מאפשר שלא להתרשם מאמנות הסיפור של פולמן, היושר הרוחני אינו מאפשר להתעלם מהבעייתיות במסרים שלו.
סירת מבטחים
ספר האבק 1
פיליפ פולמן
מאנגלית: יעל אכמון
זמורה, 2018, 461 עמ'
