ג'ונתן בנקס התעורר לחיים פעמיים. בפעם הראשונה כאשר לוהק לתפקיד השוטר בדימוס מייק ארמנטראוט בסדרת המופת "שובר שורות" והפך לאחד משחקני הטלוויזיה המוכרים בתבל. בפעם השנייה זה קרה כאשר יוצרי הסדרה החליטו להפיק את "סמוך על סול", מהלך שהחזיר למעשה מן המתים את הדמות שקנתה לו תהילה.
"אני כל הזמן מזכיר לעצמי כמה בר־מזל אני", אומר בנקס, "קיבלתי את התשלום הראשון שלי כשחקן עובד לפני 52 שנה, ולאורך השנים תמיד קיבלתי יחס טוב ותפקידים, יותר מהרבה שחקנים אחרים. אבל יהיה הוגן להגיד שאפשר לחלק את הקריירה שלי לתקופה של עד 'שובר שורות', ולזו שהגיעה אחריה".
לבנקס בן ה־72 רזומה ארוך ומכובד בקולנוע ובטלוויזיה, אבל לפני קצת יותר מעשור הוא זכה להזדמנות ששינתה את חייו. "יוצר הסדרה וינס גיליגאן והמפיק שלה תום שנאוץ' למדו יחד בשנות השמונים, ואהבו מאוד לצפות בסדרה 'סוכן סמוי' שבה השתתפתי. כשהם ראו את קלטת האודישן שלי לתפקיד של מייק, הם נזכרו בי ומיד רצו שאצטרף", הוא אומר.
"שובר שורות" היא סדרת פשע אמריקנית שעלתה לאוויר בשנת 2008 ושודרה במשך חמש עונות. היא מגוללת את סיפורו של וולטר ווייט (בריאן קרנסטון), מורה לכימיה חלש אופי הנשלט בידי אשתו ומתקשה לסגור את החודש. לאחר שהוא מאובחן כחולה סופני בסרטן ריאות, הוא מחליט להתחיל לייצר סוג של סם מסוכן עם תלמידו לשעבר, במטרה לממן את טיפוליו ולהשאיר כסף למשפחתו. עם הזמן הופך המורה העדין לפושע אלים ומסוכן.
בנקס מגלם בסדרה דמות של שוטר בדימוס מפילדלפיה, שעובד אצל אחד מראשי משפחות הפשע. מדובר בדמות מורכבת ומיוחדת, שמצד אחד תעשה הכול למען המעסיק שלה, גם אם זה להרוג מישהו, ומצד שני מדובר באדם נאמן, חכם, מוכשר ומרגש, סבא אוהב עם לב זהב שכואב את מות בנו היחיד.
"במקור הגעתי לסדרה לפרק אחד, האחרון בעונה השנייה. בוב אודנקירק, שמשחק את סול גודמן, היה מחויב אז לעוד סדרה ולא היה יכול להגיע לאחד מימי הצילום, והיה צריך מישהו שיעשה עבורו סוג של עבודה שחורה – וזה הייתי אני. היוצרים אהבו את מה שעשיתי, הציעו לי להמשיך לעונות הבאות, והכול הסתדר לטובה", נזכר בנקס.
"מייק הוא לא סתם איזו דמות של רשע. הוא יכול להיות ברוטאלי אבל גם מאוד דואג ואוהב, ונפלא לשחק את הדמות הזו. זה לא היה קשה עבורי, כי אני מבין את זה. כולנו יודעים שאנשים הולכים למלחמות נוראיות יעשו שם מה שצריך, ויחזרו הביתה ויהיו אבות ובעלים אוהבים. הדואליות הזו נמצאת בכולנו. אני יודע שאוהבים מאוד את מייק ואני פחות יכול להצביע על הנקודה למה, אבל אני מנסה לעשות את ההתאמות שלי ולשחק אותו הכי טוב שאפשר".
גם שש שנים מאז הסתיימה, "שובר שורות" עדיין נחשבת לאחת הסדרות הטובות שהופקו אי פעם. "זו סדרה עם יוצרים שהם קודם כול אנשים טובים, הוגנים וישרים, שמתנהגים כמו בני אדם נורמליים. אני כבר שנים בשטח ואני יודע עד כמה זה דבר יוצא דופן. זו סדרה אנושית מאוד עם כתיבה נפלאה, שמשלבת גם טרגדיה, קומדיה ואפילו טיפשות, מה שהופך אותה למאוד מיוחדת ואמיתית. אם נסתכל לרגע על החיים שלנו ממרחק, על הטעויות המטופשות שעשינו בחיים לאורך השנים, על כל מיני מחשבות שעברו לנו בראש שנראו לנו הגיוניות בזמנו, נתקשה להבין למה לעזאזל עשינו את זה, אבל זה חלק מהחיים".
איך היה לשתף פעולה עם בריאן קרנסטון?
"בריאן היה הרוח החיה של הצילומים שלנו. הוא היה מגיע בכל יום מוכן, עם אנרגיה גבוהה ומצב רוח טוב, וכשהשחקן הראשי שלך מציב לכולם סטנדרט בריא וטוב, אתה חייב ליישר איתו קו. חלק גדול מהמזל בהפקות האלה הוא שהצוות מורכב משחקנים עם גישה נהדרת, שלא הרגישו שהם עושים טובה למישהו, וכולם שמחים להיות שם. לאורך השנים נתקלתי הרבה פעמים בשחקנים שמגיעים לעבודה עם גישה נוראית, וכאן זה ממש לא המקרה".
בשמש ובשלג
במהלך העונה האחרונה של "שובר שורות" (זהירות – ספוילר!), הורג וולטר ווייט את מייק. "תמיד חשבתי שהוא ימות אז לא הייתי באמת מופתע, אבל זו דמות שאני אוהב וכמובן שהצטערתי שזה קרה, אבל זה חלק מהעסק והמשכתי הלאה".
לאחר סיום הסדרה השתתף בנקס במספר סרטי קולנוע ובקומדיית המצבים הטלוויזיונית "קומיוניטי". במהלך שנת 2014, התבשר כי וינס גיליגאן החליט ליצור סדרת המשך, בשם "סמוך על סול", שמתרחשת מבחינת לוח הזמנים בתקופה שלפני שובר שורות.
בנקס זוכה להחיות שם את מייק, שהפך לאחת הדמויות המובילות בסדרה, והוא מגלה מעונה לעונה עוד רבדים עמוקים ומרתקים על הדמות שלו, וזוכה לשבחים רבים. אחד מרגעי השיא שלה מתרחש בפרק השישי בעונת הבכורה, שם הוא מתוודה על הסיפור שהוביל למות בנו, בסצנה מרגשת ועוצרת נשימה.
"לאחר שקיבלתי את הבשורה על סדרת ההמשך, התגובה הראשונה שלי הייתה שזה נהדר. אני אוהב את הדמות של מייק ורציתי להמשיך לשחק אותה. אני סומך על היוצרים האלה, וידעתי שהם יעשו את הכי טוב שאפשר, גם אם זה יצליח וגם אם לא. אני שמח מאוד שהסדרה התקבלה בצורה כל כך טובה, ושבוב אודנקרוק (שמגלם את עורך הדין המפוקפק סול, ד"מ) התגלה בסדרה הזאת כשחקן פשוט נפלא. באפריל התחלנו לצלם את העונה החמישית".
חלק מהאני מאמין של גיליגאן הוא לא לחשוף בפני שחקניו את התסריטים של העונה כולה אלא לתת להם לקרוא כל פרק בנפרד לפני שמצלמים אותו. "אני אוהב את דרך העבודה הזו כי אני לא רוצה לדעת יותר מדי זמן מראש מה עומד לקרות בהמשך העונה. לאורך השנים, כשקיבלתי את התסריטים, היו לי מספר הערות ואמרתי לא פעם לכותבים שאני לא חושב שמייק יעשה דבר כזה או אחר. הם מצידם התעקשו ואמרו שהם רוצים ללכת על זה. הם חברים שלי, הם נתנו לי דמות נהדרת ואני סומך עליהם, גם אם אני לא מסכים איתם תמיד.
"גם בהפקה הזו, זה פשוט תענוג עבורי לעבוד שנה אחרי שנה עם השחקנים, הכותבים והמפיקים, ואני חושב שכולנו בני־מזל. לכל אחד יש את הרצונות שלו ולפעמים ימים פחות טובים, אך בסך הכול זו חוויה נהדרת, והאמן לי שאם אני יכול להגיד דבר כזה אחרי כמה שנים, זה באמת דבר מיוחד. חשוב לזכור שבמהלך העבודה עצמה אנחנו לא תחת שליטה של אף אחד. אנחנו מצלמים באלבקרקי, במדבר, עם שמש חזקה שמכה בנו ושלג שיורד עלינו, בשעות לילה מאוחרות, וזו עדיין חוויה מאוד טובה".
טבילת אש
בנקס נולד בוושינגטון ב־1947, ואמו, אלנה בנקס, שנפטרה לפני שבע שנים בגיל 94, גידלה אותו לבד. "אמא שלי החלה את חייה כעוזרת בית בגיל 15, ופרשה שנים מאוחר יותר בתור פרופסורית מוערכת באוניברסיטה באינדיאנה", הוא מספר בגאווה, "במהלך מלחמת העולם השנייה היא הייתה מזכירתו של אדמירל וילסון בראון וכמה אדמירלים בכירים נוספים. העבודה הזו העניקה לה הרבה קרדיט וסיווג ביטחוני גבוה, מה שהוביל אותה בשלב מסוים גם לנהל יחידת מזכירות בסי־אי־איי, בימים שבהם היו עדיין משתמשים במכונות כתיבה וצריך היה לשרוף את הסלילים בסופו של יום. היא תמיד רצתה את הכי טוב בשבילי, הייתה לה השפעה ענקית על חיי, כשלה עצמה היו חיים לא פשוטים.
"היא הייתה צריכה לעבוד כל היום ואז ללמוד בלילות, ואני הייתי 'ילד מפתח'. כבר בגיל שמונה הייתי חוזר לבית ריק בצהריים ותוך זמן קצר חזרתי לרחובות והייתי שם שעות בכל יום. ככל שגדלתי, מה שעשיתי בחוץ היה הרבה מעבר למשחק עם חברים ועשיתי כל מיני דברים שהיום אני מתחרט עליהם. אמא שלי כל הזמן אמרה שיש הרבה יותר בחיים האלה ממה שנדמה לי ושאני יכול להגיע רחוק יותר ולעשות הרבה יותר. בסופו של דבר החוויות שלך הופכות אותך למי שאתה, וזו אחת הסיבות שאני מרגיש היום כל כך בר־מזל".
חיידק המשחק התעורר בבנקס כבר בגיל צעיר. "תמיד רציתי להיות שחקן", הוא מצהיר, "בתור ילד צפיתי בהתלהבות בג'קי גליסון משחק בסיטקום 'The Honeymooners', בדונלד אוקונור במחזמר 'שיר אשיר בגשם'. בגיל 16 ראיתי את אנתוני קווין בסרט 'זורבה היווני', ובסצנה שבה הוא אוחז בידה של הגברת הזקנה ואומר לה כמה שהיא יפה, אמרתי לעצמי – אני רוצה להיות הבחור הזה, ורוצה לחיות חיים מלאים ושלמים. היה לזה אפקט עצום עבורי".
את חוויית המשחק הראשון שלו עבר כתלמיד תיכון. "באותן שנים, הייתי גרוע בכל ענף ספורט שעסקתי בו, ותמיד הייתי עומד ליד החלון בחדר ההתעמלות וצופה בחזרות של מגמת התיאטרון בחדר הסמוך. זה משהו שנמשכתי אליו מאוד. באחד הימים בבית הספר, במהלך ההפסקה, עמדתי במסדרון עם כמה חברים שלי. הבמאית של המגמה עברה לידנו, עצרה לרגע, הסתכלה עליי ואמרה לי 'בנקס, אתה פחדן', והמשיכה ללכת. היא ביישה אותי לפני כולם כדי לגרום לי לגשת לאודישן למחזה אירי בשם The Devil's Disciple, שבו קיבלתי את אחד התפקידים המובילים. זה מחזה שלדעתי לא ראוי שאף תיכון יפיק, זו הייתה חוויה שמאוד לא התחברתי אליה ולא נהניתי בה, ובכל זאת, זה שינה את חיי לנצח".
למרות הרצון העז לעסוק במשחק, בשנתו האחרונה בתיכון, החל בנקס בהכנות להתגייס לצבא. "רציתי להצטרף למארינס אבל אמא שלי התחננה שאוותר על הרעיון ואלך במקום זה ללמוד בקולג'. היו לי ציונים טובים מספיק בשביל להתקבל ללימודים ולקבל פטור משירות צבאי וזה מה שעשיתי בסוף. מדובר בימים שבהם התנהלה מלחמת ויאטנם וזה היה זמן לא טוב להתגייס. חברים טובים שלי, שאני איתם בקשר עד היום, התגייסו וטסו לשם, ואני תמיד אומר שהם היו שם גם בשבילי. גם אם אני מסכים או לא עם המלחמה שהתנהלה שם באותו הזמן, לא הלכתי והם כן, ועד היום אני מרגיש שהם עשו את זה גם בשבילי".
אחרי שוויתר על הפרק הקרבי בחייו, החל בנקס ללמוד משחק באוניברסיטה באינדיאנה, יחד עם כוכב הקולנוע קווין קליין. "חוויית המשחק המהנה הראשונה שלי הייתה במסגרת האוניברסיטה, כמה שנים אחרי שהתחלתי לשחק. זה היה במסגרת המחזה 'אופרה בגרוש' של ברטולד ברכט. שיחקתי שם את זמר הרחוב בלי הרגליים, וזה פשוט הדליק אותי והיה חוויה מענגת עבורי".
בסופו של דבר בנקס לא סיים את לימודיו באוניברסיטה. "התחתנתי במהלך הלימודים ובשלב מסוים בת־הזוג שלי נכנסה להיריון והייתי חייב לעזוב את הלימודים, כדי למצוא עבודה ולהתפרנס. זמן קצר אחר כך הפכתי למנהל במה של המחזמר 'שיער' בברודווי, שהחל בשלב מסוים לנדוד ברחבי העולם. הגענו איתו עד לאוסטרליה ולניו־זילנד, ובסופו של דבר גם העליתי שם כמה גרסאות נוספות של המחזה בתור במאי".
בין הגרמלינס לסוכן סמוי
ב־1974 עבר בנקס ללוס־אנג'לס כדי לפתח את קריירת המשחק שלו והחל להופיע בתור ניצב בהפקות שונות. שלוש שנים לאחר מכן שיחק תפקיד קטן ב"השיבה הביתה", סרט אנטי־מלחמתי אמריקני העוסק במלחמת ויאטנם, בכיכובם של ג'יין פונדה וג'ון וויט. הסרט הפך להצלחה גדולה וזיכה את שחקניו הראשיים בפרסי אוסקר.
בנקס המשיך להתגלגל בין הפקות, ובשנות השמונים המוקדמות שיתף פעולה פעמיים עם אדי מרפי, אז בשיא תהילתו, בסרטים "48 שעות", ו"השוטר מבוורלי הילס". "אדי היה אז צעיר מאוד, והעבודה איתו זכורה לי כחוויה נהדרת". לצד הופעות רבות נוספות בקולנוע, בעיקר כרשע בסרטי פעולה ואימה – אחד המפורסמים והמצליחים שבהם הוא הסרט "גרמלינס" – החל בנקס להופיע גם בסדרות טלוויזיה. ב־1987 הגיעה גם הפריצה הראשונה שלו כשחקן מוביל, לאחר שגילם במשך שלוש עונות את קפטן פרנק מקפייק, המפעיל של הסוכן החשאי ויני טרנובה, בסדרה "סוכן סמוי". הסדרה הפכה ללהיט גם בארץ, וזיכתה אותה במועמדות ראשונה מתוך חמש לפרס האמי – האוסקר האמריקני לסדרות טלוויזיה.
"אומר בכנות שבכל אחת מהפעמים שקיבלתי מועמדות (הארבע האחרות היו על "שובר שורות" ו"סמוך על סול", ד"מ), גם אם לא זכיתי, זו הייתה חוויה נחמדה שגרמה לי לתחושה טובה. זה כבוד בשבילי ואני אוהב את זה. מאז הימים של 'סוכן סמוי' הפכתי גם לדמות מוכרת, וזה משהו שנהניתי ממנו ואני עדיין נהנה. לאורך השנים אנשים ניגשים אליי ומדברים איתי, וזה תמיד נעשה בצורה נעימה ומכובדת".
מאז ירידת "סוכן סמוי" בתחילת שנות התשעים ועד אותו אודישן משנה קריירה ב־2008, המשיך בנקס לשחק באופן רציף בקולנוע ובטלוויזיה. "אין לי העדפה לז'אנר מסוים ובאופן כללי אני מאוד אוהב את מה שהמצלמה עושה, בייחוד כשהבמאי בטוח מספיק בעצמו כדי לתת לה לנוח, להתמקד בשחקן ולא לקפוץ מדבר לדבר כל הזמן. שחקן טוב לא צריך לעשות הרבה, המצלמה כמעט יכולה להגיד מה הוא חושב".
עד כמה השתנתה התעשייה מאז התחלת לשחק?
"אני חושב שהתעשייה הרבה יותר בריאה מאשר בימים שבהם התחלתי את הקריירה. בשנות השישים והרבה לאחר מכן, היו הרבה מאוד סמים קשים בכל פינה באתרי הצילום, והיום זה משהו שלשמחתי כבר לא קיים. שינוי נוסף לטובה היא התפתחות העשייה בטלוויזיה. מי היה מאמין פעם שהכתיבה הטובה ביותר תהיה דווקא שם – וזו המציאות היום. עבורי, בשלב מאוחר בקריירה, זו תקופה נהדרת, ואני שמח שזכיתי לקחת חלק בתעשייה האיכותית הזו".
עד כמה תנועת Me Too משפיעה על הנעשה בשטח?
"עבורי זה לא שינה דבר אבל אין ספק שזו תזכורת לכולם שצריך להתנהג בצורה מכבדת, זה הצד הטוב של התנועה הזאת, וככה זה צריך להיות".
יש תפקיד שאתה עדיין חולם לשחק?
"אני אמנם כבר הופך למבוגר מדי לתפקיד הזה, אבל החלום שלי הוא לגלם את בריאן דה בואה־גילבר, מהרומן ההיסטורי של וולטר סקוט 'אייבנהו', שהוא לדעתי דמות הרשע הגדולה, הנוראה והמושחתת ביותר מכולם, שעדיין מקריבה את חייה למען אהובתו".
לפני מספר חודשים עבר בנקס חוויה טראומטית, לאחר שהבית שלו ושל משפחתו עלה באש בגל השריפות בשנה שעברה במליבו, קליפורניה. "גרנו בבית הזה במשך 31 שנה ברציפות, וכל מה שנשאר מהזיכרונות, התמונות והחפצים של כולנו, הוא רק אפר. עכשיו החלום והמטרה המרכזית שלי בחיים הם לבנות אותו מחדש, וזה יקרה, רק ייקח זמן. אנחנו צריכים לנקות את השטח, לשתול עצים ופרחים ולבנות הכול מהתחלה. זה לא תהליך פשוט, ולמזלי חוץ מזה, החיים טובים אליי מאוד".
מה דעתך על מה שנעשה בארה"ב בשנים האחרונות?
"בשנים עברו הייתי מעורב הרבה יותר במה שקורה בארה"ב מבחינה פוליטית והיום הרבה פחות. דעתי היא שיש לנו נשיא, קונגרס, סנאט ובית משפט עליון, ומדובר במאות אנשים ששולטים בכול. אם הם רוצים שמשהו יתבצע, להוריד מיסים או לצאת למלחמה, הם יכולים לגרום לזה לקרות. אבל המציאות הילדותית הזאת שבה אנחנו נמצאים, שכל מפלגה רק רוצה להביס את המפלגה האחרת, היא מציאות נוראה עבור המדינה שלי, ומישהו צריך לעמוד במרכז של כל זה ולכוון את הדברים למקומות טובים. אולי אני נאיבי שאני חושב שזה יכול לקרות".
מתי תבוא לבקר אותנו בישראל?
"אני מאוד רוצה לבוא לבקר אתכם ואני מאוד מקווה שזה יקרה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע. אני נשוי לאישה קטנה ויפהפייה שאני מאוהב בה, והיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
