תפקיד השוער הוא התפקיד האכזרי ביותר במשחק הכדורגל. אתה יכול להיות נהדר במשך משחק שלם, להציל כדורים אבודים ולהציג משחק הירואי, ואז לעשות שגיאה אחת, או סתם לספוג שער בלתי ניתן לעצירה – וברגע אחד נשכח הכול ואתה הופך לגיבור הטרגי של המשחק. "אין ספק שלהיות שוער זה מקצוע כפוי טובה ובשביל להצליח בו אתה חייב עור של פיל", מצהיר בוריס קליימן, שוערה של קבוצת פארלימני מהליגה הבכירה בקפריסין, "אני כל הזמן אומר שאם הילד שלי ירצה להיות שוער, אני לא אסכים בשום פנים ואופן, למרות שבשורה התחתונה אני כן נהנה מהלחץ ומהשיגעון הזה של לשחק מול אצטדיון מלא. אני אפילו אוהב שהקהל היריב מקלל אותי, כי מבחינתי זו הוכחה שאני טוב".
בפגרת הקיץ החולף, גילה קליימן כמה הפכפכה יכולה להיות קריירה של שוער. הוא מצא את עצמו בבית, ללא חוזה וללא קבוצה, אחרי ארבע שנים שבהן שימש כשוער הבכיר של בית"ר ירושלים, שהייתה חלק מצמרת ליגת העל.
"בתחילת העונה הרביעית בבית"ר הייתה לי תקופה לא טובה", הוא משחזר, "עשיתי כמה טעויות ובמחזור החמישי ירדתי לספסל למשחק אחד, שבו הפסדנו מול בני סכנין, ומיד לאחר מכן חזרתי לשחק.
"בניגוד לעבר שלי ולתדמית שלי כאדם קר־מזג, השבועיים הקשים האלה השפיעו עליי מאוד. נתתי לקהל, לתגובות ולתקשורת להיכנס אליי וזה משהו שלא קרה לי לפני כן. ואז החלטתי להתנתק מהכול, מחקתי את האפליקציות מהטלפון, לא קראתי כלום והתעסקתי אך ורק בלחזור לכושר הכי טוב שאפשר. מהר מאוד חזרתי להציג יכולת נהדרת אבל אז קרעתי שריר ברגל החזקה שלי ועשיתי טעות שלעולם לא אחזור עליה, כשהסכמתי לחזור לשחק במצב בריאותי לא טוב, מה שגם השפיע על היכולת שלי".
"כשהייתי בן שמונה רציתי לנסות כדורגל, ואבא שלי – שלא ידע בדיוק מי מול מי בכדורגל בארץ – הלך לחנות ספורט וקנה לי חליפה של בית"ר ירושלים, שאיתה הגעתי לאימון הראשון בכפר– סבא"
היכולת הלא יציבה של קליימן באותה תקופה, החלה לעורר גל שמועות בקשר לעתידו בקבוצה. "כבר בינואר של השנה שעברה ידעתי שלא אמשיך בבית"ר ירושלים. התאכזבתי מאוד מכל האנשים במערכת שם, למרות שאני כבר יודע טוב מאוד איך מתנהל הכדורגל אצלנו; כשאתה למעלה כולם רוצים להיות לצידך, אבל כשאתה עושה טעות אחת, מיד שורפים אותך.
"בגלל העובדה שהייתי לקראת סיום חוזה וחתימה על חדש, אלי טביב (בעלי הקבוצה דאז, ד"מ) לכלך עליי בכל פינה אפשרית שמצא בתקשורת, כדי לנסות לצאת בסדר עם כולם ולהוציא אותי שעיר לעזאזל. הם עשו את זה כדי להוריד את הדרישות שלי מהחוזה הבא, וכדי להראות לקהל שלא צריך להמשיך איתי. היה לי חיבור מצוין עם הקהל בירושלים, פרט לכמה משחקים בתקופה הקשה שלי, ואני בטוח שזוכרים אותי שם לטובה".
לאחר שבית"ר ירושלים נוצחה בגמר גביע המדינה מול הפועל חיפה, כעס קליימן על פרסומים שהציגו אותו כאשם בהפסד, מה שהוביל אותו לשלוח לטביב הודעת טקסט חריפה. "כל מי שמכיר אותי יודע שגדלתי אצל אלי טביב בהפועל כפר־סבא. בגיל 14 הוא בא לאבא שלי ואמר לו שהוא עוד ירוויח ממני כסף, והיה הראשון שגרם לי להבין שיש לי סיכוי להפוך למקצוען. בהמשך הוא היה זה שלקח אותי להפועל ת"א ומשם לבית"ר ירושלים, וגם מימש עליי את האופציה שם והאריך לי את החוזה בשנתיים. בשלוש השנים הראשונות בבית"ר היינו בקשר מצוין ודיברנו באופן קבוע. אלי תמיד ידע להגיד מילה טובה וגם לתת ביקורת כשצריך. רק בעונה האחרונה, כשהתקרב עניין החוזה, פתאום הפסקנו לדבר ולהיות בקשר".
דובר רבות על ההתערבות שלו בצד המקצועי. בתור שחקן הרגשת את זה?
"כולם יודעים מה קרה שם בפועל, אבל בתור שחקן בקבוצה לא התייחסתי לדברים האלה, לא התעניינתי, לא ניסיתי להבין ולא רציתי להיות מעורב בזה. התמקדתי בעבודה שלי בשער".
סך הכול שיחק קליימן 137 משחקים בבית"ר ירושלים, כשבעונת 2015/6 שימש כקפטן משנה בקבוצה. "בית"ר זה מועדון שקשה להסביר אותו, עם מערכת מאוד לחוצה, עם עליות וירידות והכול מאוד קיצוני. אתה או על גג העולם או בתחתית של התחתית וככה גם מתייחסים לזה בתקשורת. בכל שנה שם הרגשתי כאילו ירדו לי עשרים שנה מהחיים, ובעונה האחרונה, עם כל הבלגן שהיה, הרגשתי כאילו עברו ארבעים.
"ועדיין, בית"ר ירושלים זה מועדון שאני מאחל לכל שחקן להיות בו. יש שם אנשים מדהימים, שבאים בכל יום ועוזרים באהבה ומכל הלב לשחקנים. אני זוכר כמה היה לי קשה לראות אוהדים, מבוגרים וילדים, בוכים אחרי שהקבוצה מפסידה. התשוקה הזו מגיעה מהלב לא מרוע, זו אהבה גדולה. לחלק מהם יש דרך מוזרה להראות את האהבה הזו אבל סך הכול זו חוויה להיות שם ואשמח לחזור לשם בעתיד".
מה דעתך על העובדה שיוסי בניון חזר למועדון?
"ידעתי שיוסי יחזור ברגע שהוא עזב את בית"ר. היה לו חיבור נהדר עם הקבוצה והקהל וראינו את הפרצוף שלו כשהוא עזב. אני שמח בשבילו ובשביל המועדון שהוא חזר".
מסלול מחדש
בחודש מאי, כאמור, מצא את עצמו קליימן יושב בבית ללא קבוצה וללא משכורת. "במשך חודשיים לא היו לי שום הצעות על השולחן וזה היה מלחיץ. הפתיע אותי שלא פנו אליי מקבוצות אחרות בארץ, כי שיחקתי כמה שנים במועדון גדול והיו לי בו עונות מצוינות. אבל כנראה שמה שזכרו לי בסוף הוא רק תקופה חלשה בתחילת העונה שעברה, שעשיתי כמה טעויות. ואז התחילו גישושים מול הפועל ת"א, ומשא ומתן רציני יותר מול הפועל חיפה. כשזה לא הסתדר החלטתי שלא מעניין אותי, השנה אני יוצא לשחק בחו"ל, אפילו בחינם.
"זמן קצר לאחר מכן פנה אליי סוכן השחקנים אדם קידן עם הצעות מהונגריה, יוון וקפריסין, שעבורי הייתה האופציה הכי מעניינת כי יש כאן הרבה שחקנים ומאמנים זרים. החשיפה פה מאוד גדולה, ועונה טובה יכולה להוביל אותך למקומות מצוינים וזה מה שחיפשתי. דיברתי עם דודו דהאן, שהיה הסוכן שלי עד הקיץ, הודעתי לו שאני צריך לדאוג למשפחה שלי ורוצה ללכת על זה. אני מניח שהוא כעס אבל בסופו של דבר גם הבין אותי".
ב־23 ביולי חתם קליימן בקבוצת "פראלימני", שחזרה העונה לליגה הבכירה בקפריסין (הישראלים ניר קלינגר ואלי גוטמן אימנו אותה בעבר), ויצא לראשונה לשחק מחוץ לגבולות ישראל. "בשלב הראשון הגעתי לקפריסין לבד, גרתי במלון והתחלתי להתאמן. כשהמשפחה הצטרפה אליי, מצאו לנו בית ודאגו לנו כמו שצריך. היו לנו הרבה קשיים טכניים בשלב הראשון, בעיקר בכל מה שנוגע לעזיבת הבית במושב. גרנו עם שני כלבים ושני חתולים, ונתנו אותם למשמורת למשפחה וחברים, שלדעתי כבר לא ירצו להחזיר לנו אותם.
"פראלימני היא עיירה קטנה ושלווה בדרום־מזרח קפריסין. אנחנו גרים ליד הים, והשקט כאן מאפשר לי לעסוק אך ורק בכדורגל ולא בשום דבר אחר. זה נהדר עבורי אחרי העונה האחרונה בבית"ר. גם אם כותבים עליי משהו בתקשורת זה לא משנה, כי גם ככה אני לא מבין את השפה. אנחנו במרחק חצי שעת נסיעה מלרנקה וכשיש לי יום או יומיים חופש, אנחנו נוסעים לטייל בהרים ובכפרים הסמוכים ומאוד נהנים פה".
"המשחק בקפריסין הרבה יותר מהיר ופיזי ויש הרבה שחקנים איכותיים עם יכולת טכנית גבוהה. הרמה הממוצעת שווה לזו שבארץ אבל הקבוצות הבכירות פה, כמו אפועל ניקוסיה, טובות יותר מאלו שלנו"
מבחינה מקצועית פראלימני נתקלת בקשיים העונה, ואחרי 21 מחזורים היא מדורגת בתחתית הטבלה עם ארבעה ניצחונות בלבד, חמש תוצאות תיקו ו־12 הפסדים. הקבוצה ממעטת לכבוש, ועשתה את זה רק 17 פעם מתחילת העונה, בשעה שקליימן ספג 35 שערים.
"מבחינה קבוצתית, הדברים הולכים לנו קשה יותר למרות שאנחנו משחקים טוב לאחרונה וקצת חסרי מזל", מסביר קליימן, "בתחילת העונה הגיעו למועדון 17 שחקנים חדשים ובמשחקים הראשונים נראינו רע מאוד אבל עם הזמן השתפרנו ואני מקווה שנתחיל לצבור יותר נקודות בזמן הקרוב. מבחינה אישית יש לי כאן עונה מוצלחת ואני חושב שההוכחה הטובה ביותר לכך היא שכבר מימשו את האופציה עליי לשנה הבאה. אני לא סופרמן ואני סופג שערים אבל אם תראה את הסטטיסטיקה, תראה כמה מצבים הצלחתי למנוע השנה. 90 אחוזים מהשערים שספגתי העונה היו מתוך הרחבה או מול שחקן שהיה מולי לבד".
איך הרמה המקצועית בקפריסין ביחס לכדורגל בארץ?
"המשחק פה הרבה יותר מהיר ופיזי ויש הרבה שחקנים איכותיים עם יכולת טכנית גבוהה. ברמה הכללית אני חושב שהרמה הממוצעת שווה לזו שבארץ אבל הקבוצות הבכירות פה טובות יותר מאלו שלנו. יש כאן קבוצות כמו אפועל ניקוסיה, שמשחקת באופן קבוע בליגת האלופות, וקבוצות אחרות שרושמות הישגים יפים בליגה האירופית".
סבלת לאחרונה מפציעה, מה מצבך הפיזי כרגע?
"חטפתי מכה בכתף במשחק גביע והעדפתי לצאת במחצית כי הרגשתי שאני לא יכול לתת את הכול. כמה ימים אחרי כן כבר שיחקתי עם זריקה והיום אני בסדר ועברתי את זה בשלום".
אתה ממשיך לעקוב אחרי הכדורגל הישראלי?
"אני עוקב באופן שוטף ורואה הרבה משחקים. אני חושב שהפער בין הקבוצות הגדולות לקטנות אצלנו גדל השנה, מה שיוצר קצת פחות עניין לכולם, בטח כשברור שמכבי ת"א תזכה באליפות. הרמה עדיין טובה, חלק מהקבוצות עושות את שיעורי הבית ומתכוננות לעונה הבאה, ולדעתי תהיה ליגה הרבה יותר צמודה".
תקוע בכלוב
בוריס קליימן, 28, נשוי ואב לילד, נולד בוויניצה, אוקראינה, על גדות נהר הבוג הדרומי. כשהיה בן עשרה חודשים עלה לישראל עם משפחתו, שהתמקמה בכפר־סבא וחיה שם עד היום. "הייתי אמנם מאוד קטן כשבאתי לארץ אבל עדיין חוויתי קשיי קליטה, גם מצד ילדים שצחקו על המבטא שלי, וגם כי להורים שלי היה מאוד לא פשוט.
"אמא שלי הגיעה לארץ עם תואר של רואת חשבון ואבא עם תואר של מהנדס תוכנה, אבל לא הכירו בהם בארץ והם היו צריכים ללכת ללמוד שוב. במקביל, לקח להם יותר זמן ללמוד עברית והייתי צריך לעזור להם עם זה. עם הזמן הדברים הסתדרו".
מה שעזר לקליימן להתאקלם בישראל טוב יותר הוא העיסוק בספורט. "בתור ילד עשיתי הכול; שחיתי, שיחקתי כדורסל וכדורעף. כשהייתי בן שמונה רציתי לנסות כדורגל, ואבא שלי – שלא ידע בדיוק מי מול מי בכדורגל בארץ – הלך לחנות ספורט וקנה לי חליפה של בית"ר ירושלים, שאיתה הגעתי לאימון הראשון בכפר־סבא", נזכר קליימן בחיוך.
"אהבתי מאוד את המשחק ובשנתיים הראשונות הציבו אותי בקבוצת הילדים בתור מגן שמאלי. אבל אז השוער שלנו עזב, הייתי הכי גבוה בקבוצה והמאמן ביקש שאעמוד בשער עד שימצאו מישהו אחר. אני זוכר שאהבתי לקפוץ על כדורים, עצרתי פנדל והצגתי יכולת טובה ואז החליטו שאמשיך בתפקיד הזה. מאז השאירו אותי בכלוב הזה. אם היית מחזיר אותי עכשיו אחורה בזמן, יש סיכוי גדול שהייתי בוחר להישאר מגן סופה על הקו".
"בארץ אתה עושה כמה קעקועים והופכים אותך לבליין. בתור בחור צעיר בתל–אביב ברור שיצאתי מדי פעם לבלות, אבל אף פעם לא לפני אימון בוקר ולא לפני משחק. אני נשוי עם ילד ובארץ כבר מזמן עברתי לגור במושב, אבל אני יודע שיש בי משהו שמושך אש"
קליימן, שהציג יכולת טובה בתור שוער, המשיך להתקדם במחלקה הצעירה בהפועל כפר־סבא והפך לשוער הראשון של קבוצת הנוער, ואיתה עלה מהליגה הלאומית לליגה הבכירה. במקביל החל להתאמן עם הקבוצה הבוגרת והוזמן לנבחרת הנוער, ורשם בה עשר הופעות. "לאורך כל השנים האלה תמיד שיחקתי עם קבוצת גיל גדולה משלי, הוזמנתי לנבחרות ושמעתי מסביב איך אנשים מדברים עליי והביטחון שלי בעצמי הלך וגדל. כדורגל זה מקצוע אכזרי וקשה ובגילאים הצעירים מדי שנה אתה רואה סביבך אנשים שפשוט נושרים ומפסיקים לשחק. קשה מאוד לעשות את המעבר מהנוער לבוגרים ואולי שחקן אחד בשנתון בכל קבוצה מצליח לעשות את זה ברמות הגבוהות".
ב־15.8.2008, כשעדיין לא מלאו לו 18, עמד קליימן לראשונה בשער הקבוצה הבוגרת של הפועל כפר־סבא, שהייתה אז כמו היום, בליגה השנייה. "בשביל ילד, שהגיע למשחקים של הקבוצה הבוגרת של כפר־סבא וחלם להגיע למעמד הזה, לעמוד פתאום על דשא בתור השוער, כשאתה מסתכל על הקהל מסביב, היה רגע מאוד מיוחד", הוא נזכר.
בקיץ 2009 עבר קליימן לשורות הפועל ת"א במטרה להפוך לשוער העתיד של המועדון. הוא הושאל מהאדומים לחצי עונת התחשלות במכבי הרצליה, שבסיומה חזר להיות שוער שני בהפועל. "שנה לאחר מכן השאילו אותי בחזרה לכפר־סבא, שם הפכתי לשוער הראשון הקבוע, ומשם חזרתי לשנתיים בתור השוער השני של אפולה אדל, ועדיין שיחקתי 25 משחקים, נתון די מרשים לשוער־משנה בקבוצה".
כאשר עזב אדל את הפועל, ב־2013, אמור היה קליימן להפוך סוף־סוף לשוער המוביל בקבוצה, מה שלא קרה לבסוף. "בתחילת העונה החתימו אותי על חוזה חדש עם סוג של הבטחה שאהפוך לשוער ראשון אבל אז הגיע רן בן־שמעון, שפחות סמך עליי. הוא החתים את דני עמוס כשוער ראשון, ועדיין שיחקתי ב־13 משחקי ליגה באותה עונה".
בסיום אותה שנה החלו בעיות כלכליות בהפועל ת"א, מה שהוביל את קליימן לעבור לבית"ר ירושלים. "כל המעבר הזה קרה מאוד מהר. אמרו לי שאהיה השוער הראשון בהפועל, ויום לאחר מכן שאני עובר לבית"ר ירושלים להיות שוער ראשון. הסבירו לי שהמועדון צריך כסף וברגע שהודיעו לי, לא חשבתי על זה יותר מדי כי זו הייתה הזדמנות מצוינת בשבילי".
איך הגיבו אוהדי הפועל, שעבורם בית"ר היא האויבת הגדולה?
"המעבר שלי היה מאוד נעים וחלק כי האוהדים ידעו למה אני הולך, זה לא שאני ביקשתי לעזוב. מצב הקבוצה היה גרוע וההודעות שקיבלתי מהם היו תומכות ברובן".
במקביל להתקדמות המקצועית הפך קליימן לחביב מדורי הרכילות. היו כאלה שטענו שאינו מנהל חיים ספורטיביים המצופים ממקצוען. "בארץ אתה עושה כמה קעקועים והופכים אותך לבליין. בתור בחור צעיר
בתל־אביב ברור שיצאתי מדי פעם לבלות אבל אף פעם לא לפני אימון בוקר ולא לפני משחק ואף פעם לא חרגתי מהקוד האתי להתנהלות של שחקן כדורגל מקצועני. בגלל שפעם אחת ראו אותי איפשהו, הדביקו עליי את הסטיגמה הזו. אני נשוי עם ילד ובארץ כבר מזמן עברתי לגור במושב, אבל אני יודע שיש בי משהו שמושך אש. גם אם הייתה לי עונה מצוינת, טעות הכי קטנה שלי זכתה להבלטה מיוחדת בתקשורת. רוב הזמן הצלחתי לא להתייחס לזה אבל בתקופה הקשה זה הרגיש כמו עליהום והפך אותי למאוד עצבני".
בנוסף לנבחרת הנוער, רשם קליימן גם 21 הופעות במדי הנבחרת הצעירה, כולל באליפות אירופה, שאותה אירחה ישראל ב־2013 וסיימה במקום החמישי המכובד. "בתור ילד להיות בנבחרת, שאתה יודע השוער היחיד שמצייג את המדינה שלו בשנתון שלו, זה מעמד יוצא דופן. אני זוכר שהתלהבתי בכל אימון ובכל משחק וזה היה כבוד גדול בשבילי".
בנבחרת הבוגרת, לעומת זאת, רשם קליימן עד היום רק הופעה אחת, במשחק ידידות במרץ 2016 שבו הפסידה ישראל 0:2 לקרואטיה. באמצע מאי, 2017, במהלך עונה מצוינת שלו בבית"ר ירושלים, הופתע קליימן שלא הוזמן למחנה אימון של הנבחרת הבוגרת בגרמניה, שאימן אז אלישע לוי, ובתגובה פרסם פוסט באינסטגרם, שבו הביע אכזבה וטען שמגיע לו להיות השוער הבכיר בנבחרת.
"כל מי שקרא את הדברים יודע שלא כתבתי שם שום דבר מעליב, זו הייתה רק הדעה שלי. חשבתי שההתנהלות שם הייתה לא נכונה וזה היה לא נגד מישהו ספציפי. אני עדיין מאמין שאקבל את ההזדמנות שלי בסופו של דבר".
מה דעתך על ההתעוררות של הנבחרת לאחרונה?
"במשחקים האחרונים הנבחרת שיחקה יפה מאוד והתוצאות מדברות בעד עצמן. יש שחקנים מצוינים בסגל ואני בהחלט מאמין שאפשר להגיע יחד להישגים יפים. לא קל לנצח במשחקים האלה ואני מקווה לדברים טובים".
איך אתה מרגיש כשאתה צופה במשחקים?
"קשה לי לראות את המשחקים כי אני מרגיש שהמקום שלי הוא לפחות בסגל. אריאל הרוש הציג כמה משחקים מדהימים בשער ומגיע לו להיות השוער הראשון, אבל אני עדיין מרגיש שמגיע לי להיות לפחות בסגל".
בסוף יולי 2017 נולד לבוריס ואשתו ליאן בנם הבכור אריאן, "זה דבר מדהים להיות אבא, להיות איתו, להסתכל עליו ולשחק איתו, אני נהנה מזה מאוד וזו אחריות גדולה".
על מה אתה חולם?
"להביא עוד כמה ילדים, שנהיה בריאים, ומבחינה מקצועית שאמשיך להתקדם ולשחק עוד כמה שנים באירופה, שאחזור לנבחרת ואגיע הכי רחוק שאפשר".
אם יכולת לבחור, באיזו ליגה היית רוצה לשחק?
"הייתי שמח לשחק באנגליה או ספרד אבל צריך להיות ריאליים. אני בגיל בעייתי להגיע למקומות האלה, כי קבוצות מחפשות להשקיע בבחור צעיר ולמכור אותו בהרבה כסף אחרי כמה שנים. אני בגיל שהוא השיא של שוער, אבל ככדורגלן בכלל קשה להתקדם כישראלי והשוער היחיד שהצליח באמת באירופה זה דודו אוואט".
איפה תהיה בשנה הבאה?
"בכדורגל אי אפשר באמת לדעת מה יקרה אפילו מחר, אבל השאיפה היא להישאר באירופה ולהתקדם. בסופו של דבר אני מאמין שאחזור לשחק בישראל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"להגיד חמש זה יהיה שקר אבל אני בין ארבע לארבע וחצי. השקט שלי פה עם המשפחה והקבוצה, אחרי התקופה הקיצונית שעברתי, גורם לי להיות שמח. אני שמח שזכיתי להתפרנס ממשהו שאני אוהב ומודה לכדורגל, שבזכותו ודרכו צמחתי וגדלתי".
מאלי טביב נמסר בתגובה לנאמר בכתבה: "בוריס קליימן שוער טוב, שהציג בשלוש העונות הראשונות שלו בבית"ר ירושלים יכולת טובה, לצד יכולת פחות טובה בעונה הרביעית, דבר שיכול לקרות לכל שחקן כדורגל. בעונה הזו הוא ספג הרבה שערים באשמתו, שניים מהם בגמר גביע המדינה, ויכולת טובה יותר שלו אולי הייתה מאפשרת לנו לזכות בעוד כמה נקודות, שהיו עוזרות לנו לזכות באליפות ובגביע. מעולם לא ישבתי איתו כדי להאריך חוזה ולא לכלכתי עליו בשום מקום, כי המטרה שלי הייתה להביא שוער יותר טוב לקבוצה. עובדה שאף קבוצה אחרת בישראל לא רצתה להחתים אותו והוא היה צריך לנדוד לקפריסין. אני בטוח שהוא יכול לחזור ליכולת הטובה שהציג ואני מאחל לו בהצלחה".
