"נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו". התיאור הזה במשנה על עקבתא דמשיחא, יכול לשמש כתיאור לא רע של עלילת "המלך ליר" של שייקספיר שמוצגת בהבימה.
ליר שׂבע הימים מחליט לחלק את ממלכתו בין שלוש בנותיו לאחר שיצהירו על אהבתן. קורדליה הקטנה מסרבת לשחק את המשחק שנדמה לה כצבוע והיא מגורשת מהארמון, והממלכה מחולקת בין שתי האחיות – שמיד פונות נגד אביהן, מצרות את צעדיו ומשפילות אותו. עלילה נוספת מתארת את אדמונד שזומם להרוג את אחיו אדגר ואביו הרוזן מגלוסטר. בהצגה הזו דם לא סמיך ממים, ויש בה הרבה דם.
אך למרות שהמחזה עוסק בזלזול בהורים ומורים, ההפקה הנוכחית זוהרת ב"הדרת פני זקן", או נכון יותר זקֵנה – שכן היא מציבה במרכזה את ליא קניג האגדית בתפקיד המלך ליר. ליר אמנם אינו אישה, אך קניג נטמעת בדמותו מהרגע הראשון של ההצגה, והעובדה שהיא אינה גבר חולפת בשולי המחשבה רק כשליר מתייחס לבחילה שלו כבחילה של היריון או לדמעות כנשק של נשים.
ככל הנראה השחקן שגילם את ליר בזמן שעלה המחזה לראשונה בתקופתו של שייקספיר לא התקרב לגיל שמונים, גילה של הדמות. תוחלת החיים במאה ה־16 לא העניקה את האפשרות הזאת לרבים. לעומת זאת כשקניג, שמתקרבת לשנתה ה־90, מגלמת את האב הנזנח במשחקה המופלא, היא הופכת את המחזה לרלוונטי לתקופתנו שבה תוחלת החיים הארוכה מביאה את ברכת אריכות השנים אבל גם את קללת הבדידות ואת הפחד להפוך למיותר. כשליר חוזר שוב ושוב על החשש שלו להפוך למשוגע אי אפשר שלא לחשוב על הדמנציה ועל האלצהיימר שאורבים היום למאריכי החיים. וכשהוא מבולבל, תוהה "איפה אני" כשהתפאורה היפה של כנרת קיש חושפת את קרבי אחורי הקלעים, לרגע לא ברור מי מבולבל – המלך או השחקנית.
גדי רול הבמאי לא עושה הנחות לקהל: המחזה שחור משחור בחומריו ובעיצובו, ואורך כשלוש שעות שמסתיימות בסוף עצוב (במאות עברו הוצגו גרסאות של המחזה שבהן הודבק לו סוף משמח). אבל בעזרת התרגום הקולח של דורי פרנס הוא מצליח ליצור הצגה קצבית ומרתקת, שבה תמונה רודפת תמונה, כשהן טעונות בכוחם של השחקנים המצוינים.
נסייג רק שהטובים היו טובים יותר מהרעים, כלומר – הדמויות השליליות מעוצבות בשטחיות מסוימת. כך גונריל ורגן (מאיה מעוז ומיקי פלג־רושטיין), וכך גם אוסוולד (בן יוספביץ'), שנדמה שנמצא שם רק כדי שנלעג עליו. יוצא מן הכלל הוא אלכס קרול בתפקיד אדמונד הממזר, שמציג רשעות כל כך מוגזמת שהופכת אותו למעין דמות קומיקס מרתקת.
בקוטב הנגדי מצטיינים יגאל רוזן בתפקיד הרוזן שמתעוור, רותם קינן בתפקיד אדגר המתחזה למשוגע, ואיצ'ו אביטל בתפקיד שוטה המלך חד הלשון, המקיפים את ליר בנדודיו ביער בסופה. כך גם נורמן עיסא המצוין בתפקיד קנט הנאמן ורינת מטטוב בתפקיד קורדליה שאוהבת בלי להצהיר על אהבתה. כדאי להיעתר להצגה הזו, לאפשר לה ללפות אתכם בכוחה האפל ולזכות לחוויה יוצאת דופן ומתגמלת.
המלך ליר הבימה
