לפני כשנתיים פרץ לתודעה היוצר ג'ורדן פיל, עד אז קומיקאי אפרו־אמריקני שהיה מוכר בעיקר בארה"ב, עם סרטו הראשון כבמאי, "תברח". פיל רקח מעשיית אימה עוכרת שלווה, שהייתה גם סאטירה חברתית נוקבת על יחסי הלבנים והשחורים בארה"ב של ימינו. את ההצלחה הקופתית והביקורתית חתמה זכייה היסטורית בפרס האוסקר על כתיבת התסריט המקורי, והציפיות לסרטו הבא הרקיעו שחקים. פיל לא התמהמה וכעת מגיע סרטו החדש, "אנחנו", שלוקח את העשייה הקולנועית והביקורת החברתית צעד נוסף קדימה. אך האם הוא עומד בציפיות?
משפחת וילסון האפרו־אמריקנית מגיעה לחופשת קיץ בסנטה קרוז, ומבלה עם חבריה הלבנים. ערב אחד מופיעות ארבע דמויות מסתוריות על מפתן דלתה, וכשהן פורצות בכוח אל הבית מסתבר כי אלו כפילים מעוותים של בני המשפחה המבקשים לחסלם. מי הם הכפילים המשונים? מהו באמת רצונם? ומה הקשר שלהם לאירוע מעברה של האם, אדלייד, שכבר בילדותה פגשה במתקן נטוש בפארק שעשועים כפילה מסתורית? אם בתחילת הסרט נדמה לרגע כי פיל בחר לעסוק שוב ביחסים הבין־גזעיים בארה"ב, מהר מאוד הכיוון האמיתי מתבהר ומתגלה כרחב הרבה יותר. "אנחנו אמריקנים", עונים הפולשים לשאלתה של אדלייד המנסה להבין מי הם,
ובכך הם מנסחים את הצהרת הכוונות של הבמאי, שבחר הפעם לתהות על קנקנה של החברה האמריקנית כולה.
פיל בוחר במוטיב ה"דופלגנגר", הכפיל, אותה ישות מאיימת ומטרידה, שמקורותיה בספרות הגותית של תחילת המאה ה־19. הכפיל מבקש לעמת את הגיבור עם צד אפל, אחר, מודחק באישיותו, ובכך לחשוף את צפונות ליבו של האדם. הקונספט הזה הופך את החוויה לחתיכת סיוט קריפי ומקפיא דם, ופיל – שקשה להאמין שזהו רק סרטו השני כבמאי – מתגלה כמאסטר אמיתי ורב המצאות, שמצליח שוב ושוב להפתיע ולזעזע.
אבל החצנת המוטיבים האלגוריים בסרט מתגלה גם כחולשתו המרכזית, ומונעת ממנו להפוך ליצירה חשובה באמת. פיל מערבב יותר מדי רעיונות ותפניות, ומהר מאוד הניסיון למצוא סדר ולבנות מהלך פרשני קוהרנטי עולים בתוהו. וזה ממש מתסכל.
כן, יש כאן איזו אמירה על אמריקה האחרת. משהו על קורבנות החלום האמריקני. על האשליה שבחיי השפע שבאים על חשבונם של… ובכן, מי? האם הכפילים מהווים אלגוריה לשכבות החלשות – למהגרים ולפועלים הבלתי נראים שעל גבם משגשג הקפיטליזם? או אולי בעצם, כפי שלמעשה מתבקש מהפרשנות המסורתית למוטיב הדופלגנגר, מדובר בצד מודחק כלשהו בהוויה האמריקנית, בישותם של אזרחי המדינה שבהגשמת אותו חלום אמריקני מיוחל נאלצו לרמוס משהו בנפשם.
פיל מגולל את המשל שלו באופן מבולבל מדי, עם ניסיון רגעי לספק הסבר מדעי חמקמק, וכנראה מיותר, להיווצרות הכפילים, והפגנת חוסר עקביות בחוקיות שבה העולם שברא מתנהל. התוצאה היא סרט אימה וירטואוזי, מצמרר ואפקטיבי של במאי מוכשר – שקצת התברבר בדרכו ליצירת מופת. אולי בסרט הבא.
אנחנו ארה"ב 2019, במאי: ג'ורדן פיל 116 ד'
