"רק" 42 שנים חלפו מאז שמשה מזרחי קיבל את פרס האוסקר לסרט הזר עבור סרטו "כל החיים לפניו". אז בשעה טובה, בטקס האוסקר ה־91 שהתקיים השבוע, ישראלי נוסף זכה בפרס – גיא נתיב עם סרטו "סקין", הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר. נכון, "כל החיים לפניו" היה הפקה צרפתית וגם "סקין" אינו הפקה ישראלית. אבל הכוחות היוצרים המרכזיים העומדים מאחורי "סקין" – התסריט של שרון מימון, הבימוי והפוסט־פרודקשן, הם משלנו. כך שבהחלט מדובר בהישג מרשים לקולנוע הישראלי.
גיבור הסרט הוא טרוי בן העשר, בן למשפחה "רדנקית" המתגוררת בשכונות העוני המכונות גם "החצר האחורית של אמריקה". הוא סופג מאביו חינוך של גזענות ו"עליונות לבנה". במהלך ביקור בסופרמרקט המקומי, האב מוצא סיבה להכות כמעט למוות אדם שחור מול משפחתו המבועתת. אלא שנקמתם של השחורים לא תאחר לבוא.
גיא נתיב אינו זר לפורמט הסרט הקצר. כבר ב־2003 זכה יחד עם ארז תדמור (אחד משותפיו הקבועים) בפרס הקהל בפסטיבל סאנדנס עם סרטם הקצר "זרים", שעסק אף הוא בגזענות ושנאה. את תוצאות הניסיון שרכש מאז ניתן לראות היטב בעבודה המדויקת והמלוטשת ב"סקין". אבל לפני שנעסוק באיכות הסרט, כשמדובר באמריקה ובאוסקר אי אפשר להתעלם מהטיימינג הפוליטי. בשנים האחרונות האוסקר מתמודד עם טענות חוזרות ונשנות על מחסור בגיוון בייצוג בטקס, והוא מנסה לעשות שינוי. וכך, השנה חזינו בגודש חסר תקדים של מועמדויות וזכיות מהגוון ה"נכון", כשבראשם רג'ינה קינג ומהרשלה עלי עם פרסי שחקני המשנה, ספייק לי שזכה לראשונה על תסריטו ל"שחור על לבן" וזכייתו של "הספר הירוק" – שכמו "סקין" עוסק בגזענות נגד שחורים – בפרס הגדול.
"סקין", אם כן, הגיע בטיימינג מושלם. הסרט פותח בסצנה שבה אביו של טרוי עושה לו תספורת וכך מעצב אותו כחומר ביד היוצר. הדימוי הזה מקבל מיד יישום כשבסצנה הבאה מלמד האב את בנו לירות בנשק. ההעברה הזו של רגשי השנאה והאלימות לדור הבא היא מוטיב מרכזי, כשגם בנו של הקורבן השחור מקבל בכמה רגעים מכריעים את נקודת המבט. אלו מבהירים איזה אדם גם הוא יגדל להיות וכיצד מעגל האיבה והאלימות, הנתמך כמובן בזכות החוקתית לשאת נשק, מזין את עצמו. נתיב מביים בסגנון קולח ואינו חוסך מהצופה גם אלימות מטלטלת. הוא מוביל את הסיפור בבטחה אל סצנת השיא המהממת שטומנת בחובה זעזוע, אירוניה ארסית ובעיקר חוסר תקווה.
"סקין" מוותר על ניואנסים לטובת הטחת האמת הקשה בפרצוף. ניתן לבקרו על המחסור בעידון ובמורכבות, אבל נתיב ללא ספק מבין את טעמם של חברי האקדמיה האמריקנית ופורט על כל המיתרים הנכונים. החוויה העוצמתית שהוא מגיש תישאר איתכם זמן רב לאחר הצפייה ונראה כי היא הדהדה גם בראשם של חברי האקדמיה בבואם לבחור בזוכה. ברכות!
