יותר ממאה וחמישים צעירים גדשו את קומת המרתף של בית אליאנס בירושלים. צעירים מחויכים שהתכנסו כדי לשמוע הרצאה מפורטת של אריאל פיפרנו (בעל דף הפייסבוק "סיכומי הכס") על תולדות ווסטרוז ושבע הממלכות. שקפים עם תרשימי זרימה ועצי שורשים מפורטים של משפחות האצולה המרכזיות הוקרנו על מסך לצד איורים וציורים של הקרבות המפורסמים בהיסטוריה. כלומר – ההיסטוריה החלופית והבדיונית שיצר ג'ורג' ר. ר. מרטין, המבוססת ברובה על מלחמות מפורסמות מתקופת ימי הביניים האירופית (מלחמת השושנים, מלחמת מאה השנים ומסעות הצלב).
ספק אם מי מהנוכחים ידע משהו על אותן מלחמות, שלא לדבר על פרטי הפרטים של היריבויות, הקשרים הרומנטיים וההיבטים הכלכליים שהניעו אותן, בטח לא ברמת הבקיאות המרשימה בחומר הווסטרוזי שהופגנה בכל פעם שהמרצה התבלבל לרגע באיזשהו פרט – "לא אריה סטרק – ליאנה סטרק!" קרא הקהל כאיש אחד, או "רוברט בראת'יון נשאר בצפון ונד סטארק המשיך דרומה!", עד שבשלב מסוים המרצה בעצמו העיר "אתם זוכרים שזו סדרת טלוויזיה, כן?" זוכרים, בטח זוכרים, אבל כנראה קל יותר לעכל מיתות משונות ומצעדי בושה משפילים כשאיפשהו באחורי התודעה ברור לנו שמדובר בפנטזיה.
לאחר ההרצאה הגיע הרגע שחיכינו לו שנה וחצי: העונה השמינית והאחרונה בהחלט של משחקי הכס, סדרה שהפכה עוד בחייה לקאלט מתמשך, כזה שמתבדחים עליו, אבל לא יותר מדי (נסו להסביר למעריצים מושבעים שבסך הכול לא מדובר ביצירת מופת אלא בסדרה כיפית, ותצפו לשטיפה שאפילו למצביעי "זהות" יש מה ללמוד ממנה), סדרה שהצופים בה נהנים לסנוט בדיאלוגים המשמימים לעיתים ובעלילותיה המפורכות לרוב, אך לא מסוגלים להעביר יותר מיום מעת ששודר הפרק האחרון ועד לצפייה בו.
העונה האחרונה הסתיימה בנפילת חומת הקרח העצומה והקסומה, זו שהובטח לנו שוב ושוב שאין כל סיכוי להפילה, שמי שרק רמז לכך הושם ללעג מתנשא ומזלזל – והנה בלהבת דרקון כחולה, הומסה החומה צ'יק־צ'ק וצבא של מאות אלפי זומבים דוחים החל לצעוד במרץ דרומה. ובכן, נראה שהחדשות האלו עברו די חלק. הנורא מכול הפך לחלק מהשגרה ואפילו סרסיי שפלבלה בעיניה לאורך שבע עונות בכל פעם שמישהו רמז על האפלה שמעבר לחומה, נראתה דווקא מרוצה.
בכלל, לא היו הרבה הפתעות בפרק הראשון, כמיטב המסורת מדובר בעיקר בפרק אקספוזיציה. הרבה מפגשים מרגשים וצפויים. ג'ון ובראן, ג'ון ואריה, אריה וגנדרי. הרבה מפגשים מתוחים וצפויים – דיינריז וסנסה, אריה וההאונד, סאם ובראן ומפגש אחד מביך במיוחד – ג'יימי ובראן.
האירוע המכונן של הפרק היה כמובן הגילוי של ג'ון שהוא לא סנואו אלא טארגריין ושהוא אפילו לא ג'ון אלא אאיגון – כלומר היורש החוקי של הכתר. ברגע אחד כל האחים למחצה שלו הפכו לבני דודים, האב הישר והמוערץ שלו התברר כמי ששיקר לו כל חייו, ודאיינריז – מלכתו ואהובתו החדשה ומי שהפכה למתחרה הישירה שלו על הכתר – היא, ובכן, דודה שלו!
עכשיו ג'ון המוסרי שהבטיח הבטחות ונשבע לכתר, צריך להחליט מה עליו לעשות: להילחם באהובתו והיחידה שיכולה לעזור לו להביס את הזומבים, או לשמור על הסיכוי להישרדות ובדרך לאבד כל טיפת הערכה שעוד נותרה כלפיו בצפון, לוותר על הכתר שמגיע לו בדין ולהפוך לסמרטוט עם חרב? כמובן יש פתרונות פשוטים יותר, כמו להביס את המהלכים הלבנים ואז לטפל בסוגיה, או נניח פשוט להתחתן עם דאני, דודה ככל שתהיה. אבל מי שמחפש פתרונות פשוטים הגיוניים ואלגנטיים, שילך לצפות ב"הכתר". במשחקי הכס אנחנו אוהבים את הדרמות שלנו אפִּיות, לא סבירות ומפותלות, כמו זנב של דרקון.
משחקי הכס עונה שמונה, הוט, יס וסלקום טיוי
