על המשמר: סל תרבות עם שמוליק צברי

שמוליק צברי, בן 44 גרוש ואב לשניים, מתגורר בישוב גיזוֹ שבמטה יהודה. מפקד מחלקת המשכן במשמר הכנסת.

זיכרון ילדות תרבותי. יש לי הרבה זיכרונות תרבותיים מילדותי – ההצגות, תוכניות הטלוויזיה החדשות והפסטיבלים היו אז בשיאן, והמחשבים היו נדירים. מכל זה אני חושב שהחיבור הכי גדול שלי כילד היה לעוזי חיטמן. השירים שלו היו בכל מקום, וכולם – מבוגרים כילדים – דיברו עליו. אני זוכר במיוחד שכולם שרו את "אלוקים שלי".

יוצר שאתה אוהב במיוחד. עידן רייכל. יוצר מחונן בכל נגיעה שלו, הן ביצירה והן בביצוע. היכולת שלו לגוון ולהוציא יצירה לא שגרתית כל פעם מחדש – מרשימה. אני מתרגש לשמוע את שיריו.

דמות שמעניקה לך השראה. אין לי בכלל דילמה, אבא שלי! הוא כבר אינו בין החיים, וכשהיה חי, פחות הפנמתי את ההשפעה שהייתה לו עליי בכל צעד ושעל שלי. לאחר מותו, הבנתי איך הוא עיצב את חיי, ועד היום אני משתמש במשפטי החוכמה שהיה נוהג לומר בכל צומת בחיי. הוא גידל משפחה לתפארת, עם מעט כסף והרבה עושר רוחני.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? דסטין הופמן. אין לי סיבה מיוחדת, הוא פשוט מסקרן אותי. ועדיף יין אדום.

ספר שקראת פעמיים. בדרך כלל אני לא נוהג לקרוא ספר פעמיים, אבל זה קרה לי עם "כשניטשה בכה". ספר פילוסופי מורכב, שהיה שווה קריאה שנייה.

שיר שנוגע בך במיוחד. "מכורה שלי" של לאה גולדברג. שיר שנכתב אי שם בשנות החמישים, ויכול להתאים לכל תקופה. אני מתחבר מאוד למילים וללחן. שמעתי הרבה זמרים שמבצעים את השיר, אבל חוה אלברשטיין מבצעת אותו הכי יפה.

בילוי משותף עם המשפחה. טיולים בטבע זה הבילוי הכי איכותי בעיני. אין כמו פיקניק ולהכיר את הארץ דרך הרגליים. הטיולים מגבשים ומעניקים ערך מוסף, בעיקר לילדים שלי, וגם מנתקים אותם מכל המסכים.

מי מצחיק אותך? מיסטר בין. בלי מילים אבל עם הרבה שפת גוף והבעות, הוא תמיד גורם לי לצחוק. אני יכול לראות סדרות שלו בלי הפסקה.

מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. יש הרבה מאכלים שאני לא יכול לעמוד בפניהם, זה עניין של תקופות, אבל כמובן שבראש הרשימה אלו המאכלים שגדלתי עליהם מבית אמא ז"ל, היום מבית אחיותיי או גיסתי. כשהן מכינות את האוכל התימני, צריך רק לרמוז לי ואני ישר מגיע לאכול. הילדים שלי, ובעיקר הבן שלי, שחוו מעט את המטבח הזה, מחוברים גם הם למאכלים האלו.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך? "לאורם נזוזה", כלומר, נלך בדרכם של הורינו ז"ל. אני פחות מתחבר לקבוצות ווטסאפ, ואפילו ניסיתי לצאת ממנה כמה פעמים, אבל אחותי החזירה אותי בשיטתיות, אז נכנעתי. למען האמת יש בזה משהו נחמד, כי אפשר לשמור ככה על קשר.