אלחי סלומון, 40, נשוי ואב לשלושה, מתגורר במעלות–תרשיחא. עורך "יהי", כתב עת פואטי–פוליטי מבית אצ"ג, מרצה ודוקטורנט לספרות עברית באוניברסיטת בן–גוריון. השתתף בפסטיבל המשוררים ה–22 במטולה.
זיכרון ילדות תרבותי. פיטר פן. הספר הראשון שלי. שבתי אליו מאז אינספור פעמים, כרטיס כניסה למשפחתנו. הילד הנצחי הזה הוא אני, מקסימום חירות לעוף, לחלום, ולכן קראתי לבני בכורי בשם פָּן. גם במשמעות של פן חדש, ממד, הארה.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. טרנטינו. מ"ספרות זולה" ועד "ג'אנגו ללא מעצורים", וכמובן גם "קיל ביל" עם אומה תורמן הגדולה מהחיים. ככה עושים את זה. אף פעם לא כמו שצריך או כמו שכבר עשית. לחדש, להפתיע ובעיקר להגזים, לצלול אל הדימוי או אל הפעולה, אל העולם שאתה משרטט, עם כל החושים, עם כל התעוזה, עם כל המֶשֶך, עד העונג המר.
דמות שמעניקה לך השראה. שלמה. איזה מלך. שילוב מיטבי של חומר ורוח, קודש וחול. שיר השירים, ספר האהבה הגדול בכל הזמנים, ובה בעת או דווקא משום כך קודש קודשים. לך תסביר את זה לבינארים דיכוטומיים גלותיים שכמונו. אני כותב שירת אהבה ואהבים אל מול מודל היצירה של המלך הזה.
ספר שקראת פעמיים. "ואין תכלה לקרבות ולהרג: שירה פוליטית במלחמת לבנון" בעריכת ח' חבר ומ' רון. יש לא מעט ללמוד מהשמאל, על התנגדות ומחאה נוקבת, על אמנות שיש בה מחויבות פוליטית ואחריות חברתית, על הרמת קול וזעקה בלי חיבוקים ועטיפות אידיאולוגיות מסרסות.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? אורי צבי גרינברג, משורר הלאומיות העברית הגדולה. אני אוחז בכוס הבירה בכף ידי החסונה, נועץ מבט בעיניו הירוקות ואומר לו כך: "אורי, לא אלמן ישראל. אנחנו הולכים להחזיר אותך ואת החזון שלך למרכז הבמה של התרבות העברית ביג טיים".
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? עם אשתי. להיות בתוך הראש שלה, אני חושב שזה היה פעם אחת ולתמיד מסדר אותי בכל העניין הזה של גברים ממאדים ונשים מנוגה. וזה בעצם גם הטופ של התשוקה, החיבור – להתאחד ממש, גם בדעת, במחשבה.
באיזו סדרה היית רוצה להשתתף כשחקן אורח? "הבורר". יש לי הנטייה לבירור האמת מתוך הסיגים, לשמוע את האמיתות המתקיימות אצל כל הצדדים ולהכריע בסוף איך שנראה לי, כמו הבורר, ואני חולה על משפחות פשע. וחוץ מזה סבא שלי שופט, יש לי את זה בגֵנים.
מה מצחיק אותך? ישראלים. ישראליוּת. אנחנו. אנחנו חכמים ופראיים ואנחנו קורעים, מגוונים, תיאטרליים. לאן שלא תביט, אנשים מוגזמים ויצירתיים כאילו הרחוב או בית הכנסת זה מינימום ברודווי.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. פרג וחלווה. לא ביחד.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? סלוגֵץ. אנחנו פמיניסטים, אבל הסלומון בראש. במשפחה הרחבה יש לנו "סלומונלה" המוקדשת לבירור החיידק המשפחתי ולחפירות אינטימיות, ו"הסלומונלה המורחבת" הכוללת תשעה ילדים, תשעה חתנים, כלות ועשרות נכדים.
