קריירה של ספורטאי מקצוען היא עניין נזיל מאוד. אפילו הצלחה גדולה ומרשימה, שנמשכת על פני כמה שנים ברציפות, לא מבטיחה דבר. בעולם הספורט, שווי המניה של הספורטאי נקבע משבוע לשבוע, ואם נוסיף ליכולת המקצועית גם את ממד התקשורת הבינאישית, את טעמם המקצועי המשתנה של המאמנים ואת אלילת המזל שלפעמים משנה כיוון – נגלה לא מעט סיפורים של ספורטאים מצטיינים שלפתע מצאו את עצמם מתייבשים בקצה הספסל.
קחו את המקרה של הכדורגלן עומרי בן־הרוש, שכמעט נעלם מהמפה אחרי שנתיים מקצועיות קשות, והצליח להתאושש העונה במדי קבוצת לוקרן הבלגית. ההצלה הזו הובילה אותו חזרה להרכבה הראשון של נבחרת ישראל, שבמדיה שיחק השבוע בצמד המשחקים מול לטביה ופולין במסגרת מוקדמות יורו 2020.
"כבר באימון הראשון דיבר איתי מאמן הנבחרת אנדריאס הרצוג, הגדיר בפניי את המטרות שלו ומה הוא מצפה ממני, והראה לי שהוא מעריך אותי ואת מה שאני עושה", מספר בן־הרוש, "כשמישהו נפתח אליך מהלב כל כך מהר זה גורם לך להרגיש מאוד נוח ונותן לך הרבה מוטיבציה לתת לו בחזרה".
בן־הרוש מעיד על חיבור טוב עם הצוות המקצועי האוסטרי, שכולל גם את המנהל המקצועי, וילי רוטנשטיינר: "הדרך שבה הם מתנהלים חיובית וטובה ונותנת לנו המון ביטחון. הם כל הזמן מחפשים דרכים לשפר ולתקן, ודואגים ושואלים אם הכול בסדר".
החיבור הטוב בין הצוות המקצועי לשחקנים כמעט הוביל את הנבחרת להעפיל מליגת האומות לפלייאוף יורו 2020, שאותו יארחו הפעם 12 מדינות שונות. הנבחרת פתחה את טורניר המוקדמות שהחל לאחר מכן בחודש מרץ האחרון בתוצאת תיקו 1:1 מאכזב מעט מול סלובניה. אבל אחרי כמה ימים היא הביסה 2:4 את נבחרת אוסטריה, עם שלושער מדהים של ערן זהבי, שפתח לכולם את התיאבון והחזיר את הנבחרת לכותרות הראשיות לאחר כמה שנות שפל.
"האווירה בתוך הנבחרת ומסביבה היא מאוד חיובית, משהו שהיה חסר בשנים האחרונות. יש יותר אהבה מצד הקהל ונעים הרבה יותר לשחק שם היום. זה עניין של צבירת ביטחון, ובניגוד לעבר – אז הגענו להרבה משחקים בחשש מסוים – עכשיו השחקנים בוטחים אחד בשני ומרגישים טוב והכול מוביל לתוצאות שמפתיעות אפילו אותנו.
"כדורגל זה משחק של מומנטום, ולאורך השנים היו לנו הרבה משחקים ששיחקנו בהם טוב אבל לא הצלחנו לנצל הזדמנויות, ואז ספגנו מהצד השני והפסדנו. במשחק מול אוסטריה זה היה הפוך. הפעם הם לא הצליחו לממש את היתרון שלהם בדקות מסוימות, ואנחנו הצלחנו והראינו הרבה אופי. אנחנו צריכים לקחת את החוויה הזאת לכיוון החיובי ולזכור שאנחנו חייבים להמשיך לעבוד קשה ולהשתפר. אם נמשיך ככה במשחקים הקרובים וניצור הרמוניה בין השחקנים, הקהל והתקשורת, אני מאמין שנוכל לעשות פלאים ולהגיע רחוק מאוד, כולל להעפיל לטורניר היורו".
מה דעתך על ההצגה של ערן זהבי מול אוסטריה?
"ערן הוא מדהים. בנאדם עם רעב בלתי נגמר והלוואי שכל שחקן שעובר לידו יספוג ממנו אפילו מיליגרם ממה שיש לו".
"האווירה בנבחרת ומסביבה מאוד חיובית, משהו שהיה חסר בזמן האחרון. יש יותר אהבה מצד הקהל ונעים יותר לשחק שם היום. זה עניין של צבירת ביטחון, ובניגוד לעבר – אז הגענו להרבה משחקים בחשש מסוים – עכשיו השחקנים בוטחים אחד בשני"
למרות ההתקדמות של הנבחרת, חוליית ההגנה הישראלית – שבן־הרוש חלק ממנה – ממשיכה לספוג לא מעט ביקורת על טעויות קשות שהיא מבצעת כמעט מדי משחק. "אני חושב שהביקורות האלה לא נכונות ולא בונות. אי אפשר להסתכל על טעות אחת במהלך משחק ולעשות הכללה על כולו. ליריבות שלנו תמיד יש כמה שחקנים ברמות הגבוהות, שמשחקים בליגות הבכירות ביותר באירופה, והמשחק מתנהל מטעויות, ככה זה. יש דקות טובות ורעות לכל צד. ההגנה הישראלית היא פחות או יותר יציבה. ברור שאנחנו סופגים שערים, כמו כל נבחרת אחרת, אבל תראה אילו הצלות של מאה אחוז שער היו לאריאל הרוש מול אוסטריה, בנוסף לעוד כמה הצלות נהדרות בתוך צוות ההגנה".
אולי הסיבה היא שאין לנו מגינים בליגות הבכירות באירופה?
"זה נכון גם הגנתית וגם התקפית שאין לנו ליגיונרים בקבוצות צמרת אירופית, בניגוד לכל נבחרת אחרת, שבה יש לפחות שלושה שחקנים בצמרת הליגה האנגלית או הספרדית. אמנם יש לנו שחקנים שעושים עבודה נהדרת בחו"ל אבל זה לא אותו דבר".
זה נכון שבקדנציות קודמות היה הרבה פחות נעים לשחק בנבחרת ישראל?
"לא יודע אם זה נכון. אני תמיד מגיע לנבחרת כמה שיותר חיובי ושמח. אנחנו כרגע בתקופה הרבה יותר טובה, צריך לשמר את זה ולהמשיך קדימה. ברגע שטוב מבפנים, זה מקרין החוצה ואתה מרגיש אהבה ותמיכה גם במשחק עצמו".
לצד הצלחת הנבחרת, תמיד מגיע אירוע דרמטי שכובש את הכותרות. הנוכחי קשור לחלוץ המצטיין מואנס דאבור, שהודיע שלא יוכל להגיע לצמד המשחקים הקרובים כי לא הצליח לדחות את החתונה שלו, שנקבעה כבר לפני כשנה וחצי. "כל הסיפור עם דאבור יצא לחלוטין מפרופורציה", טוען בן־הרוש, "הוא שחקן שאוהב מאוד את הנבחרת ותמיד יעשה הכול כדי להגיע ולעזור, אבל השנה יש לו חתונה. זה אירוע משמח עבורו ואנחנו צריכים לשמוח בשבילו ולאחל לו מזל טוב. אני לא חושב שלמישהו מלבד הצוות המקצועי והמשפחה שלו יש זכות לשפוט אותו או לבקר את המצב שהוא נקלע אליו".
ואז הכול התהפך
הופעת הבכורה של בן־הרוש בנבחרת ישראל נרשמה ב־2012, אז הפסידה ישראל 1:0 לנבחרת יוון במסגרת מוקדמות היורו. לאורך השנים שיחק במדים הלאומיים 21 פעמים, והחזרה שלו להיות חלק מרכזי בחלון הראווה של הכדורגל שלנו הגיעה כאמור לאחר שנתיים קשות מאוד שעברו עליו מבחינה מקצועית. אז הוא עדיין לבש את המדים הצהובים של מכבי תל־אביב ונחשב לאחד השחקנים הבכירים בה במשך שלוש וחצי עונות מוצלחות למדי.
"בתחילת העונה הרביעית שלי במכבי אמרו לי שיחדשו לי את החוזה בסיומה, אבל הזמן עבר, העונה התקדמה וכלום לא קרה", נזכר בן־הרוש, "בחלק השני שלה, ליטו וידיגל, שהחליף את שוטה ארבלדזה על הקווים, לא ספר אותי. הוא אפילו לא הכליל אותי בסגל, שלח אותי לשבת ביציע. לשחקן במעמדי זו הייתה סיטואציה הזויה ואז התחלתי לשאול שאלות.
"בשלב מסוים ג'ורדי קרויף לקח אותי לשיחה ארוכה, סיפר לי שבמכבי רוצים לעשות שינוי בעמדה שלי ושכנראה לא אמשיך. זה היה רגע מאוד מאכזב ולא פשוט עבורי. הייתי מחובר למועדון, היו לי שם חוויות ורגעים גדולים ועד היום יש לי הרבה חברים משם. רציתי להמשיך ולהיות בטופ של הכדורגל שלנו, אבל הצוות המקצועי החליט לשנות כיוון. במשך הקריירה שלי קיבלתי הרבה פעמים 'לא', היה קשה לקבל אותו עוד פעם אבל זה משהו שלומדים להתמודד איתו, ובסיום העונה פשוט המשכתי הלאה".
בן־הרוש סיים את הקדנציה במכבי תל־אביב כשבאמתחתו שתי אליפויות, גביע מדינה, גביע טוטו, זכייה בטרבל והופעה בליגת האלופות ובליגה האירופית. כיאה למעמדו הוא המשיך לקבוצה גדולה נוספת וחתם לשנתיים במכבי חיפה. אבל גם שם הדברים השתבשו מהר למדי.
"הגעתי לחיפה בעקבות הרצון של גיא לוזון שהאמין בי, ובאופן אישי המשחקים הראשונים שלי היו טובים, למרות שהתוצאות שלנו היו רעות", מסביר בן־הרוש, "פרד רוטן שהחליף אותו עשה לטעמי דבר לא נכון. הוא הוציא אותי מהסגל ולא נתן לי להראות יכולות או להוכיח את עצמי באף משחק. אני שחקן שמעולם לא זלזל באימון ולא הסית אף אחד כנגד מאמן, אני תמיד מתרכז בעבודה, עושה כל מה שהוא מבקש ומשתדל לתת את כל מה שיש לי, כדי להוכיח שאני ראוי לחולצת המשחק.
"אבל רוטן פשוט התעלם ממני, לא משנה כמה האימון שלי היה מצוין. הוא פשוט לא התייחס אליי. גם חברים שלי לקבוצה, שעודדו אותי כל הזמן, לא הבינו למה זה קורה. חזרתי בכל יום הביתה עם התחושה שלא משנה כמה אעבוד קשה, לא אקבל את ההזדמנות. לא הבנתי איך היחס שלו אליי עזר לו ולקבוצה, הרי המטרה שלו היא שהכי טובים ישחקו".
מה הופך לדעתך את מכבי חיפה למקום שכל כך קשה להצליח בו?
"זה מקום לא פשוט להגיע אליו. זו אחת הקבוצות הגדולות בארץ, עם רזומה ואליפויות מדהימות, והכול שם תחת זכוכית מגדלת. אתה חייב לרוץ לכל התארים, בכל עונה משקיעים הרבה כסף והרבה משאבים. כשלא רואים תוצאות, הלחץ עולה ומגיע לשחקנים, וקשה מאוד להתנהל תחת כל זה. בעונה האחרונה אני מרגיש שנעשה שם שינוי, נתנו להרבה צעירים לשחק שם, התוצאות השתפרו ורואים כמה כישרון קיים במועדון הזה".
תוך שתי עונות הפך בן־הרוש לשחקן ספסל, שעתידו אולי מאחוריו. "כנראה זה תהליך שהייתי צריך לעבור, אבל עד היום אני לא חושב שהייתי צריך לשבת כל כך הרבה זמן בחוץ ושישכחו כל כך מהר את מה שעשיתי ואיזה שחקן אני. אף פעם לא הייתי כוכב, אני שחקן אפור שעושה עבודה שחורה, אבל פתאום נכנסתי לאיזו סיטואציה, לאיזה בור, שהיה קל מאוד להאשים אותי בכל דבר ולהחליט שאני לא טוב. יכול להיות שהעובדה שאני לא כל כך תקשורתי פגע בי. אני פחות מתראיין, אני קנאי לפרטיות שלי. כנראה יש כאלה שפחות אוהבים שאני מופנם ושיותר קשה לאכול אותי. בתקופה הרעה שעברה עליי זה כנראה היה בעוכריי".
לבחור באתגר
חבל ההצלה לקריירה של בן־הרוש הגיע מכיוונו של סוכן השחקנים דודו דהאן, שבקיץ החולף הצליח להשיג לו חוזה בקבוצת לוקרן מהליגה הבלגית הבכירה. "אחרי כל מה שעברתי רציתי מאוד לצאת מישראל ולהתרכז אך ורק בכדורגל, הייתי פשוט חייב את זה לעצמי", מספר בן־הרוש, "הרבה מאוד שנים חלמתי לצאת לשחק מחוץ לישראל וכשהגיעה ההצעה שמחתי מאוד. אני יודע שהיו בארץ כמה שהופתעו מהמהלך, אבל למרות שכאן נוהגים לשכוח מהר מאוד מה שעשית, אני זכרתי היטב שיש לי רזומה מרשים עם אליפויות וגביעים, מפעלים אירופיים והופעות בנבחרות ישראל. אני אף פעם לא שוכח את הרגעים הגדולים שעברתי, וזה נותן לי ביטחון".
בתחילת אוגוסט 2018, ארז בן־הרוש את החפצים ויצא להרפתקה חדשה. "אני אדם חברותי שמסתגל מהר מאוד למקומות חדשים, מעולם לא הייתה לי בעיה להגיע למועדון חדש ולא היו יותר מדי בעיות להתאקלם. האתגר היה להתחיל מאפס, גם חברתית וגם מקצועית, וזה לא היה פשוט בשלבים הראשונים. הגעתי לקבוצה על תקן זר, שצריך להיות ברמה מעל למקומיים בשביל להצדיק את החוזה, ולשמחתי האופי שלי עזר לי לעמוד במטרה. בנוסף, הקהילה יהודית מחבקת ועוזרת, ויש שם אנשים מדהימים שעזרו לי להרגיש טוב".
איך החיים בשבילך בבלגיה?
"אני גר בעיירה קטנה, בין אנטוורפן לגנט, עשר דקות ממתחם האימונים. מרוצה מאוד מהמקום ונהנה מהחיים פה. הכול מאוד שקט ונעים, אפשר להתרכז בעיקר במקצוע ומבחינתי מדובר בתענוג".
עד כמה הכדורגל הבלגי שונה מזה הישראלי?
"אני מניח שהקבוצות הבכירות בישראל יכולות לשחק בקלות בליגה הבלגית, אבל באופן כללי מדובר בקצב וסגנון אחר של משחק. שחקנים מצוינים מכל קצוות אירופה והעולם מגיעים לפה, רוב הקבוצות משחקות פתוח, המשחק רץ 90 דקות בלי הפסקה, וקשה להשוות בין הדברים. בשבועיים הראשונים היה לי קשה להתרגל לאינטנסיביות באימונים אבל אז התחלתי להשתלב, ולשמחתי המאמן האמין בי ותמך בי מהרגע הראשון".
"הגעתי לבלגיה על תקן זר, שצריך להיות ברמה מעל למקומיים בשביל להצדיק את החוזה, ולשמחתי האופי שלי עזר לי לעמוד במטרה, בנוסף לקהילה יהודית מחבקת ועוזרת עם אנשים מדהימים"
האמון הזה הוביל את בן־הרוש להרכבה של לוקרן כבר בתחילת העונה ולכמה תצוגות מצוינות, כולל שער ניצחון מרשים בדקה ה־85, בבעיטה אדירה לחיבורים, במשחק הדרבי היוקרתי מול בוורן. "בשנתיים הקשות שעברו עליי בישראל היו רגעים שבהם האמון העצמי שלי נפגע ועברתי תקופה ארוכה של מחשבות בנוגע למה שיהיה בעתיד שלי. כשהעונה בבלגיה החלה כל כך טוב הוצפתי בגל חדש של אדרנלין ושל אושר, יחד עם תחושת סיפוק שהצלחתי ושאני חוזר לעצמי. אני חושב שעשיתי נכון שהחלטתי לעזוב את חיפה ושבחרתי באתגר שחלמתי עליו. העובדה שהגעתי לבלגיה עם דף חלק ובלי סטיגמות כלפיי עבדה לטובתי, ועזרה לי גם לקבל הרבה יותר חשיפה מאשר בארץ".
למרות החוויה האישית החיובית, מבחינה מקצועית התקשתה לוקרן לאורך כל העונה ולבסוף נשרה לליגה השנייה, עוד לפני תחילת משחקי הפלייאוף.
"בתחילת העונה נערכה כאן חקירה כלכלית בנוגע להתנהלות המועדון, שהובילה לחקירות ולמעצרים שהשפיעו באופן ישיר על פתיחה מקצועית לא טובה שלנו. כל זה יצר כדור שלג שהוביל להחלפה של שלושה מאמנים והרבה שחקנים. לא הצלחנו לייצר מומנטום שייצב אותנו וייקח אותנו קדימה, והליגה ברחה לנו. מאכזב לרדת ליגה עם מועדון שנמצא בליגה הבכירה כל כך הרבה שנים, אבל אנשים מסתכלים על זה גם במבט חיובי. מוזר ככל שזה יישמע, כאן זה לא סוף העולם.
"סיימתי פה משחקים שהפסדנו בהם, ובכל זאת אוהדים באו לברך אותי על זה ששיחקתי טוב ונתתי הכול, וזה היה משהו שאני לא רגיל אליו. הם ממשיכים לתמוך במועדון, מפרסמים הודעות מפרגנות ברשתות החברתיות וכולם מאמינים שנצליח לחזור במהרה לליגה הבכירה. התחברתי למנטליות הזו, לחיוביות ולספורטיביות. זו התנהלות שונה מכל מה שקורה אצלנו בארץ. היא הכניסה אותי לפרופורציות הנכונות ונתנה לי הרבה מאוד השראה".
לאחרונה פורסם שבן־הרוש מועמד להגיע בעונה הבאה לאלופת יוון, פאוק סלוניקי. "עד היום נרשמו פניות מכמה קבוצות לסוכן שלי בנוגע אליי אבל עד עכשיו אין משהו קונקרטי שאני יכול לספר עליו. מאז שהסתיימה העונה המשכתי להתאמן בבלגיה עם הקבוצה ושמרתי על כושר עבור הנבחרת. אני לא יודע איזה סגל ייבנה שם לשנה הבאה, אני כרגע תחת חוזה ונכון לעכשיו אני נשאר בלוקרן".
שער אחרון בקופסה
בן־הרוש, שחגג בסוף מרץ האחרון יום הולדת 29, נולד וגדל בנתניה. הכדורגל הפך לחלק מרכזי בחייו כבר בגיל צעיר מאוד. "לאבא שלי היה חשוב שאעשה משהו ספורטיבי ובגיל חמש וחצי הוא שלח אותי להתאמן עם קבוצת ילדים בטוברוק. כל יום, כל היום, הייתי עם כדור. מבית הספר לאימון, ומהאימון ישר למשחק עם חברים בשכונה, מסביב לשעון. אחרי שנה וחצי החליטו להעביר אותי למכבי נתניה. הלכתי לראות הרבה משחקים של הקבוצה הבוגרת, שבה כיכבו באותן שנים לאסלו צה, גיא צרפתי ואחרים, וזה גרם לי להתאהב בכדורגל אפילו יותר".
הוא המשיך לעבור בין הקבוצות השונות במחלקת הנוער של מכבי נתניה, ובגיל 16 היה עליו להגיע להחלטה משמעותית. "בכל שנה שעברה כמה מהחברים ששיחקו איתי נשרו, ובשלב מסוים הבנתי שאני צריך להחליט אם אני הולך לכיוון של להגשים את החלום, או שאני משחרר הכול והולך לכיוון של לימודים. הייתי גבוה יותר משאר הילדים אבל אף פעם לא סומנתי כמשהו מיוחד, ועדיין החלטתי שאני הולך עם זה עד הסוף, למרות שזה לא היה פשוט".
בתחילת אוגוסט 2009 הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת לאחר שנכנס כמחליף באחד ממשחקי סוף העונה, בשנה שבה לותר מתיאוס אימן את נתניה. "הייתי אמור עוד קודם לכן לפתוח במשחק מול מכבי חיפה, הייתי בלחץ אטומי אבל זה לא קרה בסוף. בסיום העונה נתי עזריה מונה למאמן, ואחרי מחנה האימונים הוא אמר לי שלדעתו אני עדיין לא מתאים ושכדאי שאחפש קבוצה. הייתי מבואס ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ובסופו של דבר החלטתי ללכת להתאמן עם הנוער עד שאמצא מועדון שיקלוט אותי. למזלי, כמה שבועות מאוחר יותר ראובן עטר מונה למאמן של נתניה, הוא זכר אותי ושאל איפה אני, ואחרי כמה שבועות נוספים החזיר אותי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת. עשיתי כל מה שהוא ביקש, שיחקתי בלם, שאז עדיין לא היה תפקיד טבעי בשבילי ולמדתי אותו תוך כדי תנועה, וככה התחילה הקריירה שלי והפכתי לשחקן מרכזי בקבוצה".
"אף פעם לא הייתי כוכב, אבל פתאום נכנסתי לאיזו סיטואציה, לאיזה בור, שהיה קל מאוד להאשים אותי בכל דבר ולהחליט שאני לא טוב"
הוא שיחק ארבע עונות במדי מכבי נתניה, שבהן רשם 104 הופעות וארבעה שערים. אחד מהם היה השער האחרון שנכבש במגרש הקופסה המיתולוגי, שנהרס לאחר מכן. "זה שער שתמיד אזכור ושתמיד מזכירים לי, וללא ספק אחד הרגעים היותר שמחים שהיו לי בכדורגל. השער הזה הוביל למהפך בדקה ה־94, והעלה אותנו לאירופה. אשמח יום אחד לסגור מעגל ולחזור לשחק בנתניה".
איזו פוזיציה מועדפת עליך על המגרש – בלם או מגן?
"פחות משנה לי, שתיהן נוחות לי היום ומה שהמאמן מעדיף אני אשחק".
מה הסיכוי שנראה אותך משחק שוב בישראל בקרוב?
"אני אף פעם לא פוסל כלום. הכדורגל זה עולם מאוד נזיל ואתה אף פעם לא יודע מה הולך לקרות".
בן־הרוש משתף אותי בחלום שלו: "אני רוצה להמשיך את דרכי באירופה, להגיע לקבוצות גדולות יותר ולהעפיל עם הנבחרת לטורניר גדול סוף־סוף, זה משהו שיכול להיות אדיר עבור כולם. תמיד יש מחשבות על השלב של אחרי הפרישה, זה מלווה אותי כבר כמה שנים אבל אני משתדל להכין את הקרקע כמה שאפשר ולהתרכז כרגע בכדורגל".
מה אתה אוהב לעשות בזמן הפנוי שלך?
"רוב הזמן אני סביב הכדורגל, אבל אני גם אוהב לבשל לעצמי, לקרוא ולהעשיר את הידע. אני מתעניין בעיקר בספרי רוח וקורא עכשיו ספר של רובין שארמה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"חמש. החיים שלי די טובים, אני במקום נוח, יש סביבי אנשים שאני אוהב ואוהבים אותי ואני משתדל להיות מרוצה ממה שיש לי ולשאוף לעוד. חשוב להיות מאושר".
