צולם ביום חול: החרדים שוברים את האינסטגרם

איש הנדל"ן שוקי סלומון (38) הוא הדבר החם ביותר באירועים של המגזר החרדי. הוא נכנס בסערה למרכז האולם, חמוש בסלולרי המחובר למטען נייד בכיס החליפה שלו ומתחיל לפזז ולרקוד בשידור חי לכ־40 אלף העוקבים שלו באינסטגרם.

כמה דקות לאחר מכן, בריטואל קבוע, יעלה סלומון אל בימת התזמורת, יצטרף ללהקה בנגינה קלה או בשירה מול המיקרופון, וגם את זה, כמובן, יעביר בשידור חי לעוקבים, שלא יצליחו להירדם עד שיֵדעו באיזו חתונה יוקרתית הוא היה היום. הם לא יצטרכו להישאר זמן רב במתח, כי בהמשך, קרוב לוודאי, יצלם סלומון את החתן או את בעל השמחה, יחבק אותו ביד אחת ויעלה איתו סטורי חדש־חדש של "מזל טוב" מתלהב.

אם זכו בעלי האירוע וסלומון נשאר יותר משעה במקום, צפויים להם לפחות 10־12 סטוריז מלאי אנרגיה ולעיתים אף יותר. ואל תחשבו שבחתונה, המסתיימת בשעה מאוחרת של הלילה, יסיים סלומון את שידוריו. את עוקביו ייקח איתו להמשך שיטוטיו ברחבי הארץ, כשהכול גם כאן עולה לסטורי. עד שהוא לא יהיה לבוש בפיג'מה, ויברך את עוקביו בקול עייף ב"לילה טוב", החגיגה לא תיגמר.

סלומון לא המציא את תרבות הסטורי באינסטגרם, אבל הוא בהחלט שכלל אותה דרגה אחת למעלה. הנקודות בחלק העליון שבו מוצג הסטורי בעמוד שלו רבות וצפופות – 70־80 סטוריז בממוצע ליממה. מטורף בכל קנה מידה.

פורצים את הגבולות

לאט־לאט, בשנתיים־שלוש האחרונות, הגיעה בשורת הרשת החברתית הפופולרית בעולם – האינסטגרם – גם למגזר החרדי, וכבשה אותו בסערה: ידוענים, זמרים, נשות אופנה, כוכבי וכוכבות רשת, הצטרפו בזה אחר זה, ונכנעו לתרבות השלטת, כשהם מעלים עוד ועוד צילומים מעודכנים מסדר יומם, יהיה אשר יהיה.

במגזר שבו ההוראה הרשמית של הרבנים היא שאינטרנט הוא פסול, אפשר להבין מדוע הגברים החרדים מרגישים קושי רב להתחבר לאינסטגרם – רשת שבהגדרתה היא אבי אבות ה"פריצות" בעין חרדית – עוד יותר מאל הפייסבוק, שגם הוא נכנס בהדרגה אל הציבור החרדי. לעומתם, הנשים החרדיות זורמות לשם בזו אחר זו, עם הגבלות משלהן. חלק גדול מהן מנהלות חשבון סגור, שהתמונות שהן מעלות בו לא מוצגות לכלל הגולשים שנתקלים בחשבונן, וכמובן לא מאשרות בקשות מעקב מגברים.

בעקבות כך בשנים האחרונות הפכו הרשתות החברתיות, ובעיקר האינסטגרם, לכלי שמתייחסים אליו בכובד ראש במשרדי הפרסום החרדיים, ויותר תקציבי פרסום מופנים גם לרשתות – שעד לפני שנים בודדות אף אחד לא האמין שחרדים יסתובבו בהן חופשי. השיא נרשם כאשר לאחרונה הוציא איש היח"צ החרדי קובי סלע מספר טיסות למלון בקפריסין למטרת היכרות עם המגזר החרדי. אחת מהן נערכה לעיתונאים, כמקובל. אבל טיסה שלמה, נפרדת, בשבוע אחר, נערכה לכוכבות הרשת החרדיות – אלה שסוחפות אחריהן עשרות אלפי עוקבים כל אחת.

באופן טבעי, יחד עם בוא האינסטגרם הגיע גם עידן ההשקות הנוצצות. ממסיבות עיתונאים להכרת מוצרים או שירותים כאלה ואחרים ועד לפתיחה של מסעדות ומקומות בילוי שמותאמים לקהל היעד החרדי, מצאו העסקים את הדרך היישר אל לב הקהל – דרך שעוברת בפוסטים ובסטורי של כוכבי הרשת החדשים. הם, אגב, משתפים פעולה בשמחה: מגיעים בהמוניהם להשקות יוקרתיות ומפונפנות ומעבירים את ההשקה לעוקבים. בתמורה הם יוצאים בסוף הערב, כמקובל, עם שקית ובה המוצר או שי ברמה כזו או אחרת. אלה מהם עם מספר העוקבים הגדול ביותר, יקבלו גם תשלום כספי.

שוקי סלומון (38), גבעת שמואל – 40 אלף עוקבים (shuki_salomon@)

פוסט שסחף הכי הרבה תגובות: "בכל פעם שאני מעלה סטורי שבו אני מדבר על ההגדרה שלי כחרדי, אני מקבל תגובות מטורפות. אנשים אוהבים גם את המונולוגים היותר רציניים שלי"

כלל הזהב להצלחה באינסטגרם: "להתחיל בלי שום כלל, אם אתה מעניין אתה תצליח. העליתי את עצמי בלי שום מניירות גם בימים שנראים פחות טוב, וזה חלק מסוד ההצלחה"

מישהו שאתה אוהב לעקוב אחריו: "הדף של 'לשון הרע לא מדבר אליי', דודי קפלר – בחור שהגיע מבית חרדי ועושה סרטונים יפים. וכמובן  מלך זילברשלג הבלתי מעורער, שהוא בחור חמוד שכיף לעקוב אחריו, ואני גם מאוד אוהב את הדף של חנוך דאום"

תראו אותי

סיפורה של חני וינברגר (31), מאפרת מבני־ברק, הוא אחד המרתקים מבין אלה שמככבים בעמודי האינסטגרם החרדיים. משום מקום, צמח העמוד של וינברגר, חרדית נשואה ואם ל־3, להיות אחד מעמודי האינסטגרם הכי גדולים בקרב הנשים החרדיות. בלי סרטונים מצחיקים או סטוריז יוצאי דופן, היא הצליחה לפלס דרך אל הצמרת. עם 25 אלף עוקבים היא מוזמנת היום נון־סטופ לעוד ועוד השקות, לאו דווקא חרדיות, כדי להכיר לקהל עוקביה – גם הוא לאו דווקא חרדי – עוד ועוד מוצרים.

"הדף שלי התחיל כדף מקצועי, שמציג עבודות שלי", היא מספרת, "לאט־לאט התחלתי להבין שכדי למכור אני צריכה להביא ערך מוסף לעוקבות שלי, כי מאפרות טובות יש הרבה, וכדי שהדף יצליח אני צריכה לחשוף קצת את עצמי, וכך החלטתי להראות את החיים שלי, שחלק מזה זה הילדים שלי, הבית שלי, האהבה ללבוש, נעליים, אופנה וכו'. ברגע שהתחלתי לשתף התחלתי לקבל המון פידבקים מהקהל – מאנשים שרצו קישור לקניית נעליים כמו שלי או את חוות דעתי האישית בנושאים שונים. לבסוף הבנתי שאפשר לעשות מזה כסף והרבה, והתחלתי לשווק את הדף שלי כעסקי. כיום כל חברות היח"צ פונות אליי ועושות אצלי קמפיינים בתשלום, כמו על מוצרי טיפוח שקשורים אליי, בגדים לילדים שלי או מכונת קפה לבית שלי.

"אצלי האותנטיות משלבת הכול: כי אני גם אמא, גם מאפרת, גם אישה שאוהבת להיראות טוב, וגם יש לי ילדים, והכול בדף אמיתי ואותנטי, וזה משהו מאוד מיוחד", היא מסבירה. "אני למשל לא אחת מאלה שחשוב להם שהדף ייראה מאוד אחיד ומסודר. אני דווקא אוהבת שהוא אמיתי וצבעוני עם הרבה משחקים".

חני וינברג (31), בני–ברק – 26 אלף עוקבים (chanivainberger@)

פוסט שסחף הכי הרבה תגובות: "כנס איפור של מאפרת בינלאומית ואני נבחרתי לייצג שם את המגזר החרדי. זו הייתה חוויה מדהימה והגשמת חלום שזכתה להמון תגובות"

כלל הזהב להצלחה באינסטגרם: "למצוא את נקודת החוזק שלך ולהעצים אותה ובשום מקרה לא למכור את האמינות. וגם לא לפחד מתגובות. מי שלא טוב לו – יום טוב לו"

מישהו שאת אוהבת לעקוב אחריו: "נטלי דדון. אישה מיוחדת שמשדרת כוח, כזאת שבזכות עצמה הגיעה רחוק. היא משלבת בדף את המקצוע שלה עם החיים האמיתיים שלה, וזה מאוד יפה בעיניי לראות שם את השילוב בין קריירה לדוגמנות, והכול בצורה יפה, אמיתית וכיפית"

אורית שוהם־ראב"ד (37) מירושלים, היא אושיית רשת חרדית מוכרת כבר מספר שנים. אמנם מספר העוקבים שלה גדול משמעותית מזה של וינברגר – 35 אלף עוקבים – אבל היא עדיין דואגת לתחזק אותם ולתת עבורם ערך מוסף שיצמיד אותם לדף שלה, וכמה שיותר. עם שורה של דמויות חרדיות מוקצנות שהיא מגלמת, כמו זו שהפכה ללהיט – "המורה מינה", מורת סמינר קפדנית שנוהגת לעקם את האף בסרטונים ויראליים על תופעות חדשות במגזר – הצליחה שוהם להפוך את עצמה ואת הדף שלה לוויראלי. בנוסף, היא גם הביאה איתה את ההצלחה ואת העוקבות מפייסבוק, שם היא פעילה מאוד, בין השאר במספר קבוצות פייסבוק שפתחה, שבהן דנות יחד עשרות אלפי נשים על אופנה ועל נושאים נוספים.

"יש לי דף באינסטגרם כבר מ־2012", היא אומרת. "הייתי בין החרדיות הראשונות שהיו שם. בהתחלה הדף שלי היה על אש נמוכה, היה לי קצת קשה להתחבר. הרגשתי שבפייסבוק יש לי יותר יכולת ביטוי, כי הוא מובנה טוב יותר לפוסטים כתובים, מאשר האינסטגרם שהוא רשת של העלאת תמונות. במשך שנים ניסיתי להתחבר יותר, וכשהגיע הפיצ'ר של הסטורי, הרגשתי שאני סוףֿ־סוף מתאהבת באינסטגרם. היום כבר התהפכו היוצרות, הרוב מגיעים לאינסטגרם ולא לפייסבוק".

אורית שוהם–ראב"ד: "הרבה בנות כתבו לי שאני מחזקת אותן עם ההשטאג 'שמנה וטוב לי'. גם אם את שמנה מותר לך להתלבש יפה ולא להתפשר. השתתפו ביוזמה הזאת המון נשים, לאו דווקא דתיות וחרדיות"

את ההצלחה – בכל זאת, 35 אלף עוקבים לא הולכים ברגל – תרגמה שוהם בהמשך למספר יוזמות חברתיות שתססו ברשת, ועל הדרך הוסיפו לה אלפי עוקבות. אחת מהן היא "שמנה וטוב לי", יוזמה שבמסגרתה שוהם, שמתמודדת עם עודף משקל, ניסתה לענות לתגובות רעות שהיא ואחרות קיבלו בהודעות אישיות על המראה שלהן. שוהם ביקשה מהעוקבות שלה לשתף את המסר הזה, שהדהד בין העמודים החרדיים במשך ימים ארוכים.

"היו בנות שאמרו לי שבעקבות הקמפיין שלי הן העלו בפעם הראשונה תמונה שלהן לרשת. הרבה מהן כתבו לי שאני מחזקת אותן בקטע הזה, שגם אם את שמנה מותר לך להתלבש יפה ולא להתפשר. השתתפו ביוזמה הזאת המון נשים, לאו דווקא דתיות וחרדיות. היו כמובן גם תגובות פחות טובות, של 'מה אתן גאות בזה שאתן שמנות' וכו'".

יוזמות נוספות שהריצה שוהם ברשת, הן "די לבריונות ברשת" (בעקבות כמה תגובות ופוסטים ארסיים נגדה או נגד חברותיה), או "צנועה וטוב לה". "הכול הגיע בעקבות דברים שחוויתי. למשל, בנושא הצניעות. ראיתי שהבנות שמתלבשות צנוע מרגישות שהמקום שלהן כבר פחות מתאים בעולם המוחצן הזה של האינסטגרם, כי יש הרבה בנות שפחות צנועות ויותר בולטות, ואותן יותר רואים. יזמתי את ההאשטג הזה של 'צנועה וטוב לה' כדי לעודד, למרות שבהחלט חלק מהמשתתפות ששיתפו את היוזמה והצטלמו בצניעות יחסית עבורה, לא בדיוק עונות לדרישות ההלכה, אבל יש כל מיני רמות בזה. אני למשל צנועה, אבל יחסית למישהי דוסית יותר, אני לא צנועה. אז כל אחת לקחה את זה למקום שלה, והייתה השתתפות ערה עם מאות תיוגים".

שוהם גם מפנה את תשומת הלב לתופעה נפוצה במגזר החרדי – השימוש בשמות בדויים באינסטגרם, מחשש "מה יגידו". "כמה שיש היום הרבה חרדיות באינסטגרם, לדעתי הרוב המוחלט לא מעלות תמונות. יש הרבה מהן שרק צופות במה שאחרות מעלות, ופחות מעלות בעצמן תמונות או פוסטים. בפייסבוק פחות נפוץ השימוש בשמות פיקטיביים, אבל באינסטגרם רוב העוקבות החרדיות שלי הן בסגנון racheli123 וכאלה. זה נותן להן את האופציה לשמור טוב יותר על הפרטיות שלהן".

אורית שוהם–ראב"ד (37) , ירושלים 35 אלף עוקבים (orit_shoam_raived@)

פוסט שסחף הכי הרבה תגובות: "ההאשטג של 'שמנה וטוב לי'"

כלל הזהב להצלחה באינסטגרם: "לשמור על עצמך, להיות את ולא להשתנות. זה שאת מוזמנת להשקות ומתחככת עם כל מיני אנשים ומכירה המון, לא צריך להשפיע עלייך. תמיד יהיה מישהו שיגיד 'הגבולות שלך אינם מספיקים', אבל אלו הגבולות שלי והם מספיקים לי"

מישהו שאת אוהבת לעקוב אחריו: "אושרית אברג'יל, צלמת שלקחה את הצילום גם לקטע של הבישול ומצלמת אוכל מטורף ולא שוב אופנה ואופנה"

גבוהה מעל כולם

כוכבת הרשת שזוכה לכמות הגדולה ביותר של עוקבים, היא סול שוורץ (25) מירושלים, נשואה ואמא לשניים. היא מעידה על עצמה: "העיסוק המרכזי שלי כיום הוא ברשתות החברתיות. אני מנהלת את העמוד שלי, ועוד כמה עמודים של עסקים מוכרים במגזר הדתי והחרדי לפאות ולאופנה".

בדף שלה היא מרבה להעלות תמונות שלה עם "לוקים" שונים, כפי שהיא מצטלמת בפוזות שונות במקומות שונים בארץ. הדף שלה משדר הרבה פאן וכיף, ועדיין צריך להבין איך הגיעו אליו לא פחות מ־70 אלף עוקבים.

איך הגעת למעמד הזה של כוכבת הרשת הדתייה עם הכי הרבה עוקבים?
"הדף שלי קיים מ־2013, שנה אחרי שהתחתנתי. מהר מאוד הוא תפס תאוצה. כבר בתקופה הראשונה הגעתי ל־1,200 עוקבים, מספר שהיה נחשב גבוה בזמנו. בהמשך, עם ההיריון והלידה הראשונים, רציתי מאוד לעבוד מהבית, ועשיתי הכול כדי להגיע לכמות עוקבים גדולה. שיתפתי המון, דגמנתי לכל מיני דפים של פאות או פרסמתי מוצרי תינוקות שונים. בזמנו כל שיתוף פעולה עם דף אחר, אוטומטית הגדיל את הדף ב־300 עוקבים, ואז זה צמח כבר בכפולות של 600, כמו מגפה.

סול שוורץ (25), ירושלים – 70 אלף עוקבים (solschvarcz@)

פוסט שסחף הכי הרבה תגובות: "פוסט שפרסמתי ביום השואה, ובו נראה בעלי מניח תפילין, העברתי בו מסר יהודי יפה"

כלל הזהב להצלחה באינסטגרם: "לא להפסיק לשתף ולחדש. להילחם על ההצלחה, כי כל דקה קם לך יורש"

מישהו שאת אוהבת לעקוב אחריו: "אוליביה פלרמו. אושיית אופנה שאני אוהבת את הסטייל שלה. היא מתלבשת מאוד צנוע ואני מקבלת ממנה השראה"

"אפשר לומר שהבאתי את העוקבים בשיטת הפירמידה. ברגע שאת מגיעה לאדם אחד והוא מפרסם ומשתף אותך, את מגיעה לעוד עשרה, ואז את מבקשת גם מהם לשתף, ומגיעה לעוד עשרים. בהתחלה ממש ביקשתי מהעוקבות שלי שיפרסמו אצלן את העמוד שלי. עשיתי גם כל מיני הגרלות או הפצתי יוזמות ואג'נדות שונות כדי להגדיל את העוקבים. לפני כשנתיים, למשל, הובלתי יוזמה והאשטג בשם 'תתלבשי', כי ראיתי נשים רבות שמעלות תמונות שלהן חשופות, ובעצם באתי ואמרתי: אפשר גם בדרך אחרת. זה גרם גם לחילונים רבים לשתף ויצר הרבה רעש. תקופה לאחר מכן יצאה הסדרה 'שבאבניקים', ופניתי לשלי בן־יוסף (המשחקת בסדרה את רות גוטליב, בת העשירים), וביחד עשינו הפקת אופנה. המסר היה שאפשר ללבוש את אותם בגדים בצורה צנועה ושיש בינינו הרבה דברים משותפים. בהפקה, לבשנו שתינו את אותם בגדים, אני והיא, בשינויים קלים – היא במכנס ואני בחצאית, אותה תסרוקת כשהיא בשׂערה ואני חבושה בפיאה – וקראנו לעוקבים החילונים לראות אותנו בצורה שווה.

"זה היה מטורף. באותם ימים קפץ לי מספר העוקבים מ־30 אלף ל־60 אלף, לא מעצם החשיפה כמו מהאג'נדה שהרבה התחברו אליה, והמון נשים באו, התחברו וסיפרו איך הדת לא מאיימת כפי שהיא נראית בטלוויזיה. לדעתי, רק מאז שהרשתות החברתיות החלו להצליח בארץ, החילונים נחשפו לאנשים דתיים וחרדים כמו שהם באמת. אם הייתה מחשבה שהנשים החרדיות והדתיות מוזנחות, היא פשוט התנפצה כשחילונים ראו באינסטגרם כמה החרדיות והדתיות יודעות להתלבש או אוהבות אופנה וסטייל".

שוורץ מספרת שעל הדרך, בין כל התמונות הנוצצות שלה בדף, היא דואגת להעלות תמונות רבות מרחבי הארץ, "מאהבת ארץ ישראל. אני מעודדת את העוקבים שלי לטייל בארץ, ולקנות כחול־לבן".

היא, וכאמור עוד כוכבות רשת מהמגזר, מוזמנות בקביעות להשקות רבות. זו חבורה של 10־15 נשים קבועות, חרדיות ודתיות, שמאחוריהן כמות רבה של עוקבים, שנחשפים למוצרים שהן מקבלות ומציגות בסטורי.

אם אין קמח אין תורה

אבל לא כולם בציבור החרדי קיבלו את החידוש האינסטגרמי בשלווה. הסופרת החרדית המצליחה ומנחת ההורים מנוחה פוקס העבירה לאחרונה ביקורת לא פשוטה על התופעה, והתייחסה ל"מכורי רשת חרדיים, אותם אנשים שיום בהיר אחד מצאו עצמם מכורים לרשת ומשקיעים בדבר הזה את כל זמנם ונשמתם".

פוקס: "אפשר לראות בחומרים שהם מעלים לרשת, שהקליפים והסטטוסים לא נעשו ברגע וגם לא בשניים, לא נעשו כלאחר יד וגם לא תוך כדי מלאכות אחרות. הם עסוקים יומם וליל בעריכה ובהעלאה לרשת החברתית, עד שאפשר למצוא אותם בשתיים בלילה, כשאינם יכולים להיפרד מהמכשיר, ובחמש לפנות בוקר, כשהם מתעוררים ועוד לפני שנוטלים ידיהם – המכשיר כבר בפעולה".

פוקס טוענת כי "ברגע שמישהו עסוק בדבר כלשהו באופן יוצא מהכלל, כל הזמן בודק עד כמה הצליח הפעם, כל הזמן מכין תכנים חדשים, מגיב לאחרים, ובעיקר דואג להיות תמיד על השולחן – הוא אינו יכול לפנות ראש למען דברים אחרים, חשובים לא פחות, כמו למשל עבודה ועיסוק ראוי ואמיתי, יחסי זוגיות וטיפול מושקע בילדיו".

לדברי פוקס, "כשהעיסוק סביב הרשת החברתית נעשה כל כך דומיננטי – נמצאה אהבת־יתר למשהו חיצוני, שלא פעם מאפילה על הערך העצום והמקודש שהוא חיי המשפחה. פתאום נכנס מכשיר מיותר ומפריע לחיק המשפחה. פתאום ילדים נחשפים לתכנים שלא היו אמורים להיראות לעיניהם, פתאום ההורים אינם יודעים לשים גבול לעצמם ולרצונותיהם, ובעיות בשלום־בית הולכות ורווחות בבתים שבהם האבא הוא אברך מן השורה, ואילו האמא נשבתה בקסמי הרשת ונלכדה בקוריה. קשה לגשר בין שני ניגודים כאלו".

"היום האינסטגרם הוא לא סתם עוד אפליקציה אלא אפיק פרנסה לכל עסק ובמקרה שלי – איפור", מתגוננת וינברגר, "אז כן, יש רבנים שמכירים בזה, כי הם מבינים שזה אינטרנט לצורכי עבודה. כמובן שהאינטרנט צריך סינון, וצריך לעשות את מה שמותר. כוכבי הרשת במגזר החרדי, הם בעצם אנשים שהצליחו לקחת את הכלי הזה ולמנף אותו ולעשות אותו בדרך יראת שמיים משלהם, כל אחד עם הקווים האדומים שלו, שחשוב שיהיו.

"לצד זאת, ברור שזה באמת תלוי ברמת האדיקות והניסיון שבו עומד הבן־אדם. יש הלכה, יש כאלה שעומדים בה לגמרי, יש כאלה שמצליחים לקיים חלק ממנה, ויש כאלה שלא מצליחים לקיים אותה בכלל, אבל שואפים לזה. אם השימוש הוא לצורכי עבודה זה משהו אחד, ואם הוא לא לצורכי עבודה – אז זה לא אומר שהבן־אדם בסדר, אלא שהוא לא מצליח להתגבר. זה סוג של פיתוי".

סמטה נקייה

את קדחת הסטורי מתחזקים גם לא מעט זמרים ואמנים חרדים, שמעלים גם הם כמות נכבדה של סטוריז במהלך היום: מאחורי הקלעים של האירועים, חזרות, הקלטות באולפן וסתם ממהלך היום – ביניהם רולי דיקמן, עמירן דביר, שמחה ליינר, יניב בן־משיח וליפא שמעלצר. שחקן נוסף בזירה, אם כי שונה קצת, הוא מלך זילברשלג, לו יש הכמות הגבוהה ביותר של עוקבים מבין הסלבס במגזר החרדי (כ־92 אלף בעת כתיבת שורות אלה), אבל הוא גם נהנה מהגב של תאגיד 'כאן' שבו הוא עובד, וגם הקהל שלו הוא בעיקר קהל שאינו דתי או חרדי.

בחזרה אל המתווך הבני־ברקי סלומון, שהפך כאמור לתופעה של ממש. עד לפני שלוש־ארבע שנים, הכירו את סלומון בעיקר מעגל חבריו וכמובן לקוחותיו. היום, הוא הפנים המוכרות במגזר, בה"א הידיעה. הוא הפך למשל לאחד הכוכבים של תוכנית הרדיו של מנחם טוקר ברדיו קול חי, שם הוא מוזמן על בסיס קבוע לכל האירועים כדי "להרים ולעשות שמח". בערב פורים האחרון הוא אף הוציא סינגל משלו ליוטיוב ולרדיו והקפיץ באינספור רחבות את הקהל החרדי החוגג על הרגליים. והכול בעקבות הסטוריז, לא פחות משבעים ליום, כזכור, שהפכו אותו לכוכב ענק.

"אני מסתכל על עצמי כרשות שידור עצמאית", מסביר סלומון, "ואני משדר לאנשים לא רק את היופי של החיים אלא את החיים עצמם, על כל המורכבויות שלהם, אבל הכול באווירה דתית. אמנם לא אדוקה מדי, כי אני נחשב לחרדי מודרני, אבל עדיין אני משתדל ללכת בתלם. העוקבים שלי אוהבים את השמחה שאני משרה עליהם בסטורי שלי, ויש לי את הדברים הקבועים שאני מדבר עליהם יום־יום, כמו הזכות לומר 'מזמור לתודה' ולהודות להשם, או הקמפיין שאני מריץ אצלי כבר כמה שנים נגד לשון הרע. יש לי את הכישרון להצחיק ואני עושה את זה לאורך היום, אבל בערב אדאג להזכיר לכולם להגיד ספירת העומר". ואם בימי חול הסטוריז שלו הם חגיגה, בערבי שבתות וחגים או בחול המועד הם כבר הופכים לפסטיבל אחד גדול עם שפה "סלומונית" קבועה. "אני אוהב להעביר את האווירה של ערב השבת או החג אצלי. יש בין 20 ל־25 אלף איש שרואים אותי כל יום, והם מצפים לזה. אז אם זה ערב שבועות, חג מתן תורה, ארביץ בהם על הדרך גם את החשיבות שבלימוד, אראה להם איך אני משתתף בשיעורי הדף היומי וכדומה. בכל זאת יש לי אחריות. אני גם מכניס לסטורי המון ערכים כלליים שאני מאמין בהם, כמו אהבת הזולת, אהבת חינם".

איך הכול התחיל?
"זה התחיל בקטן. מישהו הכיר לי את האינסטגרם ואת הסטורי, והתחלתי ככה לצלם את עצמי פה ושם, לחברים הקרובים. אבל לאט־לאט גיליתי שהיום שלי הוא כנראה מאוד מעניין, כי ראיתי את ההתעניינות שלהם, והתחילו לעקוב עוד ועוד. בהתחלה עוד היו כמה מאות, ואחרי זה כמה אלפים, ועדיין הייתי קורא, 'בשידור', לעוקבים שלי 'משפחה'. כיום כבר יש קרוב ל־40 אלף איש שעוקבים אחריי, זה נהיה משהו פסיכי לגמרי.

"זה גם לגמרי יצא מגבולות האינסטגרם. בעקבות החשיפה של הסטורי שלי, התחלתי לקבל פניות להנחות מופעים של זמרים חסידיים ואפילו דינרים מכובדים. הייתה לי גם הצעה לתוכנית אירוח בטלויזיה, שלא יצאה אל הפועל בסוף, וכעת אני עובד עם תחנה דתית על תוכנית רדיו שתהיה בסגנון שלי, כמו מה שרואים בסטורי. בהמשך גם הבנתי פתאום שיש לי הרבה כוח ביד, אם זה לעזור לאנשים, או לגייס זמרים שישמחו בבתי חולים וכולי. גיליתי שיש לי עוד הרבה כישרונות חוץ מלהתעסק בנדל"ן. היום אני גם קצת זמר וקצת מלחין, ובחנוכה האחרון אפילו עשיתי הצגות ילדים. בקיצור, הגולם קם על יוצרו".

שוקי סלומון: "אני מצליח להפוך את הכלי הלא חינוכי הזה – שיש בו גם המון מחלות, שנאת חינם ופרסומות לא כשרות – לאיזושהי סמטה באינסטגרם שבה כל העוקבים שלי יכולים למצוא גם אי של שמחה וכיף בתוך כל הזוהמה"

 

ומה העניין של כל כך הרבה סטוריז במהלך היום?
"אפשר לומר שזה סוג של שידור חי של אותו יום ואותה תקופה. כל יום אצלי לא דומה לזה שהיה ולזה שיהיה. זה סוג של חדשות על הדברים הטובים שקורים לנו במהלך היום. תקשיב, יש אנשים שמכורים לזה באופן קיצוני, לא יכולים לישון בלעדיי. אם עד עשר בבוקר קרה שלא העליתי עדיין סטורי, הם כבר כותבים: איפה אתה? למה לא קמת? או שבלילה הם מחכים לסטורי האחרון שלי שבו אני מאחל לילה טוב".

 

ובאמת כך נראה יום בחיי הסטורי של סלומון: מתחיל בעודו פוקח עיניים טרוטות, ממשיך עם סלומון לובש חלוק בית לבן עם הקפה של הבוקר, ולאחר מכן ארוחת הבוקר – בדרך כלל סביח בפלאפל קרוב, המשך בהבזקים פה ושם מהעבודה המשרדית או בשטחי הבנייה השונים, וכמובן לאורך כל היום עם מפגשים מצולמים עם חברים מגוונים שלו, שכבר הפכו לקאלט ולידוענים בפני עצמם בזכות סלומון. כאלה הם למשל חברו הטוב מפיק האירועים מיכאל כפלין, מנהל להקת החתונות החרדית ושכנו בגבעת־שמואל (אליה עבר סלומון לאחרונה), ועוד דמויות ססגוניות רבות מחבריו האישיים שהפכו לשחקני משנה בסטורי של סלומון, עם כינויים משלהם כמו "הגזבר" (אריק דביר); "הבאבא" ("הוא פעם הצליח באיזו ברכה שבירך אותי, ומאז זכה לכינוי הזה, שכבר הפך לשמו השני"); "סבא" (חבר מבוגר של סלומון) ועוד.

"בעיניי, אני מצליח להפוך את הכלי הלא חינוכי הזה, שיש בו גם המון מחלות, שנאת חינם ופרסומות לא כשרות, לאיזושהי סמטה באינסטגרם שבה כל העוקבים שלי יכולים למצוא גם אי של שמחה וכיף בתוך כל הזוהמה", טוען סלומון. "אין לי ברירה, יש עוד דברים חוץ מהשמחה, כי אני לא צדיק גדול, ואני יכול להעביר סטורי גם ממופע של עומר אדם או רקדניות שמופיעות באירוע שאני נמצא בו, אבל עם הרוב שאני מעלה אין בעיה, גם לא הלכתית. ואני מסתכל על מה שאני עושה כקידוש השם, כסוג של שליחות שלי בעולם. אנשים חולים או כאלה שהיו לפני ניתוח אמרו לי שאני מחזק אותם לעבור את הטיפול. וזו המטרה שלי, להראות שהחיים הם חיוביים".

לדבריו, מתוך הפילוח של עוקביו שהוא רואה באפליקציה, רבע מתוך העוקבים הם כלל לא מהארץ, אלא "כל מיני יורדים מהארץ או סתם יהודים שרוצים להתחבר להווי החברתי בארץ". כ־40 אחוז מהעוקבים חרדים ודתיים, והשאר – לא דתיים. "יש המון אנשים שרוצים לראות את ההווי של בני־ברק, שם אני מעביר את עיקר יומי".

האם כל זה מתורגם גם לכסף, מלא־מעט העסקים שהוא נראה מבקר בהם? הוא לפחות מעדיף לומר שהוא עושה את זה כטובה לחברים, לא כעסקת פרסום גרידא. "הרבה מבקשים שאני אעשה להם אצלי פרסומת. אז בהתחלה עשיתי קצת, אבל בפועל לא הפכתי את הסטוריז שלי למשהו עסקי, כי יש לי עבודה משלי. אבל יוצא לי לפרסם מדי פעם – כמובן את העסק שלי, או עבור חברים שלי ומקומות שבכל מקרה תמיד הייתי נכנס אליהם, כמו חנות חליפות קבועה שלי, או סוכנות רכב שקניתי דרכה. אז אני יכול לפרסם אותם ועל הדרך לקבל הנחות".

למרות שהוא מודע לבאזז שסביבו, שאגב, לא מפריע לו בלשון המעטה, הוא עדיין מתפלא לעיתים איך כאלה שכלל לא מכירים אותו – יודעים בדיוק מה עשה אתמול בלילה. "אני מצלם את עצמי מול מסך קטן של טלפון. קשה לי לדמיין שכל מה שאני עושה, צופים בו שני איצטדיונים מלאים של אנשים, כ־25 אלף איש ביום. לפעמים כשאני הולך לאכול עם אשתי בתל־אביב, מגיעים אליה אנשים, רוצים להתחבק ולהתנשק, והיא לא יודעת מה לעשות עם זה. מילא אני, התרגלתי, אבל לה זה עדיין חדש. אז אמנם הפרטיות שלי נלקחה, אבל אני בסדר עם זה לחלוטין".