חנויות ספרים הן מקום מיוחד. חלק מהחנויות ישנות, מלאות ארונות ספרים מבולגנים ומסדרונות צפופים עם ספרים על הרצפה, שביניהם אפשר ללכת לאיבוד, וחלקן חדשות ומעוצבות, עם חלונות ראווה לרחוב וספרים שמסודרים בקפידה על המדפים; יש חנויות ספרים שהן חלק מרשת גדולה, ויש חנויות ספרים קטנות, שהן חלום פרטי של בעל החנות, המתפקד כמוכר עצמו, שמסתובב בחנות אחוז תזזית ומדבר על הספרים בעיניים בורקות כמו על אהובות ישנות.
על חנות מהסוג הזה מדבר "חנות הספרים". פלורנס גרין, אלמנה בגיל העמידה, מתגוררת בהרדבורו, כפר מבודד ומרוחק, שאליו מגיעה ספרייה ניידת פעם בשלושה שבועות בלבד. פלורנס בעלת התעוזה רוצה להקים חנות ספרים בבית ישן ונטוש, אך כיאה לכפר מבודד שלא קורה בו כלום, קניית הבית הישן והפיכתו לחנות ספרים מרעידה את האדמה מתחת לרגליהם של אנשי הכפר, ופלורנס נקלעת למאבקי כח בין הטיפוסים הבולטים במקום.
עלילת הספר זורקת את הקורא לטיול בחצר האחורית של אנגליה: הפריפריה הקפואה והמבודדת, שבינה לבין לונדון פעורה תהום. להרדבורו תפקיד חשוב בעלילה ובהתקדמותה. הוא לא רק מקום התרחשות הסיפור, אלא גם דמות בפני עצמה. נדמה שחורף הוא העונה היחידה שפוקדת את הכפר הזה, המתנהל בשגרה משמימה ואפורה חסרת כל אירוע משמעותי חוץ מהקיום הכי נמוך, ההישרדותי בלבד: "נראה שהישרדות היא המרב שהאדם יכול לבקש לעצמו באווירה הקר והצלול של מזרח אנגליה" (עמ' 8).
למרחב המשעמם הזה מתפרצת פלורנס עם חנות הספרים שלה, ומעוררת אמפתיה מצד הקורא. חשיבות החנות אינה מוטלת בספק, והקורא מתגייס אוטומטית לצידה במאבק על הקמת החנות. אך יחד עם זאת, לאורך כל הספר לא מבואר מדוע פלורנס בחרה לעשות זאת. האם טובתה האישית עמדה לנגד עיניה, או שמא הקולקטיבית? האם היא עושה זאת כיוון שחשבה שהספרות תיטיב עם תושבי הכפר, או כדי להכניס שינוי לחייה? לעיתים, כשחסר פרט בעלילה, הדבר מניע את הקורא להשלים בעצמו את החסר והופך את העלילה למעניינת יותר, אך במקרה שלנו מוטב לו הייתה הסופרת זורקת רמז ולא משאירה את הקורא לוט בערפל.נקודת חולשה נוספת של הספר, לטעמי, היא שלמרות שהוא מתמקד במכירת ספרים, כמעט אין לו אמירה משמעותית על קריאה או על ספרות.
אחד מרגעי השיא של הספר נוגע לספר "לוליטה" – המתאר את אהבתו הפדופילית של גבר לילדה – שבו עולה הוויכוח האם מתאים למכור את הספר בחנות. דווקא בנקודה הזאת הקורא מצפה להחלטה ערכית של פלורנס – האם היא מעריכה את הספר? האם ראוי לפרסם ספר כזה? האם היא בכלל קראה אותו? אולם דמות מוכרת הספרים לוקחת צעד אחורה וקצת נעלמת, וחבל שכך. מזל שהדמויות האחרות בספר בנויות לתלפיות, מגוונות ומהנות, ומהוות כתמי צבע בנוף הקודר והאפור של הכפר.
אך שני החסרונות הללו לא פוגמים בחוויית הקריאה הכוללת: "חנות הספרים" הוא ספר כיפי לקריאה, בייחוד בזכות ההומור הציני־בריטי של פנלופי פיצג'רלד, המחברת, שהשנינות שהיא שוזרת לאורך העלילה גורמות לקורא לעצור לרגע ולחייך. נקודת השיא של יכולותיה באה לידי ביטוי בפרק שנפתח בהתכתבות ספק מנומסת ספק מנוכרת בין פלורנס לעורך דין, שמדגימה איך הומור מאופק יכול להצחיק לא פחות מהומור ישיר ובוטה.
בשורה התחתונה – לתולעות ספרים אמיתיות, שאהבתן לקניית ספרים שנייה רק לקריאתם, הספר הזה יספק חוויה כיפית ומעניינת, שאולי גם תעמת אותן עם השאלה שתלויה באוויר לאורך כל הספר – מדוע הם כל כך אוהבים ספרים?
חנות הספרים, פנלופי פיצג'רלד, מאנגלית: יותם בנשלום, הוצאת תשע נשמות והכורסא, 146 עמ'
