בוקר אחד בקיץ 1945 מגיעים שני גברים זרים בלבוש יהודי לתחנת הרכבת בכפר הונגרי קטן. מנהל התחנה ממהר על אופניו כדי לבשר לתושבים על האורחים המפתיעים. ברדיו משודר דיווח דרמטי – פצצת אטום הוטלה על יפן. אלא שמבחינת תושבי הכפר, החדשות המרעישות באמת מגיעות מתחנת הרכבת. זה הרגע ממנו חששו כולם. הקרקע מתחילה לרעוד ומעלה שוב את כל הסודות והמעשים האיומים שנעשו בכפר, ושתושבים קיוו שלא יאלצו להתמודד עימם לעולם.
זוהי עלילת הסרט "1945 " ההונגרי של הבמאי פרנץ טורוק, שלקראת ציון יום השואה הבינלאומי בסוף השבוע התבשר שסרטו זכה בפרס הצדק של הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש (איל"ר), על העלאת המודעות לנושא הרכוש שנגזל מהיהודים בשואה ועל תרומתו לשימור מורשת השואה. הפרס – שופר, הסמל היהודי לצדק – יוענק מדי שנה, וטורוק הוא הזוכה הראשון, שיקבלו באביב מראשי איל"ר.
טורוק עיבד לקולנוע את סיפורו הקצר של גאבור זאנטו, שעוסק לדברי הבמאי ב"תקופה בהיסטוריה ההונגרית שלא מרבים לעסוק בה בספרות או בקולנוע". לדבריו, סרטו עוסק בנושא קשה. "הפשעים של אלו שגנבו רכוש מיהודים במהלך השואה ואחריה. חשוב לנו להפיץ את המסר הזה, בעיקר בקרב צופים הונגרים המתעמתים עם העבר הזה לראשונה".
לדברי גדעון טיילור, יו"ר התפעול של איל"ר, למרות שהספר לא מבוסס על מקרה אמיתי, הבעיות הניצבות בפני ניצולים ומשפחותיהם המבקשים להשיב את רכושם, מאוד אמיתיות. גם כיום, הוא מדגיש, יש עדיין רכוש רב שלא הושב לבעליו, וארגונו פועל לתיקון העוול. יהודה עברון, ניצול שואה מרומניה, שצפה בסרט שכבר זכה בכמה פרסים בפסטיבלים לקולנוע יהודי, אמר כי "שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה, אבל רבים לא יודעים על העוול שנגרם ליהודים אחריה. משפחות רבות עדיין מנסות להשיב את הרכוש ששייך להן".
דו"ח המכון האירופי למורשת השואה (Esli), קבע לאחרונה כי יותר מ-70 שנים לאחר השואה, כמות משמעותית של נדל"ן שהופקעה מידיהם של יהודי אירופה, נותרה בלתי מושבת. בזמן שנעשו צעדים משמעותיים במספר מדינות, הרי שבמדינות הפוסט-קומוניסטיות של מזרח אירופה נותרה עבודה רבה בתחום השבת הרכוש הפרטי והקהילתי. לדברי טיילור, "השבת הרכוש אולי לא יכולה לפצות על מה שאנשים אלה איבדו. אולם, היא עושה צדק, ולו סמלי, מתקנת עוול היסטורי ובעיקר מאפשרת לניצולים לחיות את שארית חייהם עם מעט כבוד".
