במטרה לגייס כסף עבור הוצאת ספרם החדש "אגדות דשא – 50 הגדולים ביותר בדור האחרון", פנו עיתונאי הספורט שרון דוידוביץ' ואסף כהן לאתר מימון ההמונים הדסטארט. אחת התשורות שהציעו עבור מי שיעניק 1,500 שקלים לפרויקט, הייתה עשרה ספרים וצפייה משותפת עם צמד המחברים במשחק כדורגל. "מי שהלך על זה בסוף היו כמה חברים, דתיים וחילונים, שגרים בקרוונים במאחז בשם מעלה־דן ליד אלקנה", מספר דוידוביץ', "אסף היה בהולנד, אז נסעתי לבד והיה ערב אדיר. הם עשו על האש, ראינו מנצ'סטר יונייטד נגד ברצלונה, חתמתי על הספרים, צחקנו, דיברנו והיה ממש כיף".
דוידוביץ' (33) הוא אחד האחראים לרנסנס המבורך של ספרי הספורט הישראליים שרואים אור בשנתיים האחרונות. הוא החל את דרכו בגלי צה"ל וכיום הוא משדר, מגיש ומביים כתבות ספורט בערוץ ספורט 1 של חברת צ'רלטון, לצד ניהול עמוד פייסבוק פופולרי. ב־2017 הוציא עם אלעד זאבי ספר כדורסל בשם "נבחרת החלומות", שבו בחרו את 50 הכדורסלנים הטובים ביותר בדור האחרון.
"הרעיון הגיע אחרי שתקופה ארוכה פרסמתי טור שבועי בשם 'דירוג העוצמה', שבחר את הקלעים הכי טובים, הרכזים הכי טובים, וכיוצא בזה", נזכר דוידוביץ', "עניין הכתיבה של הספר בא קודם כול מאהבה לספורט כי מבחינה כלכלית זה לא שווה אפילו עשירית מהזמן ומההשקעה הדרושה. הרצון שלנו היה להחזיר ימים כקדם, לתקופות שאנחנו גדלנו בהן, אז אנשים כמו עפר שלח ואריה מליניאק הוציאו ספרי ספורט. בימים שאנחנו התחלנו לכתוב, ניתן היה למצוא בחנויות רק ספרים מתורגמים או כאלה שמתאימים יותר לדור הצעיר. החלטנו להוציא ספר במחשבה שנצליח למכור אולי 500 עותקים ובפועל זה הפך להצלחה גדולה הרבה יותר. בשלב מסוים אחי משה אמר שהגיע הזמן שאלך על הדבר האמיתי – ספר על כדורגל".
דוידוביץ' החליט להיענות לאתגר שהציב אחיו ולפרויקט השני שלו, שהפך לפני כמה חודשים לספר "אגדות דשא", גייס את חברו לערוץ, אסף כהן. כהן, בן 42, יליד ירושלים שחי בתל־אביב וערך בעבר מקומון בעיר הבירה וחי במשך שנים באמסטרדם, הפך למומחה של הכדורגל ההולנדי. אחרי שחזר ארצה, החל לעבוד בתור פרשן בספורט 1 ושם גם פגש את דוידוביץ'.
"מדי פעם שידרנו יחד, נוצרה בינינו כימיה טובה וככל שהתקדמנו מקצועית בערוץ, התחלנו לעשות דברים גדולים יותר, כמו לשדר יחד את הליגה האנגלית והישראלית ולהגיש תוכנית סיכום שבועי בשם 'פספורט'", מספר כהן, "בנוסף, התחלנו לשדר יחד עם בן פורגס, שהגה את הרעיון לפודקאסט שבועי בשם 'בשירות הוד מלכותה', שמסכם את משחקי הליגה האנגלית. כל העולם הזה חדש בשבילנו, לא היינו מודעים לכוח שלו, וזה תפס באופן מדהים. אחד החלומות הגדולים שלי היה להוציא ספר וכששרון הציע לי להצטרף אליו, שמחתי מאוד".
הבנאדם לפני השחקן
אני פוגש את השניים בבית קפה בתל־אביב, והם מספרים לי על תהליך הפקת הספר, עוד משלב הקונספט. "החלטנו שנבחר את 50 הכדורגלנים הטובים ביותר ששיחקו ב־25 השנים האחרונות, כי רצינו לכתוב על כדורגלנים שראינו ולא להיכנס כאן לשאלה ההיסטורית מי הכי טוב מכולם", מסביר דוידוביץ'.
כהן מוסיף: "יש ממד נרחב בספורט שנוגע במספרים ובנתונים והוא מבורך, אבל אנחנו ביקשנו להיכנס לרובד אחר ולספר את הסיפור של השחקנים. רצינו למצוא לכל שחקן שבחרנו, אלו המוכרים יותר או פחות, זווית מעניינת ושונה שפחות מכירים. הסיפור של זלאטן איברהימוביץ' (מקום 7) למשל מאוד ידוע, אז במקום לכתוב שוב על השערים שלו, על ההומור והאגו המנופח, שגורם לו לדבר על עצמו בגוף שלישי ומנע ממנו להסכים להיות כינור שני אפילו למסי, בחרתי לכתוב על בן המהגרים, שגדל בפרבר עני, הצליח בענק והשפיע תרבותית בצורה מאוד משמעותית על המהגרים בשבדיה".
אחרי שגובש הקונספט, פנו השניים לאתר הדסטראט. בקמפיין שלהם, שהפך להצלחה גדולה, תמכו 1,343 אנשים בסכום מרשים של למעלה מ־156 אלף שקלים. "בספר הראשון עשיתי קמפיין דומה אבל נעשו טעויות בחישובים ולקח לנו הרבה זמן לכסות את העלויות. הפעם, ביקשנו סכום הרבה יותר גבוה ולשמחתי קיבלנו המון תמיכה. זה היה מדהים לגלות כמה אנשים רצו לעזור, לקרוא את מה שיש לנו להגיד וגם פשוט לתמוך במיזם כזה, במטרה שמוצרים כאלה ייצאו החוצה", מספר דוידוביץ'.
השלב הראשון בכתיבת הספר היה הבחירה הקשה של 50 הכדורגלנים הבכירים, מתוך רשימה ארוכה בהרבה. "הדבר הראשון שעשינו היה לעבור על הגלובוס ולהיזכר בשחקנים מכל מדינה", מסביר כהן את התהליך, "מהר מאוד הגענו לרשימה של יותר ממאה ומשם התחיל תהליך הקיזוז. הצבנו רשימה של סטנדרטים מקצועיים שיאפשרו ליצור דירוג, החל מהתארים שהשחקן זכה בהם, תארים שהקבוצות שלו זכו, מספרים שהשיג, הופעות בנבחרת, הרגעים הזכורים, הפופולריות וההשפעה שלו. התייעצנו עם הרבה אנשים והיו בינינו הרבה ויכוחים ודיונים על המיקומים השונים, בעיקר בשל העובדה שהיו הרבה מאוד בחירות לא פשוטות, שמבוססות גם על טעם אישי".
"היה כאן גם עניין של אפליה מתקנת כי באופן טבעי החלוצים והקשרים, שמבשלים וכובשים, הם מפורסמים ומתוקשרים יותר, אבל גם לרבים אחרים יש הקסם שלהם. יש בלמים כמו קרלס פויול (מספר 24 בדירוג) ופאביו קנבארו (35), שהיה שם את הראש שלו במקומות שאחרים היו מפחדים לשים את הרגל. הם היו גם מנהיגים גדולים, כאלה שבעיתות משבר היו תופסים בחולצות של החברים שלהם, מעירים ומעודדים. אנדרס אינייסטה (6) הוא עוד דוגמה מושלמת. אם תסתכל בנתונים היבשים שלו, אולי לא תבחר אותו ל־50 הגדולים. מדובר בשחקן שכבש פחות מ־50 שערים בקריירה אבל אלו שערים ואיזה ווינר ענק הוא היה. מי שראה את המשחקים שלו ובנוסף שומע איך מדברים עליו שחקנים ומאמנים שעבדו איתו, מבין את התרומה האדירה שלו למשחק".
דוידוביץ': "היה לנו חשוב לספר קודם כול על הבנאדם לפני השחקן, למשל היה לנו חשוב לספר על המאבק של סמואל אטו (32) בגזענות, התרומה של דידייה דרוגבה (34) למצב הפוליטי בחוף השנהב, ובחרנו לשים את אריק קאנטונה גבוה ברשימה (10) ועל עטיפת הספר, כדי להסביר מה זה בעצם הדור הזה של השחקנים, מה הוא מסמל ומה ההשפעה של הכדורגל מסביב. היה לנו חשוב גם לא לספר את אותו סיפור פעמיים. דני אלבס וקאפו (42) למשל, שניהם מגינים ימנים ברזילאים מצוינים עם רקע דומה למדי ולא היה צורך להכליל את שניהם. יכול להיות שכמה שנבחרו לבסוף היו ראויים יותר להיות במקומות ה־60 או ה־70, ועדיין בחרנו לקדם אותם אצלנו. בסופו של דבר כל מי שנכנס והוא לא חלוץ גדול, הוא שחקן בעל השפעה אדירה, כמו סרחיו ראמוס (23), שהוא ווינר שלא היה כמותו, פאולו מלדיני (8), ששיחק 25 שנה במילאן ונחשב לאחד המגנים הטובים בכל הזמנים וכמובן רוברטו קרלוס (19), שפשוט שינה לנצח את עמדת המגן".
מתברר שגם ענייני מוסר עלו על השולחן בשלב הבחירה. "ניסינו לבחון את זה במהלך הכתיבה, בעיקר בפרק על ריאן גיגס (20). מצד אחד, שחקן מושלם מבחינת אוהד הכדורגל, ששיחק 20 שנה באותה הקבוצה ועשה דברים אדירים, ומצד שני התגלה שהוא ניהל רומן עם גיסתו במשך שמונה שנים. בסופו של דבר החלטנו להפריד בין החיים המקצועיים שלו לאישיים כי הרי אנחנו לא באמת מכירים אותו. זה מצחיק, כי מישהו כמו לואיס פיגו (16), שעבר מברצלונה לריאל נחשב לבוגד הנצחי לעומת גיגס, שנחשב לאחד השחקנים הנאמנים בהיסטוריה".
דוידוביץ': "היה לנו חשוב לספר קודם כול על הבנאדם לפני השחקן, למשל היה לנו חשוב לספר על המאבק של סמואל אטו בגזענות, או התרומה של דידייה דרוגבה למצב הפוליטי בחוף השנהב"
הגדול מכולם
בסופו של דבר בחרו השניים לפתוח את הספר עם סיפורם של כמה שחקנים בעלי משמעות מיוחדת שלא נכללו ברשימה, כגון אנדרס אסקובר הקולומביאני, שנרצח ב־1994 לאחר שהחמיץ פנדל בגביע העולם, זבונימיר בובאן, שהפך לסמל החירות והלאומיות של קרואטיה וג'ורג' וואה, שהפך ב־1996 לאפריקני הראשון (והאחרון בינתיים) שזכה בתואר שחקן השנה בעולם, ומכהן כיום כנשיאה של ליבריה.
החלק השני של הספר מתחיל ברשימת עשרת השחקנים שכמעט נכנסו ל־50 הגדולים. המפתיע שבהם הוא לואיס סוארס, חלוצה של ברצלונה ונבחרת אורוגוואי, שממוקם במקום ה־51. "קודם כול, ייתכן שאתה צודק", צוחק כהן, "יש לנו המון חלוצים ברשימה והשאלה הייתה האם הסיפור שלו מעניין ומשמעותי יותר משל האחרים. היה לנו חשוב שהוא יהיה בספר ולכן הסיפור שלו מופיע, אבל ב־50 הגדולים היו לנו בחירות אחרות. מירוסלאב קלוזה הגרמני (45) למשל, לא היה ענק בקבוצות שבהן שיחק אבל לא יכול להיות שאת הכובש הכי גדול בגביע העולם, הטורניר הכי חשוב בהיסטוריה, לא תכניס לרשימה הזו.
"גם את מייקל אואן האנגלי (49) הבנו שאנחנו חייבים לשלב, כי עבור רבים מהדור הצעיר יותר הוא מסמל אהבה ראשונה לכדורגל, וגם אם בעיניי הוא לא הכי גדול, הוא צריך להיות בפנים כי מה שהם מרגישים כלפיו מעלה את הגדולה שלו. היה לנו גם חשוב במיוחד להזכיר שחקנים שנשכחו כמו גיורגה חאג'י הרומני (41), שהיה אחד הכישרונות הגדולים שידע המשחק, שחקן גאון כמו דניס ברגקאמפ ההולנדי (17) וגם את התרומה של דיוויד בקהאם (28), להפיכת המשחק לחלק מתרבות הפופ".
במקום ה־21 בספר ניצב ניימאר הברזילאי, שנחשב לאחד השמות הגדולים ביותר בדור הנוכחי. כשאני תוהה על מיקומו הנמוך, השניים מעט מופתעים מהשאלה. "האמת שיש כאלה שטוענים שהוא נמצא גבוה מדי", אומר דוידוביץ', "הוא כרגע השחקן השנוא ביותר בעולם, והאמת שהוא קצת קורבן של המציאות. מבחינתנו הפרק עליו מייצג לְמה הפך הדור הזה, לטוב ולרע. לפני 30 שנה היו כישרונות־על, כמו סוקרטס וזיקו, שאתה לא יודע הרבה מעבר למה שעשו על המגרש. היום ניימאר מעלה פוסט בכל שנייה, אתה רואה אותו חוגג במסיבות, ועם כל כך הרבה מצלמות על המגרש, אי אפשר להתעלם מכל ההצגות שהוא עושה. הוא גם נמצא תחת מתקפה לא פשוטה, עוד לפני הסיפור הנוכחי שהסתבך בו. כשהוא מצטלם עם ילדים אומרים שזה ליחסי ציבור, וכשהוא נפצע, טוענים שזה תמיד באותה תקופה כי הוא לא רוצה לפספס את מסיבת יום ההולדת של אחותו בברזיל. אנחנו דווקא מנסים קצת להרגיע בנוגע אליו, מסבירים שהוא אחד מחמשת הכישרונות הגדולים ביותר כיום ושיש לו עוד זמן לתקן ולהפוך לאחד הגדולים בדור הזה".
אחד הוויכוחים הנצחיים בכדורגל העולמי הנוכחי נוגע בשאלה מי שחקן גדול יותר – כריסטיאנו רונאלדו או ליונל מסי. בכל מה שקשור לספר, נראה שהקושיה נפתרה בקלות יתרה, כשהפרעוש הארגנטיני זוכה בבכורה.
"האמת שבהתחלה חשבתי שרונאלדו צריך להיות ראשון כי הסיפור שלו מרתק הרבה יותר מזה של מסי, עם הילדות הקשה, ההתגברות על הרבה מכשולים ואלכס פרגוסון שהביא אותו ועזר לו להפוך למי שהוא, מול מסי שהוא קצת דיסלקט רגשי, שמשעמם אותך בכל פעם שהוא מדבר", אומר דוידוביץ', "אבל כשנכנסים לדברים האמיתיים אתה מבין שאין פה באמת תחרות. מבחינת תארים אולי אין הרבה הבדלים ביניהם, אבל אין ספק שמסי כשחקן הוא הבידור האולטימטיבי, והמטרה של מי שהמציא את הכדורגל הייתה להגיע לרמת משחק של מסי. הוא שחקן שאתה יודע עליו הכול, ואז הוא עושה את הדבר היחידי שעדיין לא חשבת עליו. הוא מפתיע בכל פעם מחדש, וממד ההפתעה הזה מיקם אותו בראש הרשימה".
כהן: "גם לי זה לא היה ברור בהתחלה, אבל כשהגענו לשמות הגדולים באמת, כמו רונאלדיניו (5), רונאלדו הברזילאי (4) וזינאדין זידאן (3), הסתכלנו קודם כול על הכדורגל, ובכישרון הטהור באמת לא היה שחקן כמו מסי בדור הזה. ועדיין, חשוב לנו שיבינו שהכדורגל זה לא רק הוא. המשחק היה קיים לפניהם ויימשך אחרי שיפרשו, והשנה בצ'מפיונס ליג ראינו איזה כיף יכול להיות בלי ששניהם על המגרש. למרות ההתמסחרות ההולכת וגדלה, ההצלחות של לסטר, אייאקס ומונקו בשנים האחרונות, גרמו לכולנו להתאהב בכדורגל מחדש. אני מאמין שהוא יישאר תמיד כזה רגשי ומיוחד, גם אחרי עידן הכסף הגדול של מנצ'סטר סיטי ופריז סן־ז'רמן".
מלבד דוידוביץ' וכהן מתארחים בספר כמה כותבים נוספים. "במהלך כתיבת הספר, אולי פרט לפרק או שניים, היה לנו חשוב שהשחקנים יהיו הסיפור ולכן לא שילבנו כלל את הדעה האישית שלנו", מספר דוידוביץ', "שמחנו על ההזדמנות לקבל פרקים מיהודה ארם, שכתב על גבריאל באטיסטוטה (44), וסלבה ברזילאי, שכתב על רומאריו (15), שהכירו את השניים באופן אישי. בנוסף, בן מיטלמן, שהוא אוהד צ'לסי, כתב על דרוגבה, יונתן כהן על אלן שירר (38), אחי משה על סרחיו ראמוס, אשרת עיני כתבה על הכדורגלניות המצטיינות, דור הופמן על חבייר סאנטי (48) ואסף לירן, שלטעמי הוא המומחה מספר אחת בארץ לנושא ברצלונה, הצליח להפוך את הטקסט על סרחיו בוסקטס (30) – אחת הדמויות המשעממות ביותר – לסיפור מיוחד ומעניין".
כהן: "למרות ההתמסחרות ההולכת וגדלה, ההצלחות של לסטר, אייאקס ומונקו בשנים האחרונות, גרמו לכולנו להתאהב בכדורגל מחדש. אני מאמין שהוא יישאר תמיד כזה רגשי ומיוחד, גם אחרי עידן הכסף הגדול של מנצ'סטר סיטי ופריז סן–ז'רמן"
בכל סיום פרק בספר, שמתפרש על פני 410 עמודים, מצורף ברקוד, שמאפשר להיכנס ליוטיוב ולצפות ברגעים הגדולים של אותו שחקן או משחק מדובר. "זה דבר אדיר לילדים שלא מכירים שחקנים כמו אנדריי שבצ'נקו (37) ורוברטו באג'ו (13), שאחרי שאבא מקריא להם את הפרק, הוא יכול להראות להם סרטון עם הרגעים הגדולים של אותו שחקן. זה משהו שמאוד מתאים לעולם שבו אנחנו חיים ומוסיף לספר ממד אינטראקטיבי", אומר כהן.
הספר מסתיים בפרק על הרגעים ועל האנשים הבלתי נשכחים בדור האחרון של הכדורגל העולמי. כהן: "מעבר לשחקנים רצינו לספר את הסיפור של הדור כולו, והבונוסים בסוף מאפשרים לנו לתת תמונה רחבה ועמוקה יותר של הדברים ולספר את הסיפור של השוערים הכי טובים, המאמנים, הכדורגלניות, הרגעים המשמעותיים, הגמרים הגדולים, הקבוצות הבכירות, שינויים מכריעים שהתרחשו בליגות כמו בגרמניה והפריצה המדהימה של נבחרת ספרד".
דוידוביץ': "המטרה בסופו של דבר שאם תחפש מישהו או משהו מסוים, אתה תמצא את הסיפור באחד מפרקי הספר, גם אם אין פרק ספציפי על שחקן או איש מקצוע מסוים. לדוגמה אין פרק אצלנו על ארסן ונגר, אבל במהלך הספר תמצא סיפורים עליו בכמה פרקים שונים".
אחד הנספחים עוסק בחמשת הרגעים המשמעותיים ביותר בדור האחרון, כשבמקום הרביעי נבחרה ה־VAR, המערכת הדיגיטלית שהחלה לסייע לשופט במהלך המשחק ברגעי מחלוקת. השניים, כך נראה, תומכים מאוד במהלך. כהן: "אני בעדו ואני מאמין שברגע שילמדו לעבוד איתו טוב יותר, יהיו גם פחות עצירות של המשחק. בכדורגל יש המון רגש, זיכרונות והיסטוריה וקשה מאוד לאנשים לזרום עם שינויים, אבל במקרה הזה יש שינוי נכון והכרחי, שגם מוסיף בדרכו ריגוש למשחק".
דוידוביץ': "אני בעד זה כי אני רוצה שהדברים יהיו הוגנים ואני מאמין שזה ישנה את הכדורגל, את הדרך שבה מגינים יפעלו ברחבה, ששחקנים יהיו חופשיים יותר ויהיו יותר שערים".
במקום הראשון ברגעים המשמעותיים נבחר סיפורו של ז'אן־מארק בוסמן, שתביעה שהגיש בסוף 1995 הפכה ל"חוק בוסמן", שהופך שחקנים לחופשיים לקיים משא ומתן בחצי השנה האחרונה של החוזה שלהם, ומאפשר לכדורגלן אירופאי לשחק בכל רחבי היבשת ללא הגבלה. "לא היה חוק בתולדות הספורט העולמי ששינה ענף כמו חוק בוסמן", קובע דוידוביץ', "היה לי חשוב לעשות תיקון היסטורי ביחס לבוסמן עצמו, שרבים טענו שהוא הרס את הכדורגל, וזו טעות. המשחק היום טוב יותר, מצליח ומהנה יותר ובזכותו נוצרו כמה מהקבוצות הגדולות ששיחקו את המשחק. בוסמן הוא מרטין לותר קינג של זכויות הספורטאים בכלל (החוק שינה גם את הכדורסל, ד"מ), רק עצוב שהוא היום אלכוהוליסט חסר כול שגר במרתף של הוריו, בשעה שבזכותו יש אנשים שמרוויחים מאות אלפי פאונד בשבוע".
בין ברקוביץ' לבניון
נקודת מחלוקת נוספת שפותרים השניים בחלקו האחרון של הספר קשורה לכדורגל שלנו ולכדורגלנים הבולטים בדור האחרון, שם קטף יוסי בניון את המקום הראשון, כשאחריו אייל ברקוביץ', חיים רביבו, ערן זהבי וראובן עטר. "זו אחת הבחירות שחיכו בסופו של דבר לרגע האחרון", מודה כהן, "מבחינת כישרון, ברקוביץ' היה כישרון גדול יותר מבניון אבל יוסי שיחק בליברפול, צ'לסי וארסנל, הוא היה שחקן משמעותי בחצי גמר ליגת האלופות והגיע להרבה יותר הישגים ברמות הגבוהות. אפשר לומר שברקוביץ' מיצה 80 אחוז מהפוטנציאל שלו, בעוד בניון מיצה 120".
גם בנוגע לכדורגל שלנו, נשמעים השניים חיוביים למדי. כהן: "זה שלנו ואנחנו אוהבים את זה למרות שברור שיש אצלנו פחות כישרון, שמשקיעים פחות בנוער, שהרבה מתקנים עוד לא ברמה המתאימה ושיש הרבה מה לשפר. ועדיין, יש עכשיו דור של מאמנים צעירים שמנסה ללמוד ואנחנו צריכים להסתכל על הדברים הטובים ולשאוף לתקן את מה שלא".
דוידוביץ': "אני מאוד גאה שגם בכתיבה שלנו, וגם בעבודה בטלוויזיה ובפודקאסט, האני מאמין שלנו הוא קודם כול להחמיא, להיות חיובי ולהגיד את מה שטוב ורק אז להעביר ביקורת, שאנחנו לא מפחדים או בורחים ממנה.
"עד השנים האחרונות היה הרבה זלזול כלפי אנשי תקשורת הספורט ובחלק מזה אשם הקהל, שבוחר גם את הדברים המתלהמים והאגרסיביים יותר. לשמחתי אנחנו בעיצומה של מהפכה נהדרת, שלא באה להחליף את התקשורת הממוסדת, אלא מפתחת משהו נלווה לאוהדי הספורט וזה מתפתח לממדים אדירים ונהדרים. אנשים החליטו להפסיק להתלונן על מה שחסר להם ופשוט התחילו לייצר לעצמם, ואנחנו נהנים להיות חלק משני העולמות האלה. קהל צרכני הספורט הוא הרבה יותר חכם ומתוחכם ממה שאנשים חושבים והוא קהל יותר קשה מכל הקהלים, כי יש לו הרבה מאוד ידע והמשימה לאתגר אותו הרבה יותר קשה".
בסוף חודש מרץ השנה, לאחר שנה של עבודה, יצא הספר לאוויר העולם והתקבל בהתלהבות גדולה. הוא ניצב כבר יותר מחודשיים ברשימת רבי־המכר, מכר למעלה משמונת אלפים עותקים, ובימים אלה מודפסת המהדורה השנייה שלו.
"האמת שרק עכשיו אני מתחיל ליהנות מכל מה שקורה", מודה דוידוביץ', "היתרון בלהוציא ספר לבד הוא שיש קשר אישי עם הקונים אבל מצד שני אנחנו מתעסקים המון בעניינים טכניים, בדפוס, בשאלה אם הספר הגיע או לא הגיע בדואר, ולאורך הדרך היו לנו רגעי משבר עם טעויות שהתגלו והרבה קשיים טכניים".
הצלחת הספר מביאה איתה גם תגובות רבות במיוחד. "האמת שבהתחלה מאוד חששנו מהתגובות שנקבל אבל עד עכשיו הן מאוד מפרגנות, גם כאשר מישהו פחות מסכים עם החלטה זו או אחרת", אומר דוידוביץ', "יש הרבה מאוד תגובות שקשורות לבחירה בין מסי לרונאלדו, ולגבי העובדה שבחרנו להציב את פרנק למאפרד (26) לפני סטיבן ג'רארד (27). כתבנו את הספר למבוגרים אבל אנחנו מאוד שמחים שהוא תפס מאוד יפה גם אצל הדור הצעיר ואנחנו מקבלים גם תגובות מאוד מרגשות, מאנשים שמודים לנו על פיתוח תרבות הספורט בישראל, בנוסף לסיפורים על ילדים שזה הספר הראשון שהם הסכימו לקרוא ואפילו הולכים לישון איתו.
"שמענו גם סיפור על ילד שסובל מבעיות קשות של קשב וריכוז ומתקשה לישון. לילה אחד, כששוב התקשה להירדם, אבא שלו הציע לו לקרוא פרק מהספר, ומשם זה התגלגל לפרקים נוספים ולדיון על השחקנים וצפייה בכמה סרטונים, שבסופם הוא נרדם ללא בעיה. אלו סיפורים שמרגשים אותנו ושווים את כל המאמץ שהשקענו".
