דני רובס, בן 60, חי בזוגיות עם אילאיל ואב לחמישה, מתגורר בכפר קיש שבגליל. כותב שירים וזמר. ב–20.2 יופיע בהיכל התרבות תל–אביב לציון שלושים שנה לאלבומו "בדרך אל האושר".
זיכרון ילדות תרבותי. כשהייתי בן ארבע, אבא שלי לקח אותי לראות בבית העם ברחובות הופעה של להקת ״התרנגולים״ האגדית, ואני ישבתי מוקסם והלום מוזיקה. כתוצאה מכך, אני מקפיד מאוד לקחת את ילדי להופעות איכותיות, ומקיים הופעות מיוחדות בשעות מוקדמות כדי שהורים יוכלו לבוא גם עם ילדיהם.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. מורי ורבי מתי כספי. איש שמלאך יושב על כתפו בכל פעם שהוא מלחין, מנגן, מפיק או שר. היה לי הכבוד להופיע איתו בכמה הופעות משותפות ולכתוב מילים לכמה מלחניו הנפלאים.
דמות שמעניקה לך השראה. דויד גרוסמן. חוץ מיכולות הכתיבה הפנומנליות שלו, הוא איש רהוט ובהיר מחשבה, אמיץ ובעל דעות מוצקות, ובעיקר ליברל ואוהב אדם. בלעתי בשקיקה כל ספר שכתב.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? אני לא שותה בירה, אבל הייתי שמח לארח לארוחת ערב שאכין את במאי הקולנוע דיוויד פינצ׳ר. הוא אחד הגאונים הגדולים בדורנו – הסרטים שלו מצליחים להיות חכמים, אפלים, ומלאי תובנות אנושיות מרתקות, ויכולתו לספר סיפור דרך מצלמה היא יוצאת דופן.
ספר שקראת פעמיים. ״הבושם״ של פטריק זיסקינד. ספר מיוחד ומשונה, שמצליח לתאר בדרך הכי טובה שקראתי אי פעם את חוש הריח האנושי. זה אמנם ספר מתח עם כמה פרקים לא נעימים במיוחד, אבל יכולת התיאור של ריחות בו יוצאת דופן. עבורי, בתור אדם שמובל המון פעמים על ידי אפו, בעל חוש ריח מפותח במיוחד וריחם של בני אדם הוא אחד הקריטריונים שלי ביחסיי איתם – זה ספר מעולה.
שיר שנוגע בך במיוחד. זו שאלה בלתי אפשרית – יש מאות אלפים כאלה. אבל אבחר לציין את “Train In a Distance” של פול סיימון. שיר־סיפור קורע לב על מערכות יחסים, על היופי והבעייתיות שלהן. שיר שכולו יופי צרוף של כותב גאון.
מי מצחיק אותך? מונטי פייתון. האנרכיה הפרועה של ההומור שלהם והאינטליגנציה הגבוהה שבה הם עושים שטויות קורעת אותי מצחוק. בנוסף, אני יכול לצטט בעל פה כל דבר שעשו הגששים החיוורים, וכל דבר שכתב אפרים קישון.
עם מה אתה נרדם? לרוב אני חוזר מהופעה מאוחר בלילה, ומתיישב לראות את משחקי הכדורגל, הכדורסל והטניס שהקלטתי. אני נזהר לא להתעדכן לפני כן בתוצאות, ומתייחס למשחקים כאילו הם שידור חי. בדרך כלל אני נרדם בדיבורים אחרי המשחק.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. ״חאמד״, מרק מצרי מיוחד שאמא שלי הייתה מכינה. מרק עם תפוחי אדמה והמון סלרי ולימון, שטעמו חמוץ, אבל הוא ממלא את הנשמה במתיקות ובאושר. או שאולי אלו הזיכרונות והגעגועים.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? כשמצרפים אותי לקבוצת ווטסאפ, אני מתנצל בנימוס ופורש מיד. הקבוצה החריגה היחידה היא של משפחתי המורחבת, שאנו קוראים לה בצניעות ״רובס אימפריה״.
