סיפור התקבלותה המאוחרת של תרצה אתר הוא הראיה הטובה ביותר לכך שאמנות טובה עושה את מקומה לא בכוח הפרסום והטרגדיה, אלא מתוך ייחודה ועוצמתה שלה, אשר ימצאו את מקומם גם מבעד למרחקי הזמן.
תרצה אתר נולדה ב־1941 למשורר נתן אלתרמן ולשחקנית רחל מרכוס ונפטרה בגיל שלושים ושש, בהיותה אם לשני ילדים קטנים. שורות ביוגרפיות אלה יכולות היו לספק מרחב התקבלות ותהילה, מהצד המשפחתי עד לצד הרכילותי, אלא שאתר תפסה את מקומה – ובדין – למרות הביוגרפיה, ולא מכוחה. ברצונה העז להיות שחקנית ומשוררת (בסדר הזה) התמסרה מגיל צעיר מאוד לקריאה, לכתיבה וללימוד מלאכת האמנות, מה שאפשר לה לגבש את קולה בהיסוס ובבשלות כאחת. מתוך כבוד עמוק ליוצרים וליצירה, נזהרה מאוד בלשונה בתחילת דרכה, ומשהו בשירתה המוקדמת מאומץ וכמו סתום במתכוון (לא לחינם נקרא ספרה הראשון בשם "צפנת"); אך אפילו כשהיא נזהרת שלא לגלות יותר מדי, עולה וזוהר כישרונה.
רבות נכתב על חייה של אתר, אך חשוב להתייחס אליה בראש ובראשונה כאל משוררת, מהמחוננות, העמוקות והרגישות שקמו לשירה העברית בעשורים האחרונים. משהו ביופי ובמורכבות של שירתה – שיש בה מנעד שירי רחב בשל השכלתה ומחויבותה לאמנות – היה בלתי נגיש לקורא העברי מסיבות פואטיות וטכניות כאחת: שירתה לא הודפסה כמעט מאז מותה.
תרצה אתר נעשתה לשמועה, סוד יקר, נכס למעטים. לכן הוצאת כרך כרונולוגי, מוקפד ומוער היא מעשה נחוץ וחשוב ביותר עבור שירתה של אתר בפרט והשירה העברית בכלל. הספר כולל את ארבעת ספרי השירה של אתר, האחרון ראה אור לאחר מותה, את פזמוניה הרבים והמוכרים ומבחר גדול של שירים שלא ראו אור, להם מצורפת אחרית דבר מקיפה על חייה מאת עורכת הספר, נגה אלבלך.
לתרצה אתר מנעד רגשי ולשוני רחב וקו מלנכולי מובהק, שמבט מעמיק בו יגלה יכולת התבוננות חסרת רחמים כלפי הקיום. אתר לא מחסירה מילה מהכאב, מהיופי, מהזרות, מהאהבה, מהילדות ומהבדידות. בקרב כולם היא בת בית, בקרב כולם היא זרה. האפשרות להיות עמוק בתוך החוויה ומחוצה לה ולכתוב שירה אישית מאין כמותה היא חלק מכוחה הגדול. כוח שניכר גם כאשר היא כותבת שירה לירית וגם כאשר היא מתכתבת עם אביה או מקדישה שירים ליוצרים אחרים (השיר המצורף הוא מחווה לדליה רביקוביץ'). בתוך חייה ומחוצה להם, כשהיא מתבוננת ברגע או בעידן החולף, ניכרת שירתה בכל מרחביה, יופייה ועוצמתה.
יֵשׁ וּמַתְחִילִים לַחֲלֹם / אֶת חֶצְיָם הַשֵּׁנִי שֶׁל דְבָרִים שׁוֹנִים / וּלְמַעְלָה מוּבֶנֶת מַחֲצִית הַיָּרֵחַ / כַּאֲשֶׁר לֹא הַיְתָה מוּבָנָה מִשָּׁנִים. // וּבָאוֹת תְּמוּנוֹת מִמֶּרְחַקֵּי עָבָר: / אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת. תְרִיס נִרְעָד. / הַאִם הָרוּחַ בּוֹ מַכָּה, / אוֹ שֶׁמָּא אֵיזוֹ יָד?
תרצה אתר
כל השירים
הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת תל אביב
611 עמ'
