"בלתי שביר" היה הברקה אדירה כשיצא לפני 19 שנה – הבמאי מ. נייט. שאמלאן יצר בו פרשנות ריאליסטית לעולם הקומיקס. הפרשנות הפכה קרקע לדיון מטא־ספרותי וקולנועי במנגנונים העלילתיים והדרמטיים שמניעים יצירות קומיקס מאז ומעולם, תוך התמקדות במערך הכוחות הבסיסי ביותר בהם: הגיבור והנבל, והקשר הקוסמי הקיים ביניהם. לפני שנתיים הגיע "ספליט" המצמרר, והפתיע את כולם כשהתגלה כי הוא חולק עם בלתי שביר את אותו העולם. החיבור הזה היה הבטחה לבואו של סרט שלישי, שיפגיש בין גיבורי שני הסרטים. כעת הוא כאן: "מיסטר גלאס".
בפרק המסכם, שאמלאן מבקש להעמיק את הדיון המטא־קולנועי ולהוסיף אליו אלמנטים ומנגנונים נוספים. לאחר שהגיבור, דיוויד דאן, והנבל, "השבט", נתפסים על ידי הרשויות, הם נכלאים במוסד סגור שבו כלוא גם הארכי־ נבל "מיסטר גלאס". הפסיכיאטרית הראשית מנסה לשכנע אותם כי הם בסך הכול אנשים רגילים עם הפרעה נפשית ייחודית. בינתיים, מיסטר גלאס רוקם תוכנית שתכליתה תתגלה רק בסיום.
גם "בלתי שביר" וגם "ספליט" המעולים, עדיין סבלו מהיומרנות של שאמלאן. מדובר ביוצר שנוטה להתאהב ברעיונות ה"היי קונספט" שלו, שמשתלטים לרוב על כל התנהלות תסריטאית הגיונית. לא עוזרת גם נטייתו להעמיד סצנות איטיות וטרחניות, עמוסות בפלסטיות מודגשת, שגם אם יש בהן פה ושם ברק הן לרוב מעייפות יותר מאשר מרגשות.
"בלתי שביר" ו"ספליט" יצאו מנצחים בזכות הרעיונות הבאמת מבריקים שבמרכזם, שהצליחו לעזור להם להתגבר על חסרונותיהם. "מיסטר גלאס", לעומתם, מצליח פחות. לאחר התחלה מבטיחה, המציגה את מאבקם של דאן והשבט, מגיע חלקו המרכזי של הסרט, המתנהל בין כותליו של המוסד הסגור, ובו נפגשת כל אחת מהדמוית עם הפסיכיאטרית. הפרק הזה, שאמור היה לחפור אל תוך הווייתם, מסתפק בטיפול שטחי וצפוי, ואנו לא מקבלים שום מידע חדש. גם משחקי החתול ועכבר של גלאס עם צוות המקום והמגע שלו עם שני המטופלים לא מקדמים פיתוח מהותי כלשהו, והסרט למעשה עומד במקום למשך רוב המערכה השנייה.
המערכה השלישית מפגישה בסיקוונס אחד ארוך את כל הדמויות ודמויות המשנה של שלושת הסרטים. היא אמנם מספקת משהו מליטרת הבידור שהייתה כה חסרה, אבל הניסיון של שאמלאן לפתח את האינטימיות של "בלתי שביר" למשהו גדול יותר, נותר בנאלי ברמת הקונספט וקטן מדי ברמת הספקטקל – שאינו מתקרב לליגה של סרטי גיבורי העל העכשוויים.
בסופו של דבר, "מיסטר גלאס" מצליח לשמר עניין, בעיקר בזכות הציפייה ל"שואודאון" בין שלושת גיבוריו, בזכות היכולת המרשימה של שאמלאן לגרום לנו לחשוב שכל רגע הוא עומד לשלוף סוף־סוף את השפן מהכובע ומשחקו המצטיין של ג'יימס מקאבוי, שממשיך להפנט ולצמרר בדמויותיו הרבות של השבט. חבל שלמרות שעל הנייר הרעיונות של שאמלאן טובים, הוא אינו חד מספיק כאן, והפינאלה שהוא מציע לטרילוגיית הקומיקס שלו נופל רחוק מדי מיומרותיו.
מיסטר גלאס, ארה"ב 2019, במאי: מ. נייט שאמלאן, 129 ד'
