חנה דרזנר (אילנית), בת 71, אמא לשניים וסבתא לחמישה נכדים. זמרת, תופיע במרכז ענב לתרבות לרגל יום האישה, ב–7.3.
זיכרון ילדות תרבותי. זיכרון הילדות שנחרת עמוק בנשמתי הוא הופעה שלי בגיל שמונה בטלוויזיה בברזיל. הופעתי אז עם הלהקה השכונתית. נהניתי מההופעה במיוחד והיא זכורה לי היטב עד היום.
ספר שקראת פעמיים. הספר "חבורה שכזאת". אני זוכרת שהייתי בארץ רק מספר חודשים ולמדתי עברית מחדש אחרי שגרתי שבע שנים בברזיל. הייתי שונה מאוד בהתנהגות ובאופי מהילדים האחרים, ופתאום בספר הזדהיתי מאוד עם החבורה, שהייתה מאוד ארצישראלית וצברית, ורציתי להיות כמותם. כך גם למדתי עברית.
דמות שמעניקה לך השראה. אני מודה שאין כזאת. אני מקבלת את ההשראה שלי מתוך הנשמה, תוך כדי שירה, דרך האהבה לשירה ומהקהל שיושב מולי. כל אלה נותנים לי השראה, רצון לשיר ולעשות טוב.
יוצרת שאהובה עלייך במיוחד. רחל שפירא. בעיניי היא משוררת ענקית. כל שיר שלה הוא פנינה, ובורכתי שהיא כתבה לי שירים כאלה יפהפיים.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? הייתי מאוד רוצה לשבת עם אבי ז"ל על כוס קפה, לדסקס, ולשאול אותו שאלות שלא הספקתי לשאול בחייו וכך לדעת יותר.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם אף אחד. טוב לי כפי שאני.
תמונה על הקיר שלך. יש לי שני ציורים על הקיר שצייר בן הדוד שלי. הוא אדריכל, ואנחנו מאוד קרובים. קיבלתי ממנו שני ציורים יפהפיים ואני מאוד גאה שהם תלויים אצלי בסלון.
שיר שנוגע בך באופן מיוחד. השיר Smile של נט קינג קול. השיר הזה הפך אצלי למעין מוטו בחיים, שאומר שצריך לחייך הרבה, להסתכל קדימה באופטימיות, לשאוף שהדברים יהיו טובים, ולעשות מעשים כדי שהמצב יהיה טוב בהרבה.
מי מצחיק אותך? נכדתי מיה. ילדה ברוכת כישרונות. היא יודעת לשיר, להצחיק בשמות ובסיפורים. היא קונדסית קטנה.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. פפאיה. אני צמחונית, מאוד אוהבת פירות וירקות, ובמיוחד פפאיה. אני מוכנה לחרוש ולחפש מחנות לחנות רק כדי למצוא את הפרי הטרופי הנפלא הזה.
