רגע אחרי שאנחנו מתיישבים בבית הקפה בשכונת יד־אליהו בתל־אביב, בוקע מהרמקולים הסמוכים לשולחן שלנו "קול דודי" של ישי ריבו, ומיד אחריו גולש הפלייליסט ל"בשורות טובות" של חנן בן־ארי. גם אם היינו בוחרים בעצמנו את מוזיקת הרקע לריאיון עם אליה גבאי, סביר להניח שהוא היה דומה, זהה אפילו. אחרי הכול, גבאי הצעיר מכוון את עצמו בדיוק אל תת־הז'אנר המצליח בפופ הישראלי ששני הזמרים הללו הם חלוציו ומוביליו.
גבאי (25) גר כיום במרכז תל־אביב, אבל נולד בנהריה וגדל עם משפחתו הציונית־דתית בעיר מעלות. כמו בן־ארי וריבו שהזכרנו, גם סיפור הרקע של גבאי הוא חלק משמעותי מאוד בפאזל שמרכיב את המוזיקה שלו. הוא בן בכור במשפחה של חמישה אחים. אמא שלו עובדת כמחנכת באולפנת "הראל" בנהריה, ואבא שלו מנצח ומפיק של מקהלות ילדים ונוער בבתי ספר ממלכתיים־דתיים ובישיבות תיכוניות.
"כל הילדוּת שלי הייתה סביב המקהלות האלו שאבא שלי עבד איתם, כמו 'פרחי הגולן' ו'שחם'", הוא נזכר, "כבר משלב מוקדם מאוד רציתי להתפתח במוזיקה. יש סרטונים שלי מגיל שלוש מתופף על דרבוקה, בגיל חמש כבר ניגנתי על אורגן ובגיל שש למדתי כבר מקצבים ראשונים על תופים. באופן אישי אהבתי לשמוע מגיל מאוד צעיר את אריק איינשטיין ובועז שרעבי, מוזיקת עולם ופיוטים".
זה הגיע על אוטומט? אבא מנצח מקהלות אז הבן הולך להיות זמר?
"האמת שלא כל כך. דווקא לשיר היה הדבר האחרון ברשימה. העדפתי בהתחלה בכלל לנגן. אבל בגיל 13 אבא שלי החליט להקליט אותי שר שירים ופיוטים ששמענו בבית, ונתן את ההקלטה לליאור אלמליח (פייטן ידוע, י"ה) כדי שיקשיב לזה. אלמליח שמע, אהב מאוד ואמר שהוא רוצה להיפגש איתי. מבחינתי ההזמנה הזאת הייתה סגירת מעגל מרגשת, גם אם לא היה יוצא מזה משהו מעשי, כי הוא היה בן בית אצל סבא וסבתא שלי בנהריה. הוא היה בחלאקה שלי ובבר מצווה שלי. בסופו של דבר, הפגישה הפכה מהר מאוד לחיבור מוזיקלי, וחודש אחרי זה אני כבר מוצא את עצמי איתו בהופעת פיוטים שהקונסוליה הישראלית ארגנה לקהילה היהודית בפריז. זאת הייתה קפיצה ישר למים עמוקים, בטח לילד בן 13. אני זוכר שממש רעדתי מהתרגשות ושרתי שם 'לדוד מזמור'".
אחרי טבילת האש הזו, המשיך גבאי לתזמורת האנדלוסית "אלמוגרביה" במעלות. מעבר להתפתחות המוזיקלית שלו בתקופה הזו, הוא זוכר בעיקר את השילוב החברתי המיוחד ואת המקפצה המקצועית שקיבל שם. "ערבים, מוסלמים, רוסים, כולנו יושבים באותו החדר ומנגנים ביחד, זה היה מרגש. אבל לא פחות חשובה בעיניי העובדה שהבנתי שזה מאוד פרקטי להמשך שלי. ככה עד גיל 18 עשיתי כבר מאות הופעות".
מעבר לקילומטראז' המוזיקלי המרשים, יש פרט ביוגרפי נוסף משנות הנעורים של גבאי שחשוב להזכיר אותו – גם כחלק מהבנייה שלו כמוזיקאי, וגם כחלק ממהפכה שלמה שעולם הפיוט עבר בשנים האחרונות. "למדתי בישיבה תיכונית במירון ורציתי לעשות בגרות במוזיקה. הבגרויות בתחומים האלו מתעסקות בדרך כלל בתחום של קלאסי וג'אז, וידעתי שאני רוצה משהו אחר שקשור יותר לשורשים שלי. בעזרת ההורים שלי הגענו לרעיון שהבגרות במוזיקה תיגע גם בתחום הזה של פיוט. אני ממש זוכר איך הלכנו למשרד החינוך וקיבלה אותנו אישה יקרה בשם יעל שי, שכבר הלכה לעולמה מאז, והיא התלהבה מהרעיון ואימצה אותו. ככה מצאתי את עצמי בעצם מייסד בגרות בתחום שמביא איתו הרבה מאוד היסטוריה. בדיעבד אני מבין שהרעיון היה לפתוח לא רק לי את העולם הזה ואת השימור שלו, אלא גם לעוד הרבה מאוד אחרים. כשאני חושב על כל הרבדים של הפיוט אני לא מצליח להבין איך זה לא קרה עוד הרבה לפניי".
הצלחת להבין גם משמעויות חברתיות של צעד כזה, הנושא העדתי שיחק אצלך תפקיד?
"אמנם הייתי צעיר, אבל הבנתי את המשמעות של העניין בגדול. זה היה חשוב לי כי גדלתי לתוך זה והבנתי שרגע לפני שאני מתגייס אני עושה פה היסטוריה ונוגע במשהו שהרבה ילדים ימשיכו איתו הלאה. אם להיות כן, אז בזמן אמת דווקא בנגינה באנדלוסית הרגשתי יותר את רוחות המהפך. ראיתי מול העיניים שלי את המעבר שהפיוט עשה מקהל מבוגר לקהל צעיר וגדול. זה כמובן קרה לא רק בגלל בחינת הבגרות שלי, אלא בגלל כניסה של אמנים לתחום, אבל תרמתי את החלק שלי בזה לגבי העדתיות. אגב, זה לא היה חלק בעייתי אצלי בשום שלב. הנושא של המריבות העדתיות לא היה חלק מהדי־אן־איי שגדלתי עליו. מעלות היא עיר מאוד מגוונת, והאמת שזה גם בנה אותי מהבחינה הזו. יכולתי למצוא את עצמי בכל מיני עולמות ולהרגיש שם בבית. אם אתה בן אדם שמכבד אז יכבדו גם אותך".
הברקס שדִרבן אותי
אך טבעי שהתחנה הבאה בדרך של גבאי הייתה להיות מוזיקאי על מדים. "הלכתי לאודישן ללהקת הרבנות הצבאית כי רציתי לתרום במה שאני הכי טוב בו, והפרופיל שלי גם ככה היה נמוך. הטייטל 'רבנות' אולי קצת מטעה, אבל החיים בלהקה די דומים לחיים של כל אמן, ויש וייב של להקה. לאורך כל הדרך נפגשים עם מוזיקאים ועם אמנים מכל הסוגים וזאת חוויה אדירה. אני זוכר שבצוק איתן למשל עשינו סיבוב הופעות לחיילים עם יונתן רזאל".
הצלחת להרגיש סיפוק בזה?
"כן, לגמרי. בערב אתה עושה הופעות בבסיסים לשמח חיילים, השבעות, טקסים, יד ושם עם הנשיא ועם ראש הממשלה. חגים עמוסים. אני זוכר את חנוכה בלטרון – שמונה הופעות בפני הרבה מאוד חיילים. אבל שום דבר לא דומה לישיבה בבית חולים עם חייל שאיבד את הרגל שלו, מוחה דמעה משיר ששרת, זה חוויה וזכות שאי אפשר להסביר. החיים בלהקה מאוד מגוונים ודינמיים. בין רשמיות והתרגשות כמו שסיפרתי לך עליה עכשיו, לבין חפלה לאלף חיילים. הקהל הגיב תמיד בטירוף, ותתפלא, אבל אף אחד לא עשה מזה דחקה".
כיאה למי שאת המטרה שלו סימן כבר בגיל בר מצווה, גבאי לא עצר בשחרור מהצבא למנוחה או לטיול הגדול. עם כל הכבוד להופעות בפני קהילות יהודיות בעולם ולהרקדת חיילים לצלילי גרסאות כיסוי של אייל גולן, המטרה שסומנה בבית משפחת גבאי הייתה אחרת לגמרי.
"סיימתי את השירות בלהקה וכמובן רציתי אלבום. עד אותה תקופה הייתי זמר של קאברים או פיוטים וזה בישל דחף אצלי לעשות עם זה משהו, כמה שיותר מהר. העניין הוא שגם הייתה לי בעיה אמיתית. מגיל קטן אני מלחין יחסית בקלות, אבל הכתיבה לא זרמה לי. מה שפתח לי את זה היו הלימודים בבית ספר למוזיקה 'מזמור' בגבעת־ושינגטון. שם, מעבר לזה שאתה מנגן ולומד המון, אתה שואב המון השראה מאמנים שעשו דברים בחיים שלהם כמו חמי רודנר, מיקה קרני ודני רובס שמלמדים שם, וזה כבר מפרה ופותח אותך בתחומים שחשבת שאתה גרוע בהם. אבל המפגש שהכי השפיע עליי היה בכלל עם הרב ד"ר מרדכי ורדי (ראש מגמת תסריטאות בבית הספר לקולנוע מעלה ורב בית הספר למוזיקה "מזמור" שבגבעת־ושינגטון, י"ה). הוא זה שלימד אותי בכלל איך לגשת לכתיבה. לא באמת ידעתי איך לשבת בתחנת אוטובוס, לראות אנשים עוברים ולעשות מזה סיפור שממנו יֵצא שיר".
באיזה שלב הבנת שאתה בשל לאלבום משל עצמך?
"תוך כדי הלימודים אגרתי מלא חומרים ופגשתי את המפיק שמוליק דניאל דרך חברים. הייתי בטוח שאני בא עם מספיק חומרים ונכנס ישר להקליט, אבל הוא דווקא שם לי ברקס שפיקס אותי – הוא אמר לי שאני לא מוכן עדיין. לשמחתי קיבלתי את זה לגמרי באמונה גדולה וזה הוכיח את עצמו. אחרי כמה חודשים חזרתי לשמוליק עם כמעט שישים שירים שרק היינו צריכים לבחור מתוכם לאלבום. הוויז'ן שלי באלבום היה שגם אם מישהו בהודו יאזין לו, הוא יתחבר אליו גם מעבר לטקסט שכתבתי מהמקום האישי שלי. רציתי שהאלבום הזה יגיע כמה שיותר רחוק ושכל אחד יוכל להשתמש בו. אמנות לא מתממשת אם חסר הצד השני שמחזיק את זה. לראות את זה נבנה היה ממש מרגש, שכבה אחרי שכבה, ובסוף יש לך ביד אלבום ראשון".
לצד מסעותיו המוזיקליים בדרך לאלבום הבכורה המיוחל, גבאי מצא את עצמו מתמודד גם בזירת "החיים עצמם" עם כמה אתגרים לא פשוטים. הוא התחתן בגיל צעיר יחסית והפך מהר לאב גאה לאביתר. הנישואין האלו לא החזיקו מעמד, ולאחר תקופה לא ארוכה הוא חזר לסטטוס של פנוי. אבל לגבאי חשוב לציין שמערכת היחסים הזו, למרות שלא החזיקה מעמד, לימדה את שני הצדדים בה שיעור חשוב שלא היה מוותר עליו. הוא מקפיד להדגיש שהוא מעריך מאוד את זוגתו לשעבר ושהם שומרים על מערכת יחסים בריאה וטובה גם לאחר תהליך הפרידה שלהם. "אין יותר מאושר ממני לראות את אביתר שמח ושר שירים של דודו טסה".
לא רק הבית עבר טלטלה. גם מערכת היחסים של גבאי עם העולם הדתי עוברת תנודות בשנים האלו. "כל הזמן שואלים אם יצאתי בשאלה, אז אני אומר שכל לילה אתה הולך לישון ועושה חשבון נפש פנימי כדי להתקדם בחיים. חשבון הנפש הזה מוביל אותך לשאול שאלות. אני לא אוהב שנותנים לי כותרות, אני בן אדם מאמין, יודע מאיפה באתי ומאוד אוהב את המקום הזה. החוויות שלי שזורות מבית סבא וסבתא שלי משני הצדדים, וכל החיים שלי מתנהלים סביב פיוטים ושמחה וסביב מעגל החיים היהודי. היום אני נותן לעניין הדתי את הקצב שלי.
"שבתות אצלי זה לא דבר הרמטי, יש כאלו שבהן אני אומר לעצמי תעזוב את כל העניינים והפלאפון ותיהנה ממה שנתנו לך, ויש כאלו שלא. קיבלתי הצעה לשחק במחזמר לצד שחקנים רציניים, והחלטתי שאני לא הולך כי זה קורה בשישי. זה כן חשוב לי. יכולתי לקבל מזה גם כסף וגם חשיפה וויתרתי על זה. זה מעצבן, אבל מעצבן זה טוב כי זה מחשל וברור לי שאקבל את החשיפה הזאת במקום אחר בלי לוותר על דברים שחשובים לי. יש לי הרבה דיאלוגים בנושא, בעיקר ביני לבין אבא שלי, אבל בשום מקום זה בכלל לא מתקרב למקום של כעסים לא ביני לבין עצמי וגם לא ביני לבינו".
ותודה לנטע ברזילי
לאורך הריאיון, אביו של גבאי מוזכר לא מעט ולא במקרה. יחסיהם ההדוקים גולשים מקשרי משפחה אל הפן המקצועי בקריירה המתהווה של הבן. בהופעה שהתקיימה בתיאטרון תמונע, כשבוע לפני השיחה הזו, מצאתי את עצמי מביט בסקרנות באביו של גבאי, בלי שידעתי במי מדובר. איש מזוקן, ציציות בחוץ, הטייפקאסט הקלאסי של ר"מ בישיבה תיכונית, שנע ונד בלי לנוח לרגע בתוך אולם ההופעות. אחר כך הוא סידר שולחן עם דיסקים למכירה ותפעל שתי עמדות צילום שתיעדו כל רגע בהופעה הזו.
המעורבות של אבא שלך טובה לך?
"כלום לא היה קורה אם אבא שלי לא היה בתמונה. הוא דוחף אותי ומקדם אותי בכל תחום בחיים, במיוחד במוזיקה. הוא מנהל את כל העסק הזה מאל"ף ועד תי"ו. את העבודה השחורה הוא עושה, והכי מדהים שהוא לא נותן לי לרגע אחד להרגיש שאני חייב לו משהו או שזה טובה שהוא עושה לבן שלו. במקום מסוים הוא מגשים איתי ביחד את החלום שלו. יש לו הרבה מאוד שירים שהוא כתב והלחין ולא יצאו. החלום הכי גדול שלי שהוא יוציא את זה. יש לפעמים דיסוננס בין העולמות שלנו, אבל הוא תמיד גורם לי להרגיש בנוח".
אחת ההתמודדויות המשמעותיות של הבן והאב הייתה החשיפה הרחבה שקיבל גבאי בתוכנית "הכוכב הבא", שממנה הודח בשלב הנבחרות. "לפני כמעט שנה פנו אלי מ'טדי הפקות'", נזכר גבאי בדרך אל הפריים טיים, "ראו שאני אמן פעיל והזמינו אותי לאודישנים. האמת שהייתי ממש נגד ריאליטי, כי אני מאמין בגישה שאמן בריא וטוב צריך לעבור את כל הייסורים של החזרות והכסף שיוצא מהכיס הפרטי וזה תמיד נראה לי כתהליך שלא מתאים לקריירה שלי. אני גם אוהב לשמור על הפרטיות שלי, לא רוצה לספר סיפורים כדי שישמעו אותי שר.
"מה ששינה לי את התפיסה זה הסיפור של נטע ברזילי, איך היא לא מתפשרת על הייחודיות שלה, וגם העובדה שהאירוויזיון מגיע השנה לישראל. אז החלטתי שהחשיפה יכולה אולי רק לעזור במקרה הזה".
אהבת בסופו של דבר את מה שראית שם?
"המפגש עם המוזיקאים האחרים שם מעניין. שמרנו על קשר, הקמנו קבוצת ווטסאפ ואנחנו כל יום שולחים הודעות על ההתפתחות שלנו. פותח את הפלאפון והודעה על אביגיל ריף שמוציאה סינגל, אתי ביטון שהולכת להופעה, ונהיה אווירה של חבר'ה גם מחוץ לזה. גם אסי ורותם חמודים מאוד ומנסים כל הזמן להרגיע, אין לי שום מילה רעה על כל ההפקה הזאת. הייתה אחלה חוויה. עשיתי בחירה פחות נכונה, שיר של ישי ריבו, ואז גם נפלתי".
בעצם זו הפעם הראשונה שאתה מקבל דחייה בדרך לחלום שלך.
"האמת שתהיתי איך אני קם בבוקר אחרי זה, אבל הכול מלמעלה ובאותו יום הודיעו לנו שנכנסנו עם 'אדם לאדם' לפלייליסט בגלגלצ, אז זאת הייתה בשבילי חוויה משלימה וזה הסימן הכי טוב להמשך העבודה מבחינתי. שבוע אחרי שהשיר נכנס לפלייליסט ולמצעדים שונים הוא קיבל יותר ממאה אלף השמעות ביוטיוב וזה היה מטורף מבחינתי. אני גם עוד מעט מוציא אלבום שני, וכבר הוצאתי סינגל ראשון מתוכו – 'נכון שאהבנו'".
אז מה אתה אומר, אתה אמור כבר להיות מושמע פה ברקע עם כל הזמרים שגדלת עליהם?
"אני לא קנאי יותר מדי, אני בן אדם שמסתכל על הדרך שלו. אני מאוד מאמין בעניין של קארמה. יש לי עוד הרבה מה לעבור, ולהגשים את עצמי במוזיקה זה עדיין חלום. אני עדיין הילד שנמצא בהופעה של פיוטים. החלומות שלי גדולים, ולכן אני לא מסתנוור ממה שקורה עכשיו או ממה שעברתי. אני באמת מקבל השראה ודברים טובים מאמנים אחרים, ואני לגמרי לא רואה אותי עדיין ברמה שלהם. אמנים כמו אביתר בנאי, רייכל, טסה, אמיר דדון, ישי ריבו וחנן בן־ארי. אני אדע שעשיתי משהו כשאבין כשהבאתי בשורה חדשה באופן מוחלט".
