הרקול פוארו, הבלש המגונדר והמשופם שיצרה סופרת המתח הנודעת אגתה כריסטי, יוצא לחופשה בהפלגה על הנילוס. את החופשה קוטע רצח של אחת הנוסעות שמטלטל את הספינה, ומכריח אותו לפתוח בחקירה נמרצת. עד כה, נשמע כמעט כמו כל תעלומה אקראית שבה נתקל פוארו. אבל הדרך שבה בונה כריסטי את העלילה מקבלת תפנית. במקום המבנה הרגיל שבו נהוג להכריז על הרצח בתחילת הסיפור, להזמין את פוארו לזירת הפשע, ולהניח לו לפתור אותו מול עינינו, כריסטי הפעם נדיבה מתמיד. היא מתחילה את תיאור האירועים הרבה לפני הרצח, מניחה לנו לצפות בכל אחת מהדמויות בסיטואציות אופייניות לה ולא ממהרת להגיע אל הרצח.
עבור מי שקרא כבר הרבה ספרי בלשות, מדובר בשינוי מרענן. במקום להיאלץ לראות את הפרטים בסיפור אך ורק דרך עיניו של הבלש, ניתנת לקורא ההזדמנות להסיק מסקנות בעצמו. כך מועצמת האשליה הידועה שמעניקה ספרות הבלש לקוראיה – האשליה שאם רק יקראו את העלילה בתשומת לב יגלו בעצמם את פתרון התעלומה עוד קודם לבלש. זאת האשליה שבה טמון כוח המשיכה של הז'אנר, ולכן היא חייבת להתקיים עד הרגע האחרון משום שאובדן האשליה יביא לשעמום. אבל בו־זמנית אסור לה גם להתגשם לעולם, וניחוש מוקדם מדי של הפתרון יוביל לכישלון הסיפור. כריסטי לוקחת כאן סיכון מסוים, ומאפשרת לעצמה גם לגלות את גדולתה ככותבת. היא מעניקה כבוד גדול יותר לקוראים ובו זמנית מוודאת היטב שהיא טווה עלילה מפותלת ומסועפת מספיק, כך שגם הקורא הקפדן ביותר לא יצליח לפצח לחלוטין את המסתורין.
בהוצאה בחרו לכתוב מיהי הדמות הנרצחת בספר על הכריכה האחורית, אבל לולא כן, היה אפשר לומר שמדובר בספוילר, משום שהרצח מתגלה רק בעמוד 175 – הרבה אחרי שכל אחת מהדמויות מונחת כבר במקומה, עם סודותיה, רמזיה וגינוניה. אולי זה נעשה כדי לוודא שלא נאבד עניין בקריאה, של מה שנדמה עד אמצע הספר כתיאור זעיר־בורגני סתמי של חיי האנגלים המטיילים בארצות הקולוניה, וכדי לא להשאיר לנו ספק בקשר לז'אנר המדובר הרצח מוכרז מראש.
אבל כריסטי לא כתבה כך את הספר. גם אם ידעה שספריה הם ספרי מתח אסקפיסטיים, כפי שהיא מכריזה בהקדמה שלה לספר, היא לא ממהרת אל הרצח אלא מתעניינת לא פחות בבניית התפאורה. ייתכן גם שהרצח בספר הזה הוא תכסיס נוסף שכריסטי משתמשת בו, כדי ליצור את המהתלה הגדולה מכולן – יותר משמדובר כאן בספר פשע, מדובר בספר רומנטי להחריד, על כל מובניה השונים של הרומנטיקה, והרצח הוא רק דרך נוספת לבחון את מחירה.
הרי אפילו פוארו עצמו, עם היבשושיות והנימוסים המוגזמים שמלווים את דמותו, נדרש כאן אל הדרמה הרומנטית שבנפש האדם, ומכבד אותה. גם התפאורה לעלילה היא מושלמת. עם תיאורי הנוף של המזרח התיכון, החופים החוליים ופסלי פרעונים שכיאה לרומנטיקה חייבים להיות גם מלאי הוד, נבנית עלילה כמעט ג'יין־אוסטנית שמנסה לפתור את התעלומה הגדולה של האהבה. לא פעם מכריז פוארו בספר על דמות מסוימת שהיא אוהבת יותר מדי. אבל מה זה לאהוב יותר מדי? מהי בכלל אהבה? האם היא כזאת המלאה בתשוקה, או כזאת שיש בה מעשיוּת יומיומית? והאם היופי והכסף יכולים מולה? השאלות האלו מלוות את הספר מתחילתו ונראה שיותר משנוכל לגלות מי רצח את מי ולמה, נצטרך לגלות מי אוהב את מי ולמה, ושמדובר בתעלומה לא פחות רצינית.
הספר תורגם כעת מחדש בתרגומה הקולח של מיכל אלפון, שאחראית גם לתרגום של "רצח באוריינט אקספרס", ספר נוסף של כריסטי שתורגם בסדרה וזכה לא מזמן לעיבוד קולנועי. העיבוד הקולנועי המתקרב של "מוות על הנילוס", בכיכובה של גל גדות כלינט רידג'וֵויי היפהפייה, הוא כנראה אחת הסיבות שהניעו את הוצאת "עם עובד" לתרגם כעת מחדש את הספר, וטוב שכך. מדובר באחת הקלאסיקות הוותיקות והקולחות של כריסטי, וההוצאה המחודשת של הספר בפורמט קטן מחמיאה לספר הקליל והמותח, והקריאה בספר מהנה מתמיד.
מוות על הנילוס, אגתה כריסטי, מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת עם עובד, 377 עמ'
