בעולם האמנות רבים נוטים לזלזל במעצבים כבעלי חזון ערכי, ורואים בהם יותר כמי שאחראים לצד הפונקציונלי של החפצים שהם יוצרים. "מחבואים", תערוכת היחיד המקיפה של המעצב ההולנדי מרטן באס (או בשמה המקורי, "Hide&Seek"), מדגימה היטב כמה ניתן להביע דרך עיצוב שיש תפיסת עולם מאחוריו.
באס, מעצב מקורי ופורץ דרך, שרף רהיטים כחלק מתערוכת הגמר שלו בלימודי העיצוב. מוזיאון חרונינגר הזמין ממנו תצוגה לפי אותו רעיון, "עשן" שמה, שבה הציג פריטי ריהוט מפוחמים שעברו שריפה חלקית ושימור בעזרת שרף אפוקסי. באופן פרדוקסלי קיבלו אותם רהיטים יומיומיים חשיבות, והוצבו במוזיאון דווקא אחרי שנפגמו. בכך הציב באס תהיות על ערכם של פריטים ועל מהו יופי.
מוטיב הזמן נבחן אצלו ברצינות המלווה במבט מחויך. שישה שעוני סבא ניצבים בתצוגה "זמן אמיתי", ונראה כאילו חבויים בתוכם בני אדם. באס צילם סרטונים שאורכם 12 שעות ובהם אותם אנשים, כולל הוא עצמו, עוצרים כל דקה מחדש, מוחקים את מחוג הדקות שבשעון ומציירים אותו מבפנים בהתאם לזמן החולף, במיקום של דקה אחת קדימה.
באס מנצל את השניות הנוקפות כדי לגרד בראשו, לנגוס בתפוח ולשפר את צורת המחוג. האיש שבשעון הזכיר לי את "האיש הקטן מהרדיו" שפעם חיפשנו בגב המקלט, והיום ברור לי שהוא ודומיו מסתתרים בתוך מכונות לממכר שתייה וחטיפים ("אנא בחר מוצר. תודה").
ממול מוקרן סרטון המציג שני אנשים בסרבלים של פועלי ניקיון, שעובדים במגרש גדול ומזיזים בעזרת מגבים מחוגי ענק של שעון. במבט נוסף מגלים עוד סוג של "מחבואים" – המחוגים עשויים מערימות זבל. האם זהו זמן שאיבדנו לחינם, "זמן ג'אנק", או שמא מחאה אקולוגית על חיינו המתמלאים ללא הרף בחפצים ובמוצרי מזון מיותרים?
בתצוגה "אבקש את תשומת ליבכם", הציב באס מגפונים ורמקולים, שאם רק נעצור לרגע ונכרה את אוזנינו אליהם, נשמע מגוון קולות אנושיים שמדברים מתוכם, שקטים ומהוסים. סמל לצורך להאזין לזולת ולבודד את הקול האישי הייחודי מתוך הרעש הכללי.
ב"כמעט שוויון" מוצגים רהיטים א־סימטריים שחלקם העליון כבד יותר מהתחתון, ובכל זאת הם נשארים יציבים. המשחק שנוצר בהם הוא גם בין המתווים המהירים והפשוטים לבין תהליך הייצור של אותן צורות מעוגלות, דווקא בברונזה, חומר שמעניק לצורות הילדותיות מעין הדרת כבוד.
אנשי המוזיאון המליצו לסיים את הביקור באולם שבקומת הקרקע, וכך עשינו. בתצוגה "חמר" פגשנו עוד קלילות מפתיעה. את פנינו קיבלו כיסאות ומאווררים ואף ספסלים למבקרים, בצבעים עזים. באס ואנשי הסטודיו שלו יצרו את הדגמים בחמר והעבירו למתכת צבעונית את סגנון העיצוב, שטביעות הידיים ניכרות בו. חומר מתחפש לחומר אחר, והתוצאה מלאת חיים.
התערוכה המרכזית בקומה זו, "באס בא לעיר" ("Baas is in town"), מלווה בתאורה מסחררת ובמוזיקת ירידים שמחה. היא נוצרה במחאה על האופי הקרקסי ולוכד הלייקים שקיבלו תצוגות העיצוב במילאנו, ואף זכתה שם במקום הראשון. כך מוצבים בחלל "ארון תרופות שמח", כרזות ססגוניות ומראות שונות, ובקרוסלה המנצנצת מסתובבים כיסאות בעיצובו של באס. ההברקה הגדולה ביותר בעיניי היא כיסא שנראה כמו ריהוט גן מפלסטיק ועשוי דווקא מעץ – שוב, חומר מתחפש לחומר אחר.
בסרטון שמציג את התערוכה, מרטן באס מופיע עם אף אדום של ליצן. בדומה לליצני החצר של פעם, שאמרו את האמת הנוקבת, לליצן הזה כדאי להקשיב.
את התערוכה אצרו סו־אן ואן דר זייפ ומר וילסון והיא הוצגה לראשונה במוזיאון חרונינגר בהולנד.
מחבואים מרטן באס, מוזיאון העיצוב חולון, עד 27.4
