"בסופו של דבר התבגרתי, הפכתי לשקול ורגוע יותר"

האימון המסכם של הפועל חולון לקראת היציאה לאיטליה למשחק מכריע בחצי גמר היורופקאפ מול דינמו ססארי, התנהל על מי מנוחות. גיא פניני – אחד מכוכבי הקבוצה, שזכה כמה ימים קודם לכן בתחרות השלשות באולסטאר הישראלי – הציג יכולת טובה ונראה נחוש לעזור לקבוצתו למחוק הפסד במשחק הראשון ולהוביל אותה לגמר אירופי היסטורי. ואז, רגע אחרי שניסה לחטוף כדור, חש כאב חד בשריר הירך האחורי וירד מדדה מן המגרש.

"אני מכיר את הגוף שלי היטב ומיד ידעתי שמדובר בפציעה לא פשוטה", משחזר פניני את הרגע שהתרחש באפריל האחרון, "ועדיין, לא ידעתי במה יהיה כרוך תהליך ההחלמה. כשהבנתי שאצטרך לעבור ניתוח זו הייתה בשורה מאוד קשה לעיכול, כי זה קרה בתזמון הכי גרוע שיכול להיות, כשהקבוצה ואני בכושר טוב ורגע לפני השלבים המכריעים של העונה. אחרי כמה ימים, כשהדברים נרגעו קצת, פשוט התחלתי לפעול כמו מכונה. אני חזק בראש ועושה הכול לפי הספר, בלי לזוז ימינה או שמאלה, כדי לחזור הכי חזק שאני יכול".

חמישה ימים לאחר הפציעה עבר פניני את הניתוח ומאז הוא בתהליך החלמה. "הצעדים בשיקום מאוד איטיים כי צריך לתת לגוף להחלים והמטרה בחודש הראשון היא בעיקר לנוח, במקביל לטיפולי פיזיותרפיה קלים. עם הזמן אגביר את הקצב במטרה לחזק את כל האיזור. זו תקופה מאוד לא פשוטה בחיים של ספורטאי, אבל משהו שמגיע לפעמים".

המסע המופלא

פניני מכיר היטב את התקופות הללו. בתחילת נובמבר 2014, קרע את גיד האכילס ונאלץ להיעדר עונה שלמה מהמגרשים. "יש הרבה מרכיבים דומים לפציעה הקודמת, למרות שהיא במקום אחר. בפעם הקודמת נפגעתי בגיד אכילס, עכשיו זה גיד האמסטרינג, ואני לא בטוח אבל מקווה שהפציעה הנוכחית פשוטה יותר. ההבדל הוא שהפעם אני כבר יודע איך להתמודד מנטלית עם מצב כזה. אין פרוטוקול שמצביע באופן ברור כמה זמן יידרש כדי להתאושש מפציעה כזאת וההערכה נעה בין ארבעה לשישה חודשים, כשאני מאמין שזה יהיה יותר לכיוון החצי שנה. אני לא רוצה למהר מדי ומתכוון לחזור רק כשארגיש טוב עם הגוף שלי. ועדיין, אני מקווה להיות מוכן וכשיר לפתיחת העונה הבאה".

כמה חודשים קודם לכן, האריכה חולון את החוזה של פניני בשנתיים נוספות, מעבר לשנתיים המקוריות שהסתיימו בימים אלה, ונתנה חותמת נוספת לשידוך המוצלח בין הצדדים. "החיבור בינינו היה מאוד טבעי", קובע פניני, "האופי של חולון מאוד מתאים לי בתור שחקן, במיוחד הטירוף של הקהל וסגנון המשחק שלא מוותר אף פעם ונלחם עד הרגע האחרון. יש משהו חי במועדון הזה, עם הרבה רעב ותשוקה להצלחה, ותמיד יש אקשן. גם באימון כשאין קהל ביציע, וכמובן שכאשר יש הצלחה, הדברים הופכים לפשוטים יותר. קיבלו אותי שם בזרועות פתוחות מהרגע הראשון, והרגשתי מיד בבית. גם עכשיו, כשהמצב שלי קשה יותר, כולם תומכים בי ועומדים מאחוריי".

ההשתלבות המהירה של פניני בחולון התבטאה בנתונים נאים של 8.9 נקודות למשחק באחוזים טובים, 2.9 ריבאונדים ו־2.4 אסיסטים ב־25.7 דקות בממוצע, בנוסף למנהיגות על המגרש וזכייה מרגשת בגביע מדינה – ה־11 שלו ברציפות (8 בתל־אביב, 2 בירושלים), אחרי ניצחון בגמר מול מכבי תל־אביב.

"הגביע היה מסע מדהים, מרגש וקסום, עם הדרך שבה עברנו את הפועל ירושלים בחצי הגמר ואת מכבי בגמר בבית שלה. בסיום המשחק התפרקתי רגשית, אבל השמחה הזו לא הייתה משהו אישי נגד מכבי, אלא שמחה אדירה על ההצלחה של חולון שכל כך רציתי בה".

תפקיד נוסף ולא רשמי שהוטל על פניני בעונה החולפת היה לנסות ולהשאיר את חברו לקבוצה, גלן רייס ג'וניור, רגוע ומפוקס. במשך כמה חודשים זה עבד מצוין – רייס השתלט על הליגה, הציג נתונים מדהימים ועזר לחולון לזכות בגביע שני בתולדותיה, אבל ברגע אחד התפרק הכול. לאחר שחבט בפניו של פניני בסיום משחק ההפסד מול גלבוע/ גליל, שוחרר מהמועדון.

"מבחינה אישית מאוד נפגעתי והרגשתי שמישהו בגד בי, כי דאגתי לו לאורך כל הדרך והוא יודע את זה מצוין, למרות שאחרי שמכירים אותו זה לא באמת מפתיע. הוא התנצל בפניי המון פעמים ואמר שהוא לא מבין מה עבר עליו באותו הרגע. בסופו של דבר גלן הוא תופעה וסיפור מאוד עצוב, כי יש לו את כל הכלים והנתונים לשחק ברמות הכי גבוהות, וכרגע הוא בשום מקום. עד אותו הרגע, מה שהוא עשה במועדון היה דבר מדהים. עשינו את המקסימום כדי להחזיק אותו כמה שאפשר בדרך הנכונה, ואני חושב שמגיע לכל המערכת שאפו גדול על זה, אבל ברגע שהוא חצה את הקו האדום היה קשה להחזיר את הגלגל אחורה".

לאחר נסיגה מקצועית טבעית בעקבות העזיבה של רייס, חולון חזרה לעצמה והצליחה להעפיל למעמד הפיינל פור. דווקא אז, כשהמערכת התייצבה מחדש, בחרה הנהלת חולון להחזיר את רייס לסיום העונה. עונש ההרחקה שהוטל עליו מנע ממנו לשחק בחצי הגמר שבו ניצחה חולון, ובמשחק הגמר, בו הפסידה הקבוצה את האליפות למכבי תל־אביב, הוא הציג יכולת חלשה.

"מבחינה אישית נפגעתי מאוד מגלן רייס והרגשתי שמישהו בגד בי, כי דאגתי לו לאורך כל הדרך. בסופו של דבר גלן הוא תופעה וסיפור מאוד עצוב, כי יש לו כל הכלים והנתונים לשחק ברמות הכי גבוהות, וכרגע הוא בשום מקום"

"אני מבין את הרעיון והרצון להביא אותו כדי לסגור מעגל, כי הוא היה שותף למשהו מאוד יפה בשנה שעברה, אבל מבחינה מקצועית תזמון החזרה שלו היה לא יעיל ולא אפקטיבי. לא היה נכון להביא אותו למשחק אחד והוא לא היה צריך לחזור ולשחק", טוען פניני.

מרכיב נוסף בהצלחה של פניני בחולון קשור למערכת היחסים הטובה שנבנתה בינו לבין מאמן הקבוצה בשנתיים האחרונות, דן שמיר, שסיים בימים אלה את עבודתו במועדון אחרי ארבע שנים וצפוי לעבור לאמן באוסטרליה. "דן הוא מאמן מדהים וברמה אחרת ממה שאנחנו מכירים בארץ בכל מובן. הוא מאמן יסודי, שיודע להכיל שחקנים דעתניים או בעייתיים ולהבדיל בין עיקר לטפל. אין אצלו בולשיט. זו הפעם השנייה ששיתפנו פעולה, אחרי שהוא אימן אותי בעבר בירושלים, ומבחינתי היה תענוג לעבוד עם מאמן כזה, שהוא גם מורה וחבר, ואני מאמין שהוא יגיע לרמות הכי גבוהות, ושעוד ניפגש בעתיד".

חולון, שסבלה מתחילת העונה מסדרת פציעות בלתי נגמרת, הצליחה לחזור לעצמה בכל פעם מחדש. אבל בסוף כוחה לא עמד לה והיא הודחה בשלב רבע גמר הפלייאוף בידי הפועל אילת, ולא הצליחה לשוב העונה למעמד ארבע הגדולות בכדורסל הישראלי. "הקבוצה עברה עונה מאוד מורכבת", מסביר פניני, "ועדיין, זה מדהים איך שהמועדון כולו הצליח לעמוד על הרגליים פעם אחרי פעם ולהמשיך לספק תצוגות יפות. הבעיה הייתה שבפלייאוף העצימות גבוהה יותר ועם הסגל הקטן שנשאר, לא הצלחנו בסופו של דבר לחזור לפיינל פור. אבל אני גאה בדרך שעשינו".

"דן הוא מאמן מדהים וברמה אחרת ממה שאני מכירים בארץ בכל אספקט שהוא. הוא מאמן יסודי, שיודע להכיל שחקנים דעתניים או בעייתיים. אין אצלו בולשיט. אני מאמין שהוא יגיע לרמות הכי גבוהות, ושעוד ניפגש בעתיד"

קהל עוין

פניני (35), המשחק בתפקיד סמול ופאוור פורוורד, נולד וגדל בתל־אביב. "גדלתי בבית של ספורט, בעיקר של כדורסל ובעיקר סביב מכבי תל־אביב, ובאופן טבעי זו הפכה להיות גם האהבה הכי גדולה שלי. כל הזמן הייתי עם כדור ביד וכל הזמן שיחקתי. היום אני רואה מגרשי כדורסל ריקים, אבל כשהייתי ילד זה היה המרכז של המפגש החברתי, לרדת למטה לשחק עם חברים כדורגל וכדורסל. בכיתה ב' הצטרפתי לקבוצת הקט־סל של מכבי תל־אביב ברמת־אביב, משם עברתי לקבוצת הילדים בגימנסיה הרצליה ובגילאי הנוער לעירוני ט'. זה התחיל בתור משהו כיפי שילד עושה ולאט־לאט הפך לחלק מהחיים, מהשגרה. בניגוד לכל החברים הקרובים שלי, לא הלכתי לצופים או יצאתי לטיולי כיתה. ויתרתי על המון בדרך אבל בסופו של דבר זה השתלם. כדורסל עבורי זה דרך חיים ועכשיו כשאני פצוע ובלי המשחק, אני מרגיש את הבור הזה שנפער בחיים שלי".

במקביל להתפתחות כשחקן, הפך פניני לאוהד שרוף של הקבוצה. "אני זוכר שבאחת העונות מכבי שיחקה בסדרה מול סקיפר בולוניה, התוצאה הייתה 1־1 והמשחק המכריע התקיים בתל־אביב, והגעתי כמו רבים אחרים באמצע הלילה למשרד כרטיסים, בניסיון למצוא כרטיס ולא הצלחתי. בסופו של דבר מנהל מחלקת הנוער הכניס אותי למגרש והכול הסתדר".

השחקן הבולט שגדל לצידו של פניני במחלקת הנוער של הצהובים היה יותם הלפרין. "יותם סומן מגיל צעיר ככוכב הבא של הכדורסל הישראלי ואני תמיד הייתי בצילו, למרות שהיינו ואנחנו עדיין חברים קרובים. בשלבים הראשונים שלי כשחקן הייתי ילד רזה וחלש, שלא מסוגל להתמודד פיזית עם אף שחקן ומעולם לא סומנתי כמי שצפוי להפוך למשהו בכדורסל הישראלי. עם השנים התפתחתי מבחינה פיזית והתקדמתי מקצועית, שיחקתי טוב אבל עדיין הייתי כינור שני, ואף אחד לא ידע לאן ואם אני יכול להמריא. היה בי משהו מאוד תמים אז, לא היה אינטרנט ולא הייתה תקשורת כל כך רחבה כמו היום, החשיפה הייתה נמוכה יותר ולא ייחסתי חשיבות לעובדה אם מאמינים בי או לא".

השינוי במעמדו של פניני החל כשעלה לכיתה י"ב בגיל 17, בשנה האחרונה בקבוצת הנוער של מכבי תל־אביב. "הצגתי עונה מצוינת, זומנתי לנבחרת העתודה והתחלתי לקבל הרבה יותר חשיפה. בסיום השנה שרון דרוקר, שאימן אז את מכבי רעננה בליגה הבכירה, הציע לי לבוא ולשחק אצלו. אני שמח שהשנה נסגור מעגל, אחרי שהוא שחתם כמאמן בחולון לעונה הבאה".

פניני עבר לרעננה, שהפכה לתחנה הראשונה בקריירת הבוגרים שלו, ובמדיה רשם 21 הופעות בכורה בליגה. "מבחינה מקצועית לא זכור לי קושי גדול במעבר מגיל נוער לבוגרים. מה שאני כן זוכר הוא שהיה קשה לבוא ולשחק פתאום עם שחקנים בני 30 שאני לא מכיר, אבל מהר מאוד התחברתי ועד היום אני בקשר עם כמה מהם".

משם עבר פניני לארבע עונות במדי בני־השרון, שם התקדם מקצועית משנה לשנה, זכה ליותר קרדיט על המגרש וסיים את העונה האחרונה עם 12.3 נקודות למשחק בממוצע, 3.7 ריבאונדים ו־2.4 אסיסטים ב־29.6 דקות בממוצע.

"בבני־השרון קיבלתי את הבמה להיות חלק מהכדורסל הישראלי, ובעונת השיא שלנו, שבה הגענו לפיינל פור, נכנסתי לתודעה כשחקן לגיטימי בליגה הבכירה. זה אמנם לא היה עדיין מועדון בסדר גודל מכבי תל־אביב מבחינת החשיפה, אבל באותם ימים החלו לשדר כדורסל בערוץ הספורט ולפתע הפכתי מוכר והרווחתי כסף. היה בזה משהו מבלבל אבל התמודדתי עם זה יפה".

בעונה השישית שלו בליגת העל עלה פניני מדרגה נוספת, לאחר שחתם לשנתיים במדי הפועל ירושלים, שעמה זכה פעמיים בגביע המדינה. בסיום העונה השנייה, נוצר סכסוך משפטי בינו ובין ירושלים, בשל העובדה שחתם במכבי תל־אביב על חוזה, לפיו יעזוב את ירושלים לעונה אחת לקבוצה באירופה ועם שובו לארץ יצטרף לצהובים. בסופו של דבר שיחק פניני תקופות קצרות בקבוצה הסרבית ז'לניק ובקבוצה הקפריסאית קראבנוס, לפני שהצטרף למכבי תל־אביב והפך לשנוא נפשם של האוהדים האדומים מירושלים.

"זו לא הייתה תקופה קלה, לא רציתי שנגיע למצב הזה אבל גם בדיעבד לא הייתי משנה כלום", מתעקש פניני, "זה היה חלום ילדות עבורי לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי תל־אביב, ובכל העולם יש מקרים שבהם שחקן בכיר במועדון עוזב ליריבה הכי גדולה שלה, זה לא משהו יוצא דופן. בסופו של דבר הדרך שלי ניצחה והגעתי למה שהגעתי בזכות ההחלטות שעשיתי. אני חושב ששחקנים צעירים יכולים ללמוד מהדרך הזו ולהבין שלא הכול מגיע ברגע אחד, ותוך שנייה אתה בקבוצת יורוליג. צריך סבלנות וחשוב מאוד להגיע בשל לקבוצות הגדולות".

השנאה היוקדת של אוהדי ירושלים לפניני נמשכת עד היום, ובכל פעם שהוא עולה לירושלים הוא צריך להתמודד מול אולם שלם של אלפי אנשים שמנסה להוציא אותו משלוותו, משימה שמצליחה להם מדי פעם. "כל משחק כזה מתחיל בהכנה מנטלית של כמה ימים לפני, בעיקר כדי להבין לאן אני עומד להיכנס. לפעמים אפשר לעמוד בזה ולפעמים לא, ואז אתה עושה טעות קטנה וכל התקשורת עליך. חשוב להבין, שמדובר בבנאדם שמגיע למקום ועושה כל מאמץ להכיל ולספוג כמה שהוא יכול, ולפעמים זה לא מצליח ודברים יוצאים משליטה. המטרה היא תמיד להישאר רגוע ומפוקס ובדרך כלל זה מצליח".

"זה היה חלום ילדות עבורי לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי תל–אביב, ובכל העולם יש מקרים שבהם שחקן בכיר במועדון עוזב ליריבה הכי גדולה שלה, זה לא משהו יוצא דופן. בסופו של דבר הדרך שלי ניצחה"

שדים בראש

בעונת 2009/10 הגשים פניני חלום ילדות כשהצטרף רשמית למכבי תל־אביב. הוא השלים עונת בכורה נהדרת, כשקלע 14.1 נקודות בממוצע בליגה ובסיומה הוסיף עוד גביע לאוסף הפרטי, אך הפסיד יחד עם מכבי את האליפות לגלבוע/ גליל.

"ההשתלבות שלי בעונה הראשונה במכבי הייתה חלקה והצגתי בה את הנתונים הטובים בקריירה. הקושי שם הגיע בעונות לאחר מכן, כשפתאום לא שיחקתי הרבה. הגיעו זרים על העמדה שלי וגם היכולת שהצגתי לא הייתה מספיק טובה והפכתי לשחקן ספסל. זה היה עוד יותר קשה כי כבר היה לי מעמד מקצועי ופתאום לא שיחקתי".

למרות זאת, כפי שהוכיח בשמונה העונות במועדון, תקופות משבר מעולם לא הכריעו אותו. "למזלי ידעתי לקחת את הדברים בפרופורציה, לחכות להזדמנות שלי ולקחת את הצ'אנסים שנתנו לי. עונת כדורסל היא מאוד ארוכה, בטח במכבי, שם שיחקתי בשתיים ואפילו בשלוש מסגרות, ותמיד צריך את המשחק האחד הזה, שמשהו טוב יקרה והכול ישתחרר. יש הרבה שחקנים שהגיעו לקבוצה בלי סבלנות, וברגע שהם מקבלים את ההזדמנות להוכיח, הם לא מפוקסים מספיק בגלל כל השדים שרצים להם בראש עם השאלות למה הם שיחקו או לא. אני תמיד הייתי מוכן לרגע שיקראו לי והצלחתי לעשות מכל דקה – שתיים, ומכל שתיים – שלוש, ולאט־לאט בניתי את הבסיס המנטלי והמקצועי שלי".

גם בכל מה שנוגע ללחץ הגדול שמופעל על שחקני מכבי תל־אביב, לא נראה שפניני מתרגש. "בכדורסל יש לחץ בכל מקום. אני זוכר שהגעתי לחולון ושמחתי לגלות את הלחץ והרצון לנצח כל משחק כי זה סממן של מועדון גדול. אני חושב שהיציאה הזו מפרופורציות לפעמים, זה מה שהפך את מכבי למועדון כל כך גדול. שם כל משחק חשוב, אסור להוריד את הרגל מהגז וזה הרגל טוב".

כמו בכל מקום בו דרך לפני כן, גם במכבי הפך פניני לבורג חשוב במערכת להפתעת רבים, ובתחילת עונת 2012/3 מונה לקפטן הקבוצה במקומו של טל בורשטיין שפרש. דווקא אז, כשהוא בשיאו מבחינה מקצועית ומבחינת מעמד במועדון, הגיעה קריסה לא צפויה. פניני – שידוע גם כשחקן אגרסיבי וכפרובקטור לא קטן על המגרש – נתפס לעיני המצלמה במהלך דרבי מול הפועל תל־אביב, כשהוא מטיח מילים קשות ביונתן שולדבראנד, בניסיון להוציא אותו משלוותו.

לאחר פרסום הדברים השעתה מכבי את פניני מהקבוצה, קנסה אותו במאה אלף שקל ושללה ממנו את סרט הקפטן. ביציאה מפגישה עם הנהלת הקבוצה הוא הביע התנצלות מול המצלמות בעיניים דומעות. "זה היה רגע שעצרתי בו, חשבתי המון על מה שהוביל למצב הזה, עיכלתי את הדברים והסקתי את המסקנות המתבקשות", נזכר פניני, "בסופו של דבר התבגרתי, הפכתי לשקול ורגוע יותר ועדיין זה לא לקח ממני את האש שיש לי כשאני על המגרש, להפך, זה חיזק אותי והפך אותי לשחקן טוב יותר. מעולם לא דיברתי עם יונתן על הדברים אבל נפגשנו מאז כבר כמה פעמים במגרשים, אנחנו תמיד מברכים אחד את השני לשלום והכול בסדר".

"בעקבות התקרית עם יונתן שולדבראנד התבגרתי, הפכתי לשקול ורגוע יותר ועדיין זה לא לקח ממני את האש שיש לי כשאני על המגרש. להפך, זה חיזק אותי והפך אותי לשחקן טוב יותר"

כאשר חזר פניני לסגל של מכבי, רבים הימרו שייאלץ לעבור מועדון כדי להתאושש, אבל גם כאן הוא הוכיח אחרת. "הבנתי אז את הנקודה שבה אני נמצא ועשיתי כל מה שאני יכול מבחינת הדברים שאני שולט בהם, כמו לבוא לעבוד קשה בכל יום, להיות גורם דומיננטי וחיובי כמו תמיד בחדר ההלבשה ולעשות הכול כדי לעזור לקבוצה להצליח. הייתי סבלני והתקדמתי לאט־לאט".

בסיום העונה שלאחר מכן שוב היה על גג העולם לאחר שהניף, שוב כקפטן של מכבי תל־אביב, את גביע היורוליג שבו זכתה הקבוצה במילאנו. "זה היה רגע השיא שלי במכבי ללא ספק. זה היה משהו מטורף, ומדהים בעיניי שחלפו כבר חמש שנים. בפורמט החדש של המפעל אני לא רואה את מכבי מצליחה לשחזר בקרוב את ההישג הזה".

שנה אחרי הזכייה החלו במכבי כמה עונות רעות, עם חילופי מאמנים בלתי נגמרים ובעיקר כישלונות רצופים באירופה ואובדן סדרתי של האליפות בארץ. "האמת שלא התייחסתי לזה עד היום ואני מעדיף לא להתייחס גם עכשיו. קשה לדעת מה בדיוק הוביל לזה אבל לכל מועדון גדול יש תקופות פחות טובות וזו הייתה התקופה של מכבי. אני שמח בשבילם שהם הצליחו להתייצב. העונה הם הגיעו לשלבים המכריעים של העונה בכושר הכי טוב, וזכו באליפות בצדק".

בסוף עונת 2016־17 החליטה הנהלת מכבי לשחרר את פניני אחרי שמונה עונות במדי הקבוצה. "האמת שראיתי את זה מגיע כבר מראש, ובכל זאת זה רגע קשה מאוד עבורי לעזוב מקום שעד היום הוא סוג של בית בשבילי. למרות זאת, חזרתי לקרקע מאוד מהר וכעבור יומיים כבר סגרתי בחולון. לשמחתי בשנתיים האחרונות הצגתי אולי את הכדורסל הכי טוב שלי בקריירה, והכול בסופו של דבר הוא לטובה".

איך אתה מרגיש כשאתה רואה חמישה אמריקנים עולים בחמישייה של מכבי?
"גם בתקופה שלי היו המון זרים במכבי, והאמת שזו תופעה בכל אירופה. בפיינל פור האחרון ביורוליג, במשחק בין קבוצה רוסית לטורקית, אף רוסי ואף טורקי לא קלעו נקודה. זה עצוב אבל זו המציאות וברור שהייתי שמח לראות כמה שיותר ישראלים מובילים במכבי".

מה דעתך על ביטול החוק הרוסי?
"הכדורסל הישראלי נמצא בצומת דרכים – מצד אחד מבטלים את החוק הרוסי ומצד שני יש המון מתאזרחים שעלו לארץ לאחרונה, שחלקם לא ברמה המתאימה, ואם יחתימו אותם רק בגלל שהם עולים פחות, הרמה הכללית תרד. ראשי הענף צריכים להמשיך לקבל החלטות ששומרות על השחקן הישראלי כי יש עוד מגוון חוקים שפוגעים בו".

היום שאחרי

בשנה האחרונה, עד שנפצע, חזר פניני לשחק גם בנבחרת ישראל, שבה חצה את ההופעה ה־150, והציג כמה הופעות נהדרות. "היה פשוט כיף לשחק עם דור צעיר, חדש ורענן שרוצה להצליח וזו נבחרת שונה לחלוטין מזו שהתרגלנו אליה. יש חיבור נהדר בין עודד קטש המאמן ובין הוותיקים לצעירים, וגם הקהל הגדול שבא דחף אותנו להצלחה. מבחינתי זו תמיד גאווה לייצג את הנבחרת ואם ירצו אותי בהמשך וארגיש טוב, אשמח לשוב".

יש הרגשה שבשנים האחרונות אתה זוכה ליותר הערכה מקצועית, אתה מסכים עם זה?
"אני חושב שאתה צודק ושבשנים האחרונות מעריכים אותי הרבה יותר. פעם היו נותנים דגש גדול מדי לפרובוקציות והדברים מסביב, אבל אחרי שהוכחתי את עצמי גם בחולון ושוב בנבחרת, הדגש הוא יותר על האיכויות שאני מביא. לאורך השנים זה היה מבאס שלא זכיתי בהכרה הזו אבל למדתי לא להתייחס לדברים שלא בשליטתי, המשכתי לעבוד קשה ולשמחתי עכשיו הטון השתנה".

עד מתי תמשיך לשחק?
"אני מקווה לחזור בצורה טובה למגרשים, לשחק כמה שאני יכול ולסיים את הקריירה בחולון, שנכנסה עמוק ללב שלי. אני כרגע בקורס מאמנים, כדורסל הוא חלק גדול מהחיים שלי ועם הידע הרב שצברתי זו תהיה טעות מבחינתי לא להמשיך בענף גם ביום שאחרי, בתור מאמן, מנהל מקצועי או בפיתוח צעירים".

פניני נשוי לריקי ובשנה האחרונה הפך להיות אבא של יונתן. "התא המשפחתי זה מה שמחזיק אותי עכשיו והאבהות זו חוויה מדהימה. חברים תמיד אמרו לי שזה אושר שאי אפשר להסביר, וזה כל כך נכון. זה שינה אותי לגמרי ונתן לי הרבה פרופורציה בחיים. פעם אחרי הפסד הייתי בא הביתה כועס, לא דיברתי עם אף אחד, לא אכלתי ולא ישנתי. היום אני כבר יודע שמחכה לי שם משהו שאני רק רוצה לנשק ולחבק".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש לגמרי. עם כל הרצון שלי להמשיך להצליח ולהגיע להישגים נוספים, הגשמתי את כל החלומות שלי בתור כדורסלן ומעבר לכך. יש לי חיי משפחה מאוד כיפיים, אני במקום שטוב לי בו, ועכשיו רק צריך לעבור את הפציעה הזו".