בר אפלולי. גבר מבוגר מתיישב ומזמין לעצמו כוס משקה. אישה מצודדת מתיישבת לידו ופותחת בשיחה, מזהה בו טרף קל לתרגיל עוקץ – ותוך כדי שיחה תזמין לו עוד ועוד משקאות, תבקש ממנו להקפיץ אותה הביתה, כשבמרחק לא רב ממתין שותפה לעוקץ – שוטר מושחת שיעצור את הנהג השתוי ויסכים לוותר על ההרשעה תמורת חופן דולרים. אלא שהפעם משהו משתבש, והתרגיל מסתיים בכדור שמפלח את גופו של השוטר.
כמו רבים מלמעלה משלושים הספרים שכתב הרלן קובן, סופר המותחנים הפסיכולוגיים היהודי־אמריקני, גם ״אל תעזוב״ נפתח בפרולוג מותח למדי שמותיר אחריו יותר שאלות מתשובות. האירוע הזה, מתברר, פותח תיבת פנדורה אצל הבלש נאפ דיומא, שהיגר בילדותו מצרפת עם הוריו ואחיו התאום לפרוורי ניו־ג׳רזי. הוא מגלה סימנים שאחיו שנהרג לכאורה בתאונת רכבת מחרידה יחד עם חברתו בעצם נרצח, ומשם מתחילה עלילה בלשית מפותלת, לעיתים מפותלת מדי, שמגלה כי האח היה חבר בתיכון בחבורה סודית של חובבי קונספירציות ותיאוריות קשר שניסתה לבדוק מה יש באמת בבסיס הסגור ומוקף גדרות התיל שבמעבה היער הסמוך. כשהתמונה מתחילה להתבהר הוא מבין שלא במקרה כל מי שהיה קשור לאותה חבורה מצא את מותו, השתגע או נעלם בדרך מסתורית. בדרך הוא גם מגלה מחדש את אהובת נעוריו, שאף היא הייתה שייכת לאותה חבורה וירדה למחתרת זמן קצר אחרי האירוע שבו נאפ איבד את אחיו.
הספר נפתח בהערה אישית של המחבר: ״בימי ילדותי בפרוורי ניו־ג׳רזי היו שתי אגדות נפוצות בעיר הולדתי. הראשונה הייתה שמאפיונר ידוע לשמצה גר בבית אחוזה מפואר מאחורי שער ברזל גדול ושוערים חמושים, ומאחור יש כבשן שאולי משמש לפעמים כמשרפה לגופות. האגדה השנייה – ששימשה השראה לספר זה – הייתה שסמוך לביתו ובמרחק קצר מבית הספר היסודי מאחורי גדרות תיל ושלטי 'הכניסה אסורה', ניצב מרכז פיקוד של טילי נייקי, בעלי יכולות גרעיניות. שנים לאחר מכן נודע לי ששתי האגדות אמיתיות". קובן סיפר בריאיון ל"הארץ" שערך תחקיר לספר בקבוצת הפייסבוק של העיירה, ואנשים זכרו את המקום וחלקם אף עבדו שם – אם כי הסוד לא היה כל כך שמור.
על אף שהספר כתוב בצורה קולחת למדי, נדמה שקובן לא מדלג על אף קלישאה. סצנת הפתיחה כאמור, אהבת הנעורים שנעלמת במסתוריות, בלש שפועל בתחום האפור ולא פעם שובר את הכללים, רצח, אלימות, שיימינג, תיאוריות קונספירציה והסוף המפתיע (אם כי מי שמכיר כבר את ספריו הרבים של קובן יכול ״להריח״ לאן זה הולך) שקושר בין כל חלקי העלילה. הספר גם סובל פה ושם מחורים בעלילה, שהקורא צריך להשלים כנראה בעצמו. יש בו גם עודף פרטים מחד, ופרטים לא מספיק ברורים (או שמתבררים תוך כדי) מאידך – למשל הדיאלוגים העצמיים עם האח המת. חלק מההתרחשויות לא כל כך מחוברות למציאות, שלא לומר מופרכות. אולי בשל כך הקדים קובן וכתב את שתי האגדות שהתבררו לו כנכונות. ובכל זאת, כחובב של ז׳אנר המותחנים הפסיכולוגיים שהרלן קובן הוא ללא ספק אחד ממוביליו, חששתי לעיתים במהלך הקריאה שהספר פוזל מעט מסוגת המתח למחוזות המדע הבדיוני.
לסיכום, ״אל תעזוב״ לא מחדש יותר מדי, ולא ישנה את פני הספרות. מי שאוהב את הז׳אנר, ובמיוחד את קובן, ומתרגש רק למראה הכריכה האופיינית, ייהנה מעוד ספר חביב, קולח, קצבי ומותח לפרקים, ויעביר איתו שבת כיפית. מי שלא, יכול לדלג עליו בביטחון מלא שלא הפסיד כלום.
אל תעזוב, הרלן קובן. מאנגלית: שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה, 304 עמ'
