אם משאל רחוב היה מבקש לבחון את היכרותו של הציבור הרחב עם מושגים כמו "מבצע דינמו" או "דנקרק", התוצאות היו כנראה עגומות מאוד, או לפחות כך היה עד היום. איכשהו, במין צירוף מקרים מופלא (כפי שקורה לעיתים בהוליווד) שני סרטים גדולים שיצאו במהלך 2017 עסקו, באופן ישיר או עקיף, באותו מבצע גורלי. ראשון היה "דנקרק" של כריסטופר נולאן, אחד הסרטים המקוריים והמרשימים של השנה, שבחר להתמקד במערכה אך ורק מצידם של הכוחות שלקחו בה חלק. כעת מגיע "שעה אפלה" של ג'ו רייט ומשלים את הפאזל כשהוא מציג את המפה הפוליטית בבריטניה של תחילת מלחמת העולם השנייה, תוך התמקדות בדמותו הכריזמטית של ראש הממשלה הטרי, וינסטון צ'רצ'יל.
בתחילת מאי 1940 הנאצים כבר היו עמוק במסעם לכיבוש אירופה. האי הבריטי הבין שפלישה גרמנית היא עניין של זמן ודרוש מנהיג שייקח את המושכות מידיו של נוויל צ'מברליין הפייסן. וינסטון צ'רצ'יל, איש צבא לשעבר וכעת פוליטיקאי שנוי במחלוקת, נבחר כראש ממשלה אך יציבותו הייתה רעועה מהרגע הראשון. כעת עליו לנווט בין הכרישים הפוליטיים המנסים להכשילו מחד ובין סכנה ברורה ומיידית מידיו של היטלר.
הבמאי ג'ו רייט כבר הוכיח יכולות בימוי יצירתיות בסרטו המשובח "כפרה" (שאף כלל "וואן שוט" מרהיב שקיפל לתוכו את כל מערכת דנקרק) ובאדפטציה המקורית שלו ל"אנה קרנינה". אבל כאן הוא נוקט גישה קלאסית יותר שאולי תיתפס כמעט מיושנת במבט ראשון.
הסרט אמנם מציג צילום ועיצוב מרהיבים כמו גם עלילה מרתקת, אך זו נפרשת בשגרתיות של תוכנית בערוץ ההיסטוריה ורחוקה שנות אור מהמעוף הנרטיבי של סרטים דוגמת דנקרק. אלא שרייט יודע טוב מאוד מה הוא עושה ומודע לכך שסרטו, על סדרת האירועים הכה־דרמטיים שהוא מגולל, משמש לא יותר מרקע עבור תצוגת המשחק האדירה של שחקנו הראשי: גארי אולדמן. האמת, גם אם רייט היה רוצה, הוא לא היה מצליח לגנוב את הרעם לאולדמן שמבצע כאן באופן מזהיר משימה לא פשוטה בכלל – לקחת דמות כה איקונית ועמוסה במניירות התנהגות ולגרום לה להרגיש טבעית, אמינה ומרגשת.
אל תתבלבלו, "שעה אפלה" אינו ביוגרפיה. הוא מלווה את גיבורו במשך פרק זמן קצר של כמה שבועות בלבד, אך נוכחותו של צ'רצ'יל מכתיבה באופן מוחלט את השתלשלות האירועים ההיסטוריים מחד ואת אופיו של הסרט מנגד. כך, הדבר הבולט ביותר (וגם מפתיע למדי), הוא כמות ההומור שהסרט הרציני הזה משופע בו, הכול באדיבות אופיו חסר העכבות של צ'רצ'יל השנון. מעניין לחשוב האם בישראל של 2018 ניתן עוד ליצור סרט שכזה. כולו פטריוטיות מתפרצת ומפגן של גאווה לאומית מחממת לב. נכון, מלחמת העולם השנייה הייתה מערכה ברורה מאוד של רעים נגד טובים אבל גם לנו יש את מלחמת השחרור. אז מי מרים את הכפפה?
שעה אפלה, אנגליה 2017, במאי: ג'ו רייט, 125 ד'
