תכלס, מלבד "ספר הג'ונגל" הנהדר ו"היפה והחיה" המרהיב, טרנד עיבודי ה"לייב אקשן" של דיסני מהשנים האחרונות לא הבריק במיוחד. אז עכשיו, כשהגיע תורו של "אלאדין" – יצירת המופת הגדולה של האולפן ואחד מסרטי האנימציה הטובים בכל הזמנים – העסק נראה מיותר לגמרי. למה לגעת בשלמות?
ההצדקה המרכזית לעניין, מעבר ל"בואו נעשה עוד בוחטות של כסף", היא התאמתם מחדש של החומרים לתקופתנו. זה בהחלט תופס ביחס לעיבודים של סרטי שנות החמישים והשישים המיושנים, אבל המסרים של אלאדין ה"ניינטיזי", הדוגל ביכולתו של כל אחד להיות אדון לגורלו ולהגשים כל משאלה, עודם רלוונטיים מתמיד. אז מה בכל זאת השתנה מאז? נכון, העצמה נשית וכמובן, תנועת ה־Me Too. וכך, השינוי המהותי ביותר בעיבוד החדש הוא בדמותה של הנסיכה יסמין. אם במקור היא הסתפקה ברצונה לבחור בעצמה את הנסיך שלה, הפעם היא כבר עומדת על זכותה ועל יכולותיה לרשת את אביה הסולטן כשליטת הממלכה. וממעמד של כינור שני לגיבור הסרט, היא עברה כעת אל מרכז הבמה, כשבאמתחתה שני שירי העצמה חדשים ומרטיטים. גם שאר הדמויות עברו פיתוח להקניית תחושת הריאליזם ההכרחית למעבר מאנימציה ללייב אקשן, ודגש ניכר הושם על היחסים בין אלאדין ליסמין. מינה מסעוד ונעמי סקוט הכמעט אנונימיים מתגלים כליהוק נהדר בתפקידים הראשיים, והכימיה הכובשת שלהם מדגישה את האלמנט הרומנטי הכה מענג שתמיד היה בסיפור אבל קצת חסה בצילם של ההומור וההרפתקאות.
אבל כמובן אין אלאדין ללא הג'יני האיקוני, שרובין וויליאמס הגאון הפך לאחת מדמויות האנימציה המבריקות והאהובות. וויל סמית', לא פראייר בעצמו, לקח השראה מוויליאמס כשבחר להתאים את הג'יני למידותיו. סמית' קול, משעשע ומקרין חום אבהי, והעובדה שרמות הטירוף שלו נמוכות מאלה של וויליאמס, דווקא משרתת היטב את הטון הריאליסטי יותר כאן. המאכזבים הם הנבלים ג'פאר ויאגו – הניסיון להפוך את ג'פאר מנבל מלא בפאתוס לתככן חלקלק דווקא מעניין, אבל הביצוע חסר כריזמה והוא יוצא כמו המן הרשע בהצגת בית ספר. ויאגו, הו יאגו, במעבר לריאליזם נלקח ממנו קולו הקורע של גילברט גודפריד, והוא נותר פונקציה חלולה.
ליהוקו של גאי ריצ'י המחוספס לבימוי סרט משפחתי של דיסני לווה בחששות מהרגע הראשון. אבל בהפקה כנראה ישבו עליו חזק כדי להעלים את טביעת ידו המוכרת, וזה קצת חבל. כמה סצנות בהחלט היו יכולות ליהנות מטאץ' הבימוי האנרגטי והקינטי שלו. חוץ מכך, ריצ'י עושה עבודה ראויה – הסרט מרהיב, האקשן עובד והנאמברים סוחפים (טוב, מלבד "פרינס עלי" שבוים כאילו בדיוק אזל התקציב). בסופו של דבר, גם אם הוא אינו מתעלה לאיכויותיו הבלתי ניתנות לשחזור של המקור, אלאדין החדש בהחלט עושה לו כבוד, ויספק לכם שעתיים מהנות לאללה. אבל יותר מכך, בחסות מסריו המעודכנים הוא גם מצליח ליצוק משמעות חדשה במילים "עולם חדש".
אלאדין ארה"ב 2019, במאי: גאי ריצ'י 128 ד'
